תועפות ראם פא
Toafot Re'em 81 · תועפות ראם · free full Hebrew text
Open in the reader →בשר בנפשו דמו לא תאכלו כצ"ל ומש"א רבינו הכל בכלל בני נח הם ר"ל דאע"ג דלאו זה לב"נ נאמרה מ"מ גם ישראלים בכלל וא"כ אם התרו באוכל אבר מן החי משום לאו זה אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו הוי התראה מעליא ולקי. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה ריש טהרות שאמרו שם והאוכל אמה"ח ממנה סופג את המ' וז"ל לפי שאיסור אמה"ח מאמרו אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וכל מה שהותר לנו לאכול אחרי השחיטה מי שאכל ממנו אבר והוא חי סופג את הארבעים עכ"ל ולכן הביא הרמב"ם אזהרתו מלאו זה לאשמעינן דאף כשהתרו בו משום לאו זה לוקה וכמש"כ רבינו הכל בכלל בני נח הם ואע"ג שכ' הרמב"ם בפיה"מ ספ"ז דחולין כגון זה שאין אנו אוכלים אמה"ח אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אמה"ח במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אמה"ח עכ"ל וא"כ היה נראה לכאורה דצריך להתרות העובר משום לאו דלא תאכל הנפש עם הבשר ולא משום לאו שאמר הש"י לנח אבל ז"א דכוונת הרמב"ם הוא אילו לא הי' כתוב בתורה שנתנה מסיני מאמר הש"י לנח שלא יאכל אמה"ח אע"ג שהאמת הוא שהשם הזהיר לנח על אמה"ח לא היינו מוזהרים בזה שהקב"ה אמר לנביאים שלפני משה רבינו, אלא לפי שכתוב בתורה שנתנה מפי הגבורה למרע"ה אזהרה הזאת שציוה הש"י לנח על אמה"ח מפני זה אנו מוזהרים היום בזה ולפי באורנו זה אין דברי הרמב"ם סותרים למ"ש ריב"ח סנהדרין נ"ט א' כל מצוה שנאמרה לב"נ ול"נ בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ והגאון מהרצה"ח בהגהותיו לסנהדרין נ"ו ב' הביא ראיה משם להרמב"ם דס"פ ג"ה וא"מ דבריו וכפי הנראה פי' כוונה אחרת בד' הרמב"ם עיי"ש וא"כ א"ש דגם אם התרו על אמה"ח משום לאו דב"נ הוי התראה מעליא, אך משכ"ר בריש הסימן בשר מן החי נ"ל שט"ס יש כאן וצ"ל אבר מן החי וע"ז שפיר הביא אח"כ והזהיר בפ' ראה לא תאכל הנפש עם הבשר ובחולין ק"ב ב' פליגי בה ר"י ור"ל דלר"י לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמה"ח ולר"ל לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר מן החי ואולי צ"ל כאן אבר ובשר מן החי דבשניהם איירי כאן רבינו ולפי"ז צ"ל דרבינו שאמר והזהיר בפ' ראה לא תאכל הנפש עם הבשר הוא לשיטת ר"ל, מיהו אותו פסוק דפ' נח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו א"ש באבר ובשר מן החי אף לר' יוחנן כמש"כ הלח"מ בפ"ט מהל' מלכים הי"א לדעת הרמב"ם שם ולא זכר שכ"כ הרשב"א בחי' ס"פ העור והרוטב ע"ש הרמב"ן, אולם מה שאמר רבינו אח"ז ותניא בת"כ ומייתי לה בסנהדרין בד"מ לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמה"ת כו' ערבובי דברים חזינן הכא הנה בת"כ ל"נ מזה כלל אלא שבספרי דברים פ' ע"ו כתבו כן ובפד"מ נ"ט א' מייתי לה