תועפות ראם פ

עיין נזיר דל"ז ב' דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין לימד כו' והיינו הך דספרי ועיין סי' פ"ו.

אף כל פרי ופסולת פרי אוציא כו' כצ"ל.

ר' אליעזר בספרי איתא ראב"ע וכ"ה במשנה נזיר ל"ד ב' ובנדפס חסר הך דינא וכן במשכ"ר בסמוך ר' יוחנן אומר היא גי' הספרי אבל בנזיר שם ר' יוסי אומר ובהגהות מצפה איתן לנזיר ס"ה א' הביא גי' הספרי.

פי' בכעסו כו'. בפסקי הריקאנטי סי' קע"ו הביא פי' רבינו וז"ל שם כ' הרא"ם הא דאמר גבי נזיר שנקרא חוטא על שציער עצמו מן היין וכן ליושב בתענית דוקא שעושה כן בכעסו אבל לשם שמים לא ושכר התענית גדול כדאמר בברכות ל"ב ב' גדול היושב בתענית יותר מן הצדקה מ"ט זה בגופו וזה בממונו. ובפי' נדרים שלו כ' שזהו שיבוש דמקרא נפק"ל דכתיב וכפר עליו וכו' וקרא משתעי אף בנודר לש"ש דכתיב קדש יהי' עכ"ל ועיי"ש בביאור מעשה בצלאל שכ' וצ"ע דבתענית די"א מוקי שמואל דסובר נזיר חוטא נקרא, דקדוש יהי' אגידול פרע קאי ששערו אסור בהנאה והוא עצמו לא נקרא קדוש כדפרש"י ע"ש וא"כ שפיר י"ל דוכפר עליו מיירי בעשה כן בכעסו ולא כשעשה לשם שמים עיי"ש ולי נראה דגי' היראים בפי' נדרים שלו כמש"כ בס' דקדוקי סופרים למס' תענית י"א א' שהביא שם בהגהותיו דברי סופרים דבע"י הראשון הגי' "ולשמואל הא איקרי קדוש ההוא במצי לצעורי נפשי'" ובע"ב שם ברומיא דר"א אדר"א הגי' בע"י הראשון "ל"ק הא דצריכא ליה הא דלא צריכא ליה" וכ"נ שהיה גי' הרא"ש בפ"א דשבת ס"ס כ"ה שכ' שם דהתם מיירי באדם שקשה לו להתענות כדאמר שמואל גופי' לעיל מההיא שמעתתא היושב בתענית חוטא הוא. והא דנקרא קדוש גבי נזיר ההיא במצי מצער נפשי' ומשום דנקרא חוטא כי לא מצי מצער נפשי' קאמר שמואל דאינו חייב לפרוע עכ"ל דלכאורה דברי הרא"ש תמוהין שכ' נגד דברי הגמרא דמשנו לשמואל הא דנקרא קדוש גבי נזיר אגידול פרע קאי ולא על הנזיר עצמו ועוד תמוהין דבריו דהא ברומיא דר"א אדר"א משנו דהא דאר"א נקרא קדוש מיירי במצי לצעורי נפשי' וא"כ עכצ"ל דשמואל דפליג על ר"א מיירי ג"כ במצי לצעורי נפשי' ואפ"ה נקרא חוטא אבל ברור שהיה לפניו גי' הע"י הראשון ואתי שפיר הכל ועיין שו"ת הרדב"ז ח"ג שאלה תי"ח שהביא שם דברי הרא"ם שבכאן ובפי' נדרים שלו וכמש"כ הריקאנטי ומשכ"ש הרדב"ז עי"ל דאיתא בפ"ק דתענית הא דמצי לצעורי נפשיה הא דלא מצי לצעורי ומי שיושב בתענית ומצטער נקרא