תולעת יעקב נ

הוא עת הזווג למעלה תלמידי חכמים משמשים את מטותיהם ועליהם נאמר כה אמר י"י לסריסים אשר ישמרו את שבתותי סריסים הם התלמידי חכמים שמסרסין עצמם כל ימי השבוע כי עונת שאר העם מחצות לילה ואולך כל ימי השבוע והם קמים לעסוק בתורה באותה שעה וכן עד ליל שבת זמן עונתן כי אז מתעטרין בסוד נפש יתירה שהיא נושבת מהמקור העליון על סוף המאורות לתת בה מנוחה לעולם ומשם יורדת ורוחצת במיני בשמים שבגן עדן ומשם באה ושורה על הראוים אליה שהם החכמים הצדיקים אשי ישמרו כד"א ואביו שמר את הדבר שמצפים את יום השבת שיבא להכין לקראת הזווג העליון ובוחרים כאשר חפץ בוראם שהוא הזווג העליון ויחוד הכלה עם דודה בעת ההיא לא בזמן מעשה העולם שהם ימי החול ומחזיקים בבריתו ובמעוזו שיתפשט המציאות הקדוש בעולם בזרע קודש וזרע השלום והאמת לא מבואות החול ומזה נקראו ישראל בנים למקום בני אל חי וכתיב ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ובאלה הבנים מסתכל הקב"ה כשישראל בצער ומרחם עליהם ועליהם נאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי וגו' בביתי כד"א בכל ביתי נאמן הוא ובחומותי כד"א על חומותיך ירושלים וגו' סוד ירושלים של מעלה יד ושם שישלפו נשמות קדושות ממקום זה ואותו יד מלא בשלמות טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו וגו' ליודע סוד זה ומכוין בו כראוי ולפי שחכמי האמת הנקראים ת"ח באמת יודעים הסתרים הנוראים האלה מסרסין עצמן ועוסקין בתורה כל ימי החול ובליל שבת מזרזין עצמן לקראת הזווג הקדוש ועליהם נאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר

יג תפלת שחרית וקריאת ספר תורה בשחר נכנסים לבית הכנסת ואומרים הברכות והקרבנות כבשאר ימות החול ואסור להתעסק אפילו בצורך בית הכנסת כי אם בדברי שירות ותשבחות ובתפלה ובדברי תורה והמתעסק בדברים אחרים הרי הוא מחלל השבת הקדוש ושני מלאכים ממונים על ענין זה והם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים אוי לפלוני שאין לו חלק באלהי ישראל לפיכך צריכין להתעסק וכו'

הודו לה' קראו בשמו. שבח זה משבח השמש כשנוסע במסעותיו להאיר העולם ואומר שיר זה בקול נעים וערב וישראל משבחים להקב"ה עם שמש שנאמר ייראוך עם שמש, וכבר ידעת כי שבח וה קבע דוד ע"ה לאמרו לפני הארון בכל יום והלוים משוררים אותו למטה לפני הארון גם הארון הלוים למעלה משוררים אותו לפני ארון הברית אדון כל הארץ כו הכל דוגמא

למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל וכו'. השמים הנקראים כאן הם השמים שאמר עליהם שלמה ע"ה ואתה תשמע השמים סוד שמו של הקב"ה ואמר מספרים ר"ל מאירים שהם מקבלים האור והזוהר הנפלא מהמאורות אשר יצאו משם להאיר לכל מה שתחתיהם ומהאור ההוא מאירה הלבנה ומתעטרת בחמשים שערים כעין האם העליונה וזה שאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש תורה שבעל פה שהיא תמימה וכלולה מסוד חמשה מאורות שעליה שהם עולים לחמשים ולפיכך באים הפסוקים בחמשה תיבות ותמצא בהם ששה הזכרות כנגד שש קצוות שהם סוד השם הגדול. והנה הלבנה במלואה ושלמה מסוד השלמות העליון ביום השבת ולפיכך נתקן שבח זה לאומרו בשבת ואחר כך אומר

רננו צדיקים והנה השמים נוטלין בראש ומאירים לשאר מעלות ומשם מקבל הצדיק ואז הלבנה מתתקנת להאיר מן השמש וזהו

, לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך שפרשה מהשיג הבא מהזהב להתחבר עם דודה וזהו ויגרשהו והשבח הוה בכ"ב אותיות שמאציל השמש בירח ותורה שבעל פה כלולה מתורה שבכתב אחר שפרשה מהסיג, והנה השבח הזה כולל הפרידה ממנו והתחברה בדודה וזהו

, תפלה למשה איש האלהים כד"א איש נעמי והנה הידיד פירש ימינו ושמאלו לקבלה כענין שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ועתה שהם פנים בפנים האדם ואשתו האם העליונה מריקה עליהם נועם ברכותיה ואז הברכה שורה על דבר שלם וזהו שאמר

, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו סוד הנועם העליון הבא מנעמי, ועוד נהגו לומר שור של פגעים ובסדר מוצאו שבת יתבאר בס"ד. ואחריו אומר מזמור שירו לה' שיר חדש. כתיב וישרנה הפרות בדרך ודרשו חז"ל מלמד שהיו אומרות שירה ומה שירה היו אומרות מזמור שורו לה' שור חדש ועד"ה רמזו ע"ה לסוד החיות נושאי הכסא וכבר ודעת כי שנים עשר בקר הם פרות הבשן היוצאות מפרה אדומה תמימה והם תחת ים הנחשת שלשה לכל רוח וכשנושאות ארון הברית למעלה לחבר אותו עם מי שעליו אומר שבח זה ומה שאמר חדש ותמיד אומר אותו הוא סוד חדוש הירח שאומרת אותו כשמתירה מן השמש ומתחדש כנשר נעוריה וזה סוד חדש הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו התעוררות ימין ושמאל לקבל הארון כשמעלין אותו נושאיו אל בית שמש סוד שמש ומגן ה' צבאות ומפני כי בשבת הוא סוד עלות הירח להתחבר עם השמש תקנו שבח זה לאומרו בשבת ויש מקומות שנהגו להוסיף ד' מזמורים אחרים אחר זה. והם. אשא עיני אל ההרים שמחתי באומרים לי. אליך נשאתי את עיני. לולי ה' שהיה לנו, וזה סודן

, שיר למעלות אשא עיני וגו'. השבח הזה בא סתם והוא שבח הכלה למעלות שעליה ואומר בנועם שירה אשא עיני אל ההרים וכבר