ולפנינו שם חסר העיקר מדברי רבנן דפליגי על רחב"ג ואמרי לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמה"ח וכמפורש בספרי אולם מדוע לא כ' רבינו כל הברייתא דסנהדרין שם דפליגי רחב"ג ורבנן באידך קרא דפ' נח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו והלא רבינו התחיל דבריו באותו פסוק דפ' נח ולפמש"כ התוס' בסנהדרין נ"ט א' ד"ה אף ובחי' והגהות ממה"ר שם דדברי הת"ק שם הוא דברי הת"ק דלעיל נ"ו ב' דיליף אכל תאכל ולא אמה"ח א"ש דלא הביאו רבינו ודע דבתוספתא דסנהדרין פי"א אמרו לענין התראה כיצד שהורג את הנפש כו' ונאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו' עד שיאמר יודע אני וע"מ כן אני עושה ע"כ ומייתי לה בסנהדרין ע"ב ב' ועיי"ש בהגהות מהרצה"ח שעמד שם מדוע נקטו מקרא אשר נאמר בב"נ כו' ולפי מש"כ לעיל י"ל להורות דין התראה דגם משם הוי מותרה אולם עם האמור במכילתא פ' משפטים פ"ד דיליף שם דרוצח בסייף ממה שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך עיי"ש דלא כמ"ש בסנהדרין נ"ב ב' א"ש בפשיטות דמש"ה תפסו בתוספתא מקרא זה אשר נאמר בב"נ ולא נקטו הרבה מקראות אשר נאמרו בתורה על חיוב מיתה בש"ד להורות בהתראת מיתת סייף דינו, ואף שיש לדקדק על ראיית המכילתא משם דהא שאני ב"נ שכל מיתה האמורה בב"נ אינה אלא בסייף כסנהדרין נ"ו א' וה"ט שלא למדו מזה בגמרא לדין רוצח אבל מ"מ שפיר נקטו בתוספתא מקרא זה בהתראה שמפורש בו באיזה מיתה נהרג.
ונידון כתלוש כ"ה בנדפס ומש"ר המדולדלין שאין רוב בשר קיים כ' הש"ח שדעתו כדעת בה"ג סי' ס"ח שכ' שם ה"ד כדי להעלות ארוכה כדתנן כו' אם רוב בשר קיים כו'.
בנדפס עורות הרי הן כבשר בלשון רבים והשם חדש כיפי תלי בלשון הנדפס וכאן הוא כלשון הגמרא ותל"מ.
כי ספק איסור תורה הוא. מזה הלשון דייק בביאור זר זהב לאו"ה כלל נ' אות י"א דדעת היראים כשיטת הרמב"ם בפ"ה מהל' מ"א ה"ו וכפי מה שביאר דבריו המ"מ בהל' י"א שם שהוא באמת איסור דאורייתא אבר ובשר המדולדלין ור' יוחנן לא בא להקל בחולין ע"ג ב' רק מן המלקות עיי"ש וכ"כ הפרי חדש ביו"ד סי' ס"ב סק"ז כדעת הרמב"ם עיי"ש וכ"פ בס' לבושי שרד דאבר המדולדל שאינו מעורה בגידין כלל אלא מחובר במקצת אסור מדאורייתא וכמש"כ בס' נחל איתן להרמב"ם שם ראיות לזה וכן כ' בביאור ווי העמודים דרבינו הרא"ם ס"ל דהאבר אסור מדאורייתא ולכך ספיקו לחומרא וכהרמב"ם בפ"ה עיי"ש. אולם כמ"ש רבינו כאן כן כ' לעיל סי' ס"ו בסופו עיי"ש לדין טריפה והכא מיירי בדין בשר ואבר מן החי ורבינו השווה שני הדינים ובאמת חילוק יש בין אבר המדולדל לעצם הנשבר דבאבר המדולדל הכל תלוי בין יכול לחזור ולחיות או לא ובעצם הנשבר אין הדבר תלוי אלא בין עור ובשר חופין את רובו או לא ועיין ש"ך יו"ד סי' ס"ב סק"ז ודע דבשו"ת משכנות יעקב חי"ד סי' י"ד כ' לבאר דברי הרי"ף עפ"י השיטה דאבר המדולדל אינו אסור אלא מדרבנן לר' יוחנן והוא דלא כהרמב"ם.