תולעת יעקב ע

השופר העליון בכחותיו כי הקול ההוא היוצא מן השופר מחובר מאש ומים ורוח ועולה למעלה עד שמגיע אל הכסוי ההוא המכסה את הירח ובהשגיח הכסוי ההוא ורואה התעוררות הרחמים עולה מלמטה וכנגדו מתעורר למעלה נדחה משם והולך לו בפחי נפש הנה כי תקיעת שופר למטה מעביר רוח הטומאה ותוקף הדין למעלה ודוחה את הערלה ומעביר הגלולים מן הארץ והארץ האירה מכבודו וכשהחטאת עובר מן הפתח תפלתן של ישראל מתקבלת ברצון כי קם המלך מכסא דין וישב על כסא רחמים וכל זה בהתעוררות מטה. ואם תאמר היאך יכול הקול התחתון לעורר העליון או התעוררות של מטה לעורר דוגמתו למעלה דע כי המעלה התחתונה סוף המחשבה העליונה מוכנת תמיד לקבל מהעליונים לה כי אין מעצמה כלום ואינה מקבלת מלמעלה אם לא בהתעוררות התחתונים כפי מעשיהם וכשישראל עושים רצונו של מקום גורמים שמחה ואורב אבן ישראל. והנה יש הכנה והעולם העליון המאור שממנו זורחים שאר המאורות משפיע עליה שפע וברכה והנה כלולה מכל צד וכשאין עושין רצונו של מקום גורמים קצוץ בינה ובין דודה ומתרחקת ממנו כענין שכתוב ובפשעכם שולחה אמכם ואם הבנים מסתלקת כפי מה שרואה בה מפשעי בני אדם וכשהיא מסתלקת גם הגנן מסתלק ואינו עובד האדמה ומיד לפתח חטאת רובץ ומקיפין אותה מכל צד כי כשזה מסתלק זה בא אל המקדש ויונק והיא משלמת הדין ועושה נקמה בגורמים לה דבר זה נמצאת למד כי כפי ההכנה שמוצא בה המאור העליון כך פועל בה אם טוב ואם מוטב וכשישראל תוקעין שופר למטה הנה הקול ההוא כלול מאש ומים ורוח והוא סוד הרחמים עולה למעלה ודופק באבן זאת ומצטבעת מגווני הקול ההוא ואחר שהיא שלמה מהתעוררות התחתונים השופר העליון מתעורר בסוד הקול היוצא ממנו כלול מאש ומים ורוח סוד קול הרחמים ונמשכים ויורדים עד ים האחרון ונכללת מעליונים ותחתונים והעיר שושן צהלה ושמחה

קבלו רבותינו זכרונם לברכה כי התרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ודע כי התקיעה פשוטה רמז למדת רחמים ותרועה למדת הדין פשוטה לפניה כנגד מדת החסד ופשוטה לאחריה כנגד מדת הרחמים והתרועה באמצע שלא תהיה מדת הדין גוברת אבל תהיה ממוצעת ביניהם להמתיקה לבל תעשה חרון אפה ולמען יכבשו רחמיו את כעסו והותיקין תוקעין כל סימן בנשימה אחת לחבר את האהל להיות אחד ותמצא עשרה קולות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם

ובמדרשו של רבי שמעון בן יוחאי ע"ה ואינו עשרה ואינון תשעה חד כללא דכלא ותוקעין כל בבא ובבא שלש פעמים נמצאו עשר קולות עולות לשלשים והטעם שכל אחד מהשלשה כלול מכולם ועוד ירמוז לשלשים מעלות כי גבוה: מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ותמצא שני סימנים שהם תרועה ושברים כנגד מדת הדין הקשה ומדת הדין הרפה וכנגדם שני ימים של ראש השנה וכשהדברים מכוונים על הכוונה הנזכרת עולין למעלה ומעוררין השופר העליון לקראת התחתון והשמן הטוב על הראש ומשם בארה ובראות צורר היהודים כן מתערבב והלך לו ובהסתלק זה מן המקדש הכבוד עולה מעילוי לעילוי ויושבת בחיק דוד וזה סוד אשרי העם יודעי תרועה שמעלין התרועה ומקרבין אותה אל הדעת והיא רעיתו שנאמר ותרועת מלך בו ועליה אמר שלמה אחותי רעיתי ה' באור פניך יהלכון מיד מתעטר המלך שלמה באור העליון אור הפנים העליונים שנאמר עליו ומתוק האור וכל הנחלים הולכים באור ההוא ומריקים אותו ביום האחרון. ובויקרא רבה שופר שפרו מעשיכם אמר הקב"ה אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה שמכנים בזה ומוציא בזה ביארו עליהם השלום כי מעשיכם הטובים סבה שהמאור העליון כל השפע והאור שמכניס מצד זה שהוא בית קבול מוציא מצד זה ומשקה כל מה שתחתיו ובאור פניו יהלכון וזו היא גדולתן של ישראל בעשותם הטוב והישר בעיני אביהם שבשמים כי בשלומה של מלכות שמים והיה לנו שלום

תפלת מוסף אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצנו וכו'. א"י היא משכן הכבוד העליון ובית מלכותו ואינה מקיימת עוברי עבירה וכן כתיב ולא תקיא הארץ אתכם וגו' וכן מצינו בכותיים מפני שלא ידעו משפט אלהי הארץ שהם המצות וזה גרם לישראל גלותם ממנה כי טמאוה והיא סבה שנתרחקה הארץ העליונה ולפיכך נתרחקו גם הם ממנה וגלו מהארץ מדה כנגד מדה וזה סבה שבטלו הקרבנות כי בהמ"ק של מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה ובו העבודה לה' ולא נשאר כי אם פרי שפתינו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו לזה אנו מבקשים שיבנה במהרה בימינו ותשוב העבודה למקומה כי חוצה לארץ לא הותרה מפני שהוא רשות אחר ואמר ותגדל כבודו כלומר שיתעלה הכבוד השוכן בבית המקדש של מעלה בראש ההרים מקום הגדולה וכן אמר גדול והיה כבוד הבית וגו' וכתיב נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים גלה כבוד מלכותך לומר שיפשיט את כתנתו שהוא מתעלם בה ע"ד שעבוד והם סוד הבגדים הצואים ובזה יתעלה הכבוד שהוא מכוסה לעין כל וגילויו יהיה עלינו כלומר לצרכנו כי כל ישועתן של ישראל תלויה בגלוי הכבוד וצאתו מגלותו ואז יקרב פזורנו כו' כי זה תלוי בזה והביאנו לציון עירך מקום העבודה ושם נעשה לפניך וכו' כי תכלית שאלתנו זה הוא לעבוד את ה' ולא לתכלית אחר

עלינו לשבח יש אומרים כל השנה שלא שם חלקנו