תועפות ראם צד

לא ידעתי למה דלג "לא כבושין" שבמשנה וכן בנדפס חסר.

ואימא הירדוף דומיא דמצה מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים ואימא הרזיפו דומיא דמצה מה כו' נמי א"ל רבה בר רב חנין לאביי אימא מרור חד מרורים כתיב ואימא מרורים תרי דומיא דמצה מה כו' כצ"ל.

יש לשאול כו' עד תולדות חסר בנדפס ומש"ר הא תניא כו' רומז למ"ש בת"כ ויקרא ט"ו כ"ה ריב"ב אומר שתי מדות אחת כלה ואחת מדה שאינה כלה מודדין מדה כלה ואין מודדין מדה שאינה כלה ופי' התוס' בסוכה ה' ב' ד"ה תפשת דריב"ב בא ללמוד ממנהג העולם שתופסין את המדה כלה ומניחין את המדה שאינה כלה אף כאן תופשין החשבון המועט שיש לו סוף וזש"ר בכל לשון רבים דמשמע טובא ויש לדבר סוף דכל משמע טובא פי' שתופסין כל המשמעות דמשמע טובא כיון שיש לדבר סוף ומש"ר היינו טעמא צ"ל והיינו טעמא ועיין מכות שם ה' ב' תוד"ה אף ובמגילה ב' א' פריך הגמרא ואימא זמנים טובא והטו"א שם הקשה ג"כ מהך דתפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ונראה דהתם נמי יש לדבר סוף דהיינו והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ועיי"ש בהגרש"ש ועיין לקמן סי' קע"ח שהביא היראים דברי הת"כ באורך.

צ"ל כמיני.

