תועפות ראם תסב

הקב"ה לכהן בהטהר כו' אליו הנטהר שיעשה כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל ועיין סי' תס"ג בביאורי אות א'.

דע דאר"פ ערכין כ"א א' אההיא דתנן התם חייבי עולות ממשכנין אותם פעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותם ומסקנא דר"פ אמר בעולת מצורע דתניא !בנו של ריב"ב אומר כשם שחטאתו ואשמו עכבתו כך עולתו עכבתו, וכוונת דברי ר"פ הוא דאע"ג דמתניתין סתמא מיתניא חייבי !מיתות ממשכנין אותם האי כללא ליתא לכ"ע דלר' ישמעאל אין ממשכנין בעולת מצורע כן פי' הכ"מ ספי"ד מהל' מעה"ק ונראה לענ"ד !דר"י בנו של ריב"ב ה"ה נמי דס"ל בעולת יולדת כשם שחטאתה עכבתה כך עולתה עכבתה דמ"ש וכן נראה מסוגיא דנזיר י"ח ב' דלר' ישמעאל אצטריך ההוא אע"פ שלא הביא עולתו ועיין בתוס' שם ד"ה ורבנן ש"מ דבעלמא דליכא מיעוטא ס"ל לר' ישמעאל דעולה מעכב כמו חטאת ובזה א"ש דברי רב פפא הקודמין שאמר שם חייבי עולות אין ממשכנין אותם בעולת יולדת דגם רב פפא כיון מתחילה לתנא דר' ישמעאל דלדידי' עולת יולדת מעכבתה מלאכול בקדשים אלא שתפסי עליו בגמרא מ"ש עולת יולדת דנקט אי משום דאקדמי' קרא עולה מקמי חטאת והאמר רבא כו' עד דמשני אלא בעולת מצורע פי' אף בעולת מצורע מתוקמה וכר' ישמעאל בנו של ריב"ב ומעיקרא הוה ס"ד דמקשן דר"פ דוקא בעולת יולדת מוקים לה ומש"ה קשיא לי' אבל למסקנא דתניא ר' ישמעאל כו' שרירין וקיימין גם דברי ר"פ הקודמין בעולת יולדת אליביה וכן נראה מפרש"י שם שפי' בעולת יולדת. דלא משתריא בקדשים עד דמתיא לה. וכ"כ בד"ה !מוי ניהו דאקדמי' קרא כלומר מ"ט אמרת דעולתה מעכבתה משום דאקדמי' קרא כו' דמש"ה פרש"י כן דלפי פירושי ר"פ ע"כ אמר !דעית יולדת מעכבתה מלאכול בקדשים עד דמתיא לה כמסקנת הגמרא אלא דהמקשן לא ידע טעמי' דר"פ מ"ט אמר דעולתה מעכבתה והי' סבור משום דאקדמי' קרא ע"ז פריך והא"ר למקראה הקדימה הכתוב ותל"מ עד דמשני דאליבא דתניא ר"י כו' כך עולתו מעכבתו וחד דינא לעולת מצורע וה"ה לעולת יולדת אבל התוס' בזבחים צ'א' ד"ה למקראה הביאו לשון הגמרא דערכין בנוסחא אחרת וז"ל שם דאמרינן בערכין כו' ופעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותם ופריך מאי ניהו אי נימא עולת יולדת פירוש דא"צ למשכנה משום דאי אפשר לה להביא חטאת עד שתביא עולתה והא"ר כו' עכ"ל ולפי גרסתם לא אמר ר"פ אלא פעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותם ותל"מ וחידש ר"פ דמתני' דקתני חייבי עולות ממשכנים אותם לאו בכל חייבי עולות מיירי דיש חייבי עולות דאין ממשכנין אותם והגמרא חתר למצוא לאיזה עולות כיון רב פפא דאין ממשכנין והס"ד הי' לעולת יולדת ולא ניחא להו להתוס' לפרש כפרש"י דההו"א היתה