תולעת יעקב יב

ויברך ברכת אשר יצר את האדם בחכמה וכבר כתבנו בפתיחת דברינו כי האדם דוגמת עליונים והתחתונים ולזה נקרא עולם קטן דוגמת העולם הגדול, ועתה הט אזנך ושמע מה שאי אפשר לך לשמוע בקצת פרטי הענין הגדול הזה כפי מה שקבלו חכמי ישראל. דע כי מה שאמר הכתוב כי בצלם אלהים עשה את האדם הוא זה, כי הוא ית' ברא את האדם בכחותיו והשפיע בו ג' נפשות לדמיון ג' עולמות זו למעלה מזו זו אדוקה בזו וזו בזו וזו משרתת לזו כלו' זו פועלת בזו וזו בזו זהו הרוחניות שבו. ודע כי בנין האדם בכלל הוא דוגמת האדם הגדול ופירוש אדם כמו אדמה לעליון, והוא בדרך זה כי הראש בכללו רמז לשלשה ראשונות שהם חשובות ראש אחד ושני זרועות רמז לזרועות עולם והגוף רמז לגוף האילן והברית מכלל הגוף, ולסוד זה אמרו במדרש ש רבי נחוניא אמת ושלום חד הוא והשוקים רמז ללמודי ה', וכבר ידעת שאין שלמות אלא באחרונה והוא מכלל האדם שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, ופרט בנין זה כי בנה לו רמ"ח אברים ונתפשטו כחות הנפש בהם דמיון כללי המציאות שהם מדרך אחד רמ"ח והם רי"ו אותיות שבע"ב שמות משולשו' ובהצטרפות ל"ב נתיבות פליאו' חכמה הרי רמ"ח אברים באדם העליון ולדוגמא זו רמ"ח באדם התחתון. בנה לו עשר אצבעות ידיו כנגד הכחות העליונות כי הידים באצבעות הם כלי הפעולה לשרת את הנפש כן עשרה מאמרות הם כלי חפץ לאדון יחיד וזהו כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך אף ידי יסדה ארץ וגו' כתובים באצבע אלהים. ובנה לו עשר ברגליו הם יסודות הגוף וכלי פסיעה שהם דמיון עשר אצבעות שהם במדת המלכות וגם הוא כלול מהמרכבות התחתונות הקרובים אל הקדש וחלקו מהם העצמות והוא התקון המעולה שבגוף ולזה נאמר ועצמותיך יחליץ והוא מה שיש בו מצד הקדושה, וכבר כתבנו כי הוא כלול מהטוב והרע ולזה נתן לו דרך החיים ודרך המות כלו' יצה"ט ויצה"ר כנגד טוב ורע שהוא כלול מהם ונתן לו הבחירה כנגד הנקודה ואולם חלקו מצד הרע הוא הבשר הכלה והאבד, ולזה נקרא קץ כל בשר כי אין לו ממשלה כי אם על קו גם הסרים אל משמעתו והם חיילותיו שהוא שר עליהם נותנים חלקם והם הגידים והורידים להשקות הגוף, גם הוא כלול מהשמים והא ואולם חלקו מן השמים כסוי עור לכסות את הכל וחלקו משניהם יחד הם הארבע יסודות, זהו כלל האדם מלבד שיש בו דברים נעלמים פנימיים ולא ראיתי לכתבם פה לרוב עומקם ויתבארו במקום אשר הכינותי אם יגזרו מן השמים לחיים. וראה כמה עמקו מחשבות יוצרנו לכלול באדם כל העולמו' נגלים ונסתרים ועל זה תקנו לנו הברכה הזאת לאומרה בכל יום להתבונן נפלאות אל ולידע כי האדם מסודר ומתוקן באבריו ופרקיו בחכמה מופלאה וע"ז נאמר ומבשרי אחזה אלוה, ואם תשכיל בה"א האדם תמצא שרומז לאדם הנאצל מן החכמה העליונה, וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים והם הצינורות שבהם הולך השפע ממדה למדה ועל ידיהם נותן הנותן ומקבל המקבל לקיום הנמצאים כעין דוגמא, יש נקבים באדם שהם מקבלין המאכל והמשתה ויש נקבים דוחים את המותרות ויש נקבים מקבלים ויש נקבים משפיעים הכל כדוגמא עליונה. שאם יסתם א' מהם והוא הצינור הבא מעולם הרחמים אל האדם הידוע. או אם יפתח אחד מהם והוא הצינור הבא ממדת הדין הקשה אלו היה גובר א"א להתקיים ולעמוד אלא יסתלק למקומו ואז הבריות צועקין ואינן נענין, וכמו שאמרו במדרש בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שוכן על ערבות ואינו מתרחק מהם שנאמר מבין שני הכרובים וידבר אליו ובשעת הכעס מתעלה ויושב בשמי מרום והכל צועקים ובוכים ואין קולם נשמע וגוזרים צום ומתפלשים באפר וצועקים ואינן נענין ע"כ. וכל זה בסתימת צינור הרחמים או בפתיחת צינור הדין מפני קלקול הבריות כי כפי מעשיהם של מטה מעוררים למעלה, רופא כל בשר שמעמיד הכל על תיקונו ושולח רפואה וחיים לעולם. ומפליא לעשו' ולהאציל אצילות נעלם ואין קיום לעולמים בלתו כי זולתו אין לעולם להתמיד ישובו ונאצל ממקום מופלא ומכוסה והוא האויר הקדמון

סוד הציצית

ויתעטף בציצית והא לך סודו על דרך החכמה האמיתית, המצוה הזאת בל"ב חוטין שבה תרמוז לכלה שבשיר השירים המעוטפת וכלולה מל"ב נתיבות פליאות חכמה ועליה הזכיר שם וריח שלמותיך כריח לבנון, וידוע שאין השלמה דבר זולתה וכמו שדרשו בב"ר ויאמר אל האיש לבוש הבדים כהדין קומצא דלבושיה מניה. ונצטוינו בעטיפת הטלית בל"ב חוטין משום שנאמר והלכת בדרכיו והוא סוד מה שרמזנו למעלה, ומצוה זו שקולה ככל המצות לפי שהיא האבן הראשונה הכוללת תרי"ג אבנים יקרות ול"ב נתיבות וכל נתיב ונתיב מתחלק לשנים טוב ורע זכור ושמור מצות עשה ומצות לא תעשה, והנה הם ס"ד וכל א' כלול מעשר ספירות הרי תר"ם הוצא מהם ז"ך אותיות התורה הנה הם תרי"ג מצות התורה וזהו שארז"ל בפ' התכלת וראיתם אותו וזכרתם וגו' שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולם, ובזמן התכלת היו שבעה חוטין לבנים כנגד שבעה מאורות וחוט אחד תכלת כנגד כלה שהיא תכלית הכל וגוונה תכלת והוא צבוע בדם חלזון והוא מצוי בים כנרת ע"ש הכנור שהוה תלוי למעלה מראשותיו של דוד והיה מנגן מאליו. וכדי שלא יפריד אדם בין הציצית והתכלת ולא יקצץ בנטיעות הוצרכו רז"ל