דאכילה כתיב ביה ואכילה בכזית. כתב השם חדש וז"ל והא דהוצרך רבינו לאומרו במרור טפי מבמצה נראה דהוא לרבותא דאע"פ דהוי מרור בזה"ז דרבנן אפ"ה צריך כזית דאכילה כתיב ביה וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דומיא למ"ש בגמרא ל"ט ב' אמר רבא מסתברא מצה ומרור ופרש"י הוקשו אהדדי עכ"ל אבל באמת רבינו הרא"ם דבר גדול השמיענו אף לזמן הבית דיש רוצין לומר דבמרור לא בעינן לעולם כזית אלא מטעם הברכה דמברכין על אכילת מרור ואין אכילה פחותה מכזית עיין בהרא"ש בפ' ע"פ סי' כ"ה שכ"כ וכ"כ התה"ד בכתבים סי' רמ"ה דמרור לא כתיב ביה אכילה כלל דיאכלוהו אקרבן פסח קאי עיי"ש ועיין בשאגת ארי' סי' ק' ובק"א שם והגרש"ש בפסחים קט"ו א' כתב ליישב קושיית הש"א שם לכרא"ש עיי"ש ועיין כגהות חדשית לסמ"ק סי' ר"כ ובס"ס לימודי ה' בהשמטות ולפמש"כ בס' קה"י פסחים קט"ו א' לבאר מחלוקת דהלל וחכמים שם דפליגי במשמעות הכתוב דאתיא פלוגתתם כההיא פלוגתא דר' וחכמים מנחות ל"ח א' דכתיב הכנף מין כנף וכתיב פתיל תכלת ואמר רחמנא וראיתם אותו עד דאיכא תרווייהו בחד דברי רבי ורבנן ס"ל וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע וה"נ הכא הלל סבר כתיב פסח וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ואמר רחמנא יאכלוהו לשון יחיד עד דאיכא כולא כחדא ולכן כורכן בב"א וגם לדידיה מעכבין זא"ז כמו התם לרבי וחכמים ס"ל יאכלוהו כל חד לחודיה משמע כמו גבי וראיתם אותו דציצית עכ"ל א"כ שפיר כ' רבינו הרא"ם דגם במרור כתיב בתורה אכילה דיאכלוהו לרבנן דהלל כל חד לחודיה משמע וגם אמרור כ' לשון אכילה אבל אין דמיונו עולה יפה לענ"ד והכא דכתיב על מצות כו' אין לפרש דיאכלוהו כל חד לחודיה כמובן והחת"ס סופר חא"ח סי' ק"מ כ' וז"ל בפסח ראשון איכא מ"ע באכילת פסח בפ"ע ובאכילת מצה בפ"ע אך מרור אינו מ"ע בפ"ע אלא טפל לפסח ע"כ כתיב מ"ע של אכילה על שניהם פסח ומצה ואמר על מרורים יאכלוהו פי' יאכלו שני אלו נמצא כתיב אכילה בפסח ובמצה ולא במרור אמנם בפסח שני גם המצה טפילה לפסח ומי שאינו אוכל פסח שני אינו אוכל מצה ע"כ כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו לפסח ולא כתיב אכילה אלא אפסח ולא אמצה ומרור ומ"מ אע"ג דלא כתב אכילה בהדיא במרור לא בראשון ולא בשני מ"מ ודאי דבעי כזית דאיתקש למצה ופסח אלא שאין אנו יכולים להמציא זה מלבינו לכן הוכיח הרא"ש מדאמרינן בפע"פ דמברך על אכילת מרור ש"מ פשיטא לרבנן מהקישא הנ"ל דשיעורו בכזית עכ"ל ולד' הח"ס צריך ישוב לשון היראים דאכילה כתיב ביה כו' איפה כתוב במרור לשון אכילה, וראיתי בס' רביד הזהב פ' בא ד"ה מצות ומרורים וגו' שכ' שם וז"ל כ' הרב המגיד פ"ו מהל' חו"מ הא דאמרינן בלע מצה יצא דזו אכילה היא אבל בלע מרור לא יצא דלא כתיב ביה לשון אכילה והא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו אפסח קאי אבל כרך בסיב לא יצא עכ"ל הרה"ז ואני תמה עליו שלא כ' דברי הה"מ כהויתן דבאמת ז"ל הה"מ שם ה"ב, כשבלע המרור לא יצא מפני שאנו צריכין שיטעום טעם המרור בפיו שהוא זכר ליימררו את חייהם וכשבלע מצה כיון שהמצה נגעה בפיו הויא לה אכילה ויצא עכ"ל וא"כ אף לדברי רבינו היראים שכ' דאכילה כתיב ביה במרור עכ"ז יסבור ג"כ דבלע מרור לא יצא דשאני מרור מפני שאנו צריכין שיטעום טעם המרור בפיו שהוא זכר לוימררו את חייהם וכ"כ הרשב"ם בפסחים קט"ו ב' ד"ה בלע מרור לא יצא עיי"ש ומטעם זה כתבתי בגליון השו"ע או"ח סי' תע"ג חק יעקב סקכ"א עמש"ש ומי שהוא חולה או איסטניס מותר ליקח לו מאיזה מין מרור שערב עליו ביותר ואם אי אפשר לו כלל עכ"פ יאכל מעט או ילעוס בפיו לזכר טעם מרירות בלא ברכה וז"ל שם עיין בספר דברי מרדכי סי' נ"ג שהשיג ע"ז מהא דלקמן סי' תרנ"א סעי' י"ג וא"כ ה"נ ליחוש דילמא נפיק מיניה חורבא ובאמת לק"מ דשאני מרור שהוא לזכר וימררו את חייהם כמפורש במשנה פסחים קט"ז ב' משא"כ מצות ד' מינים שמצות המקום כן הוא ולא בעינן לזכרון דבר מה עכ"ל בגליון ודע דבמעיין החכמה במ"ע דכזית מצה ליל ראשון ש"פ כ' לתמוה על בה"ג שמנה גם מצות דרבנן שמברכין עליהם כו' היה לו למנות אכילת מרור מצוה בפ"ע והנה מדברי היראים שהולך בשיטת הבה"ג ומנה גם אכילת מרורים למצוה בפ"ע נראה שמפרש כן דברי הבה"ג שכ' בסדר מנין המצות שלו בקום ועשה אות ע"ט לאכלו על מצות ומרורים דר"ל ב' מצות עשה הא' אכילת מצה והב' אכילת מרורים ולק"מ קושיית המעה"ח דבאמת מנה הבה"ג אכילת מרור מצוה בפ"ע כמו מצה ובס' טעמי המצות (לר"מ הבבלי) מונה אכילת מרור במ"ע מיוחד וכ' עליו בס' סדר המצות סי' קי"ד דהוא שלא כדת ובאמת דעת רבינו הוא: