תולעת יעקב י

מיתה ונפשותיהם עולות למעלה אם אינם ראויים דוחין אותם והולכין ושטין בעולם ונפשותיהם של צדוקים הראוים עולות למעלה ופותחין להם כמה פתחים ומעלין אותם אל המקום הנקרא מקום קדשו ששם נראות כל הנשמות לפני הקב"ה דוגמת המקום שנראים ישראל לפני הקב"ה הנקרא עזרת ישראל, הכת השניה ממונה בד' שעות אמצעיות אין אומרים שירה כי אם שתי שעות עד חצות הלילה ואלה הנקראים אבלי ציון והם שבכו על חורבן ב"ה, ובתחלת ד' שעות אמצעיות אומרים על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו והם שבכו על נהרות בבל עם ישראל ומנין שבכו שם שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וזו היא בבל ומסיימים זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, באותה שעה מתעורר הקב"ה ובועט בכמה רקיעים ומזדעזעים שנים עשר אלף עולמות וגועה ובוכה דכתיב ה' ממרום ישאג ממעון קדשו יתן קולו וגו' ונזכר להם לישראל ולחרבן בהמ"ק ואומר אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם ומוריד ב' דמעות לים הגדול, השער הזה יהיה סגור באותה שעה מתעוררת שלהובית אחת מצד צפון ודופקת רוח אחד מצד צפון באותה שלהובית והולכת ודופקת בכנפי התרנגול וקורא ואז הוא חצי הלילה ואין להקב"ה כביכול מנוח עד שנכנס לג"ע להשתעשע בנפשותיהם של ישראל צדיקים וסימן כי נמכרנו אני ועמי וגו' ויאמר חי הוא זה וגו' המלך קם בחמתו אל גנת הביתן בשעה שהקב"ה נכנס לגן עדן כל אילני הגן וכל נפשותיהם של צדיקים אומרים שאו שערים ראשיכם וגו' מי זה וגו' שאו שערים וגו':

ואשרי המתחבר עמהם וקם לעסוק בתורה להשתתף עם המשוררים ההם והם אומרים הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' המשתתפים בכנסת ישראל הנקראת בית ה', כי כשרוח צפון מתעורר בחצות הלילה מנשב בכנור דוד לפי שהתעוררות השמחה בא אליו מצד צפון ואז מומר לפני הקב"ה כענין שכתוב אלהים אל דמי לך וגו' וכתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום, וכשקול רנה של תורה עולה מלמטה מחריש הקב"ה כל צבא מעלה ומקשיב הקול ההוא וכנסת ישראל וכל בבא המלאכים מקשיבים הקול ההוא כענין שכתוב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, וכשהקב"ה מושך חוט של חסד על כנסת ישראל נוטלים חלקם כל המתחברים עמה בלילה, ולפי שהיה דוד יודע דבר זה אמר חצות לילה אקום להודות לך וגו' וכתיב עורה כבודי וגו' ודרז"ל אני מעור את השחר ואין השחר מעיר אותי לפי שלא היה ישן אלא כשינת הסוס והוא סוד נעלם. וכשעולה עמוד השחר באה הכלה מעוטרת מכמה שירות ותשבחות וכמה מיני תורה כלולה ממעלה ומטה ויושבת בחוק דודה וכשרואה אותה באותו התקון הטוב מצוה לכתוב בספר כל בני ביתו העומדים בבית ה' בלילות ומושך עליהם חוט ש"ח ומאותו חוט נכתר אותו צדיק בכתר המלך ויראים ממנו עליונים ותחתונים ואין בעלי הדין שולטין עליו לפי שהוא רשום בסימן המלך וניכר שהוא מבני ביתו, ולפיכך אין דנין אותו, והנזהר בזה מעיד ע"ע שהנשמה הקדושה מאירה בו ומאהבתו ביוצרו מתעורר לעבודתו ובשביל שהיא שעה רצויה היה מזהיר הנביא ואומר קומי רני בלילה לראש אשמורות וכתיב נפשי אויתיך בלילה וצריך ליזהר שלא יפסוק משיתחיל עד שיתפלל עם הנץ החמה. ואם מחמת אונס אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר מ"מ אל יאחר זמן התפלה אלא יתגבר על יצרו ויקום:

ויקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו והוא שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה ולא יקום ערום לפי שהוא דוגמא עליונה ולא יזלזל בכבודו של מלך, וידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפך הפנימי חיצון שהוא כסוי הגוף והפנימי הוא טהור ונקי, אך הצד החיצון מקבל טומאה, וא"ר יוחנן בפרק אלו קשרים איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבדה בטביעת עין זה המקפיד על חלוקו להופכו

וכשינעול מנעליו ינעול של ימין תחלה ולא יקשרנו וינעול של שמאל ויקשרנו ואחר כך יקשור של ימין, דגרסי' בפרק במה אשה א"ר יוחנן כתפילין כך מנעלין כו' מיתיבי נועל של ימין תחלה כו' אמר רב נחמן בר יצחק ירא שמים יוצא ידי שניהם ומנו מר בריה דרבינא היכי עביד סיים דימיניה ולא קטיר וסיים דשמאליה וקטיר והדר קטיר דימינא, ופי' בספר קנה וטעם רבי יוחנן לפי שכשם שבתפילין מניח של שמאל תחלה כדי שלא ימצאו תפילין של ראש בראש והיא ר"ל כנס"י אינה לשם ע"כ צריך להניח של יד וכי בא להניח של ראש אז האשה בביתה ומברכת ואומר ברוכה את לה' בתי, וכן המנעול נועל של שמאל תחלה כתפילין פן ינעול של ימין ולא ימצא של שמאל ברגלו, וטעם הברייתא שאמרה של ימין תחלה לפי שהתפילין של יד יש להם יו"ד המורה רחמים ובעבור שרוצה לעלות אל המלך נוטל רשות מהשוער ולכן מניח של יד תחלה מ"מ אינו צריך הכנה כי היו"ד עמו אך המנעול אשר הוא רגל שמאל ומנעל שמאל תכין לך הדרך ותנעול של ימין תחלה ואח"כ של שמאל וכדי לצאת ידי שניהם נועל של ימין תחלה ואינו קושר והכין מקצת ואח"כ נועל של שמאל וקושר והנה הוא רוצה לעלות ולעשות קשר וחבור בימין והכל אחד: סוד נטילת שחרית

וירחץ ידיו לפי שאסור לילך ד' אמות בידים טמאות, חסידים הראשונים היו מכינים קיתון של מים אצל מטותיהם וכשננערין בלילה רוחצין ידיהם והם על מטתם ועוסקין בתורה ומברכים על קריאת הגבר לפי שאסור לברך בידים טמאות. ודע כשאדם ישן בלילה הנשמה יוצאה מגופו ומיד שורה רוח הטומאה על ודיו, וטעם הידים לפי שהם כנגד זרועות עולם אשר משם