חוטא אבל מי שאינו מצטער כלל לא נקרא חוטא עכ"ל א"ש דר"א הוא דאמר בברכות ל"ב ב' גדולה תענית יותר מן הצדקה ואזיל לשיטתו בתענית י"א א' דנקרא קדוש במצי לצעורי נפשי' ומשכ"ש הרדב"ז אבל הנכון אצלי שזה שיטה היא ולאו הלכתא הכי דכולהו ס"ל נזיר חוטא הוי ולדידהו נמי היושב בתענית חוטא הוא אבל אנן לא קי"ל הכי כו' דהא ר' יהודה אומר חסידים הראשונים כו' עכ"ל וכ"כ בתוס"ח נזיר פ"א מ"ב דמוקי אביי בנדרים י' א' להא דשמעון הצדיק בשיטה ש"מ דלית הלכתא כותיה עיי"ש ובאמת הרמב"ם רפ"ג מהל' דיעות כ' להא דר"א הקפר ועיי"ש בלח"מ ומה שכ' שם בתוס"ח ותדע כו' ובגמרא קאמר דמתניתין אתיא כר"י ולא כר"ש דס"ל כשמעון הצדיק עכ"ל במחכ"ת לא דק דז"ל הגמרא שם י' א' נדבה דנזירות מא"ל ומשני ר"י לטעמי' כו' וכבר כ' התוס' שם ד"ה נדבה דה"ה נמי דהומ"ל כדלעיל כשמעון הצדיק ע"כ ומש"כ שם עוד בתוס' חדשים ע"ד הכ"מ בסוף הל' נזירות ואגב ריהטא כתבו כו' אומר אני להיפך הוא כ"כ אגב רהיטא והכ"מ דק שכ"כ הרמב"ם בעצמו בפי"ג מהל' נדרים הכ"ג והובא בשו"ע יו"ד סי' ר"ג ס"ז והביא שם ג"כ מעשה דשמעון הצדיק מי שהי' מתגאה ביופיו ונדר בנזיר עיי"ש ובס"ס דברי דוד להגאון ר"ד טעביל זצ"ל כ' שם בחידושים מבן הגאון המחבר לתרץ ד' הרמב"ם וכיון לכל מש"כ התוס"ח הנ"ל וכבר כתבתי הנ"ל ע"ד התוס"ח [עיין בחתם סופר חיו"ד סי' רי"ט שכתב הוא כמעט ככל דברי התוס"ח מלבד מה שהביא מדהג"מ נדרים ד"י שד' החוס"ח נראים תמוהים בזה] וכל ד' החת"ס נכללים בתו"ח שם וגם בחת"ס שם החליט דהרמב"ם אינו פוסק כשמעון הצדיק יעוי"ש. לשון הגאון מהרמ"א שליט"א המחבר ס' נר למאור].

אינו בדפוס עד ס"ס.

קרי. צ"ל קרוי ומש"כ אח"כ אי צ"ל אהא נאה [הגרא"ד] ועיין נזיר ב' ב' תוד"ה ואמאי.

ותולדות הנזיר כו' לך לך אמרינן לנזירא כו', אף שבמדרש נשא פ"י סי' ח' אמרו מתלא אמר לך לך אמרין לנזירא כו' אפ"ה כתבו רבינו לפסק הלכה ואין זה משל בעלמא ולפמש"כ בס' תורת חיים לע"ז י"ז א' פי' דאמרינן לי' לנזיר שילך לו מן הכרם וירחיק עצמו ממנו בתכלית הריחוק דאפי' סחור סחור לכרמא דהיינו סביב הכרם לא יקרב דכל היכא דכתיב סביב מתרגמינן סחור סחור עיי"ש א"כ י"ל דהא דאמרינן לנזירא שלא ילך סביב הכרם מבחוץ באמת אינו כ"א משל בעלמא ולאו אליבא דהלכתא אבל עכ"פ מינה שמעינן דבתוך הכרם לא יקרב דאיכא איסורא דרבנן ולזה כיון רבינו בתולדה: