תועפות ראם תנט

כחטאת. בנדפס ליתא ונכון.

על קיר כו' עד מגופו חסר בנדפס שדלגו מן החטאת הא' להב' בטעות.

על קיר היסוד. בגמ' ליתא ובפי' עזרת כהנים להת"כ כתב ג"כ לא על קיר היסוד ל"ג דקיר היסוד ליכא למעוטי מקיר המזבח דיסוד נמי בכלל מזבח הוא עיי"ש כנראה שחסר כאן לא על קיר הכבש שכתוב בגמרא ובת"כ ובנדפס.

מה"מ כו' עד לדמים התחתונים חסר בנדפס ונראה שדלג מן התחתונים הא' להב' בטעות.

השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה כו' כצ"ל.

אצבעו ונאמר להלן אצבעו מה אצבעו האמורה כאן המיומנת שבימין אף אצבעו האמורה להלן המיומנת שבימין שבע כו' כצ"ל ובנדפס איתא מה להלן כו' אף כאן כו' וט"ס הוא וצ"ל בהיפך מה כאן כו' אף להלן כו'.

בכלי. תיבת בכלי אינו מדוקדק כאן כלל וכצ"ל טבילת אצבעו בשמן שבכפו ועיין בכ"מ בפ"ד מהל' מת"כ ה"ב שכ' בזה"ל ומ"ש על כל הזיה טבילת אצבע בשמן. בת"כ עכ"ל וק"ק דגם זה הוא במשנה י' פי"ד דנגעים על כל הזיה טבילה.

הבית שבע פעמים ותניא בספרא והזה אל הבית על שקופו כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל ועיין להלן ס"ס תס"ג.

באצבעו. בנדפס דלגו מן באצבעו הקודם לבאצבעו זה וחסר מה שבנתיים ובהכת"י איתא ופר ושעיר של יוה"כ יזה כו' ואני תקנתי בפנים במוסגר הכל אל נכון.

