תועפות ראם תסג

שיאמר טהור הוא. בנדפס ליתא וז"ל הנדפס בראות הכהן שהבית טהור יעשה מה דכתיב בפרשה זאת תהיה כו' והרמב"ם ב! והל' טו"צ ה"ג כ' ומצורע שנרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אפי' אחר כמה שנים הר"ז בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור !אתה והוא מתוספתא פ"ק דנגעים וא"כ יפה כ' רבינו הרא"ם גם בדין בית המנוגע בראות הכהן שהבית טהור שיאמר טהור הוא ויליף לה מדכתיב בפ' מצורע [י"ד מ"ח] וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע ופי' דר"ל שיאמר טהור הוא ולא ידעתי אמאי לא כ' רבינו ד"ז בריש סי' תס"ב בטהרת מצורע.

ושל מצורע, אע"ג דבמצורע מפורש בפסוק טהורות עכ"ז כתב רבינו על בית המנוגע ומצורע דצריכות שיהיו טהורות מדאר"י צפור טהור משמע והא דכתיב טהורות למעוטי טריפות למ"ד טריפה חיה או לאידך דרשות המבואר בחולין ק"מ א'.

ואזוב. בנדפס ליתא וכן במשנה שלפנינו ל"נ ואזוב ובנדה כ"ו א' תני ר"ח איזוב טפח ועיין תוי"ט פי"א דפרה מ"ט שכ' שם אבל נראה יותר מדסתם ולא פירש דתרווייהו בכלל וכלומר כל איזוב שיעורו טפח ועיי"ש עוד שעמד על הרמב"ם דבראש פי"א מהל' טומאת צרעת כ' ואיזוב כו' אין פחות מטפח ולא כ' כן במוקדם בפי"א מהל' פרה אדומה והגרעק"א שם אות ט"ז כ' נפלאתי על תוי"ט אשר כל רז לא אניס לי' והרי הרמב"ם כ"כ לענין איזוב דטהרת ט"מ פ"ג ה"ב מהל' פרה ואיזוב אין פחות מטפח עכ"ל ואיני בין דבריו דשם לא כ' הרמב"ם כלל מענין איזוב דטהרת ט"מ כ"א לענין איזוב שמשליכין לתוך שריפת הפרה ואין ראי' מזה לשארי קומות כדחזינן בעץ ארז שלא כ' שם הרמב"ם שיעור ארכו אמה ועיין בתוי"ט פ"ג דפרה מ"י. וראיתי כאן להעיר ביומא מ"א ב' דאר"ח אמר רב עץ ארז ושני תולעת שקלטן שלהבת כשרה כו' כאן בקולחת כו' והגרי"פ בס' אומר השכחה אות צ"ה תמה שלא נמצא מכל זה !דון בהרמב"ם עיי"ש ואומר אני דלפמש"כ התוס' ביומא מ"ב א' ד"ה כי עיי"ש שנראה מדבריהם דגרסי אר"ח א"ר יונתן עץ ארז כו' כש"כ שם הגרש"ש בביאור דבריהם דלא כמהרש"א וא"כ רבא דאמר כובד תנאי היא פליג אדאביי דאמר ל"ק כאן בקולחת כאן בנכפפת !ד"ל לרבא דר' יונתן ס"ל כרבי דלא בעי כובד ומש"ה אמר שקלטן שלהבת כשרה וברייתא שאמרה נתהבהב הלשון מביא לשון אחר !ומדש אתיא כר"א בר"ש דבעי כובד שיפלו לתוך שריפת הפרה ומש"ה אם קלטן שלהבת פסולה ל"ש קולחת או נכפפת וכ"כ המאירי !ליוא שם וז"ל ויש מכשירין אפילו הושלכה תוך השריפה שלא בגופה ומ"מ למדת שכל שקלט שלהבת אגודה זו ונתהבהב שני התולעת שבא !קום שתפול לאור צריך להביא לשון אחר ולקדשו ולא סוף דבר כששלהבת נכפפת כו' אלא אפי' היתה קולחת כו' אינו כלום או כלך לדרך !זו ! סוף דבר בקולחת כו' אלא אפי' נכפפת כו' אינו כלום עכ"ל והיינו שפסק כרבא דאמר תנאי היא ודלא כאביי ומעתה דעת הרמב"ם כרב ופסק דבעי כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה ומש"ה השמיט הך דקלטן שלהבת כשרה דבין קולחת ובין נככפת פסולה דלא כאביי.

כהן במעשה הצפרים והזאה למדנו מתחילת כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס.

או. נראה דט"ס הוא וצ"ל על כולו פי' בכ"מ כו' וכ"ה בנדפס וכ"ה לעיל סי' תנ"ט בביאור היש אומרים על כולו פי' בכל מקום שיזה על הבית כשר: