תועפות ראם נד

אל הכהנים על כהן טמא שלא יאכל בתרומה דכתיב נפש וגו' כ"ה בנדפס ונכון.

ולא יאכל מן הקדשים. הא דלא הביא הרא"ם אזהרתו מפסוק ד' פרשה כ"ב איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר צ"ל דלא פסיקא לי' למאן דאמר [יבמות ע"ה א'] בזב בעל ג' ראיות ובמצורע מוחלט הכ"מ והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ועל כרחך בקדשים לא יאכל בקדש מוקמת לה מש"ה כ' האזהרה לאוכל תרומה מדכתיב בפסוק ו' ולא יאכל מן הקדשים והיינו תרומה כמש"כ רבינו ומנלן דבקדשי תרומה הכ"מ דכתיב בסמוך כו' ולפי"ז אין לומר כמו שאמר רבא אמר ר"ח כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור דהא לתרומה אינו טהר כ"א בהערב שמש אלא פי' הפסוק כ"ח רחץ בשרו במים ובא השמש וגו' ועפ"י מש"א בל"ב מדות דר"א בשרי"ה מדה י"א מסידור שנחלק סידור היה ראוי להיות אלא שנחלק עיי"ש אולם לפי"ז מנ"ל הך דתנן טבל ועלה אוכל במעשר שני דביבמות ע"ד ב' לא ילפינן לה אלא מהא דאמר רבא אר"ח ועיי"ש ע"ג ב' וצ"ל דמהא שנחלק ילפינן דיש שדי ברחץ בשרו במים לבד אע"ג דפשטיה דקרא בתרומה משתעי וסדור הוא עכ"ז מידרש ג"כ הא דנחלק לרמז דין המעשר כנ"ל לדעת הרא"ם ודלא כהר"ר אפרים שבתוס' יבמות ע"ה א' ד"ה והכתיב ועיין להלן סי' קע"א ורש"י בחולין קי"ג ב' ושבועות ד"ו ב' כתב אם אכל תרומה בטומאה דהזהיר וענש דכתיב בקדשים לא יאכל ותרומה בכלל מדכתיב בה בההיא עניינא ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואמרינן ביבמות דבתרומה קאי כו':