לעולת יולדת שיעכבוה לאכול בקדשים דמהיכי תיתי לומר כן לכן פרשו דהס"ד היתה דעולת יולדת א"צ למשכנה משום דא"א לה להביא חטאת עד שתביא עולתה מתחילה דאקדמי' קרא ועיין ס' מנחת חינוך מ' קס"ח ולפי"ז למסקנא דמוקמינן לר"פ בעולת מצורע דתניא ר' ישמעאל כו' ולא מוקמינן לעולת יולדת ואליבא דר' ישמעאל צ"ל דס"ל דר' ישמעאל דוקא בעולת מצורע אמר דעולתו עכבתו דכתיב זאת תהי' תורת המצורע [כמנחות י"ט א'] משא"כ בעולת יולדת גם לר' ישמעאל אינה מעכבת. והר"ש בפ"א דמס' טהרות מ"ג כ' לדקדק אההיא ברייתא דעירובין ל"ב א' האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב מ"ש דנקט לערב ותי' שם כמש"כ התוס' בזבחים צ"ח ב' ד"ה טבול יום משום דלא ידעה באיזה שעה ביום יקרב קרבנה ומטעם זה לא תוכל לאכול כל היום וכי תימא. משעה שמתחילין להקריב את כתמיד של בין הערבים תהא טובלת ואוכלת ז"א דאפי' לאחר התמיד מותר להקריב חטאת העוף [כפסחים נ"ט א'] ומיהו קשה והאיכא עולה ותי' שם הר"ש ע"ז וז"ל וי"ל דמתוך טורדם ועיסוקם של כהנים שמא ישכחו עד לאחר התמיד ומעלים ומלינים בראשו של מזבח עכ"ל והוא כתי' רב פפא בפסחים נ"ט א' אפ"ת בחטאת בהמה מעלה. ומלינה בראשו של מזבח וכ"ה בתוס' זבחים שם. עוד כ' הר"ש לתרץ תי' אחר וז"ל או שמא עולה אינה מעכבת אלא במצורע דוקא דכתיב ביה עכובא עכ"ל הר! לנו דהר"ש מסתפק בזה ולא ברירא לי' הדבר וכ' בלשון שמא דלר' ישמעאל בנו של ריב"ב. דאמר עולת מצורע מעכבת אינו אלא במצורע דוקא ולא בעולת יולדת. ומדברי מהרש"א פסחים נ"ט א' בפרש"י ד"ה ומח"כ משמע דס"ל דלר' ישמעאל בנו של ריב"ב עולת יולדת ג"כ מעכבא אלא דפסיקא לי' ביולדת דלא מעכבא בשקרבה עולתה קודם והשיג עליו הגרש"ש שם ולפמש"כ מקודם שיטת פרש"י הו! כמש"כ מהרש"א ויען כי במהרש"א הוגה תיבת קודם ונראה שלא הי' כתוב בפנים נראה לי דיש להגיה מש"כ המהרש"א דלא מעכב! בשקרבה עולתה דצ"ל דלא מעכבא בשלא קרבה עולתה ותל"מ וכהגרש"ש ובס' מעין החכמה סדר מצורע תי' לקושיית מהרש"א ולעיל נ! רצ"ה העירותי דאין דבריו עולין לפסק רבינו היראים שם.

הנה הרמב"ם בפי' המשנה רפי"ד דנגעים כ' והיותו כלי חרש קבלה עכ! והוא ט"ס וצ"ל חדש דכלי חרש מבואר בפסוק וכן מש"כ שם הרמב"ם "וכן דם צפור שחוטה וקבלה" ט"ס הוא וכצ"ל "וכן חפר וקובו! בפניו קבלה" וכן מבואר בס' היד רפי"א מהל' טומאת צרעת.

בראש. צ"ל וראש וכ"ה בדברי רבינו לעיל סי' תנ"ט.

א! למדבר וכ"ה בחינוך מ' קע"ג אבל ט"ס הוא וצ"ל ולא למדבר וכ"ה לפנינו במשנה ב' פי"ד דנגעים ובקדושין נ"ז ב' וז"ל הסמ"ג עשין רל"ו ! למדבר אלא אחר הזאה חוזר לעיר ועומד בעיר זורקו חוץ לחומה שנאמר כו' עכ"ל והמל"מ רפי"א מהל' טומאת צרעת האריך בפי' משנה