הנה במשנה שם אמרו נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו כו' ופרש"י נטל דם הפר תחילה והניח דם השעיר. מסקנא דמילתי' דר' יהודה היא דאמר לא היה שם אלא כן אחד וצריך ליטול דם הפר תחילה. וכ' ע"ז בס' קה"י בזה"ל ק"ק אף לרבנן דס"ל דב' כנים היו שם אפ"ה למה לא יטול דם הפר קודם שיניח דם השעיר כמו דאשכחן גבי פסח [פסחים ס"ד ב'] נוטל את המלא ומחזיר את הריקן דאין מעבירין על המצות עכ"ל ובאמת לא על פרש"י תלונתו כי דברי רש"י נובעין מן הגמרא יומא נ"ו ב' והמג"א סי' קמ"ז סקי"א העיר כבר מהך דפסחים עיי"ש ואשתמיט כ"ז מהגאון בעל קה"י. ואומר אני לבאר מש"כ האו"ז הל' שבת סי' מ"ח, לפי מנהגינו שאנו מוציאין שני הס"ת ביחד ויושב בחור אחד על קטדרא ותופס אותה בחיקו וש"צ קורא באחרת וכשיגמור ש"צ הקריאה שבזו ס"ת תחילה יש לו לקבל אותה ס"ת שרוצה עתה לקרות בו ואח"כ יתן לבחור ס"ת שכבר קרא בו כדתנן ביומא נ"ג ב' רי"א לא הי' שם אלא כן אחד בלבד נטל דם הפר והניח דם השעיר כו' ה"נ תחילה מקבל ס"ת שרוצה לקרות בה ואח"כ נותן לו ס"ת שכבר קרא בו עכ"ל דכוונת האו"ז לאפוקי שלא יתנו הס"ת שכבר קראו בו להבחור שאוחז בידו הס"ת האחרת ויהי' שעה מועטת ב' הס"ת בידו ואח"כ יקחו מאתו הס"ת השני' שצריכין לקרות בה אלא מתחילה יקחו ממנו ס"ת שבידו ואח"כ יתנו לו ס"ת שכבר קראו בו דהיינו ג"כ דומיא דכן אחד לר' יהודה וה"נ אי אפשר ליתן בידו ב' ס"ת וכמש"כ מקודם האו"ז בשם הירושלמי שלא יוציא החזן בפעם אחת ב' ס"ת ועיין בס' הנד"מ פנים מאירות לירושלמי יומא פ"ז סי' קכ"א ודבריו שם נכונים דלא כהמג"א, והנ"א להח"א כלל ס"ח או"ב כ' ע"ד המג"א שפי' להרמב"ם מש"ש בסוטה כאן בכהן אחד כאן בב' כהנים פי' בכהן אחד שרי אבל בב' כהנים אסור וז"ל ולהמג"א לפירושו ברמב"ם יהיה אסור לשני בנ"א לעשות מצוה אחת ולהניח תפילין בבת אחת עכ"ל ולענ"ד אין זה השגה כלל דהא דב' כהנים אסור מטעם חבילות חבילות היינו דוקא במצוה המסורה לב"ד לעשותה כהשקיית סוטה ועריפת עגלה ורציעת העבד וכי"ב משא"כ מצות הנתת תפילין או ציצית וכדומה שאינה שייכות כלל לב"ד דכאו"א בעצמו חייב בה אם עושין אותה ב' בני אדם כאחת ל"ל בה והא דאין מטהרין ב' מצורעין כאחת בב' כהנים להמג"א בפי' לרמב"ם היינו כיון דטהרתם תלויה במקום אחד דהיינו בעזרה מיקרי שפיר חבילות חבילות. ומשכ"ש הנ"א בביאור תמיהת התוס' סוטה ח' א' ד"ה כאן שמקשים התוס' דמרש"י משמע דוקא ב"ד א' ואדון א' אבל ב"ד א' וב' בני אדם מותר וא"כ ה"נ כהן א' וב' מצורעין וכ"כ הגרש"ש סוטה שם בישוב הצ"ע של מהרש"א וז"ל לי דבריהם מכוונים דהרי צריך האדון להביא את העבד לפני ב"ד קודם הרציעה ומשמע מפרש"י דשני אדונים יכולין להביא את עבדיהם לפני ב"ד אחד וע"ז תמהו שפיר מב' מצורעין עכ"ל. לדעתי לא חידשו מאומה דכבר כ' כן מהרש"ל שם ועכ"ז תמה מהרש"א כדין דלא דמי ב"ד לכהן המטהר ב' מצורעין דבכהן המטהר עושה מצותו חבילות חבילות שמטהר ב' מצורעים כאחת ואפי' שיטהרם זאח"ז אך להעמיד שתיהן בעזרה כאחת ג"כ אסור לשיטת התוס' שם ד"ה אין משא"כ כשמביאין ב' אדונים את עבדיהם לפני ב"ד אחד אין הב"ד עושין מאומה בזה כ"א מקום הבאתם צריך להיות לפני ב"ד דומיא דהשקאת סוטה לפני ה' וטהרת מצורע בשער ניקנור וא"כ כמו בהשקאת סוטה וטהרת מצורעין כשב' בני אדם מעמידין אותם ל"ל בה אפי' כאחת ה"נ בהבאת ב' אדונים את עבדיהם לפני ב"ד א' ש"ד וז"ש מהרש"א קושייתם אינה מבוררת לן כו' והניח בצ"ע. ולי הי' נראה לפרש תמיהת. התוס' בהיפך ממהרש"ל והנ"א והגרש"ש והוא דהתוס' חשבו דמש"כ רש"י בב"ד א' ובאדון אחד הוי"ו הוא וי"ו המחלק ור"ל בב"ד אחד או באדון אחד וא"כ בב"ד אחד אפי' בשני אדונים הוי חבילות חבילות לפרש"י וע"ז שפיר תמהו התוס' מ"ש מטהרת ב' מצורעין ע"י ב' כהנים דשרי אבל באמת כוונת רש"י ובאדון אחד דוקא משא"כ ב"ד אחד וב' אדונים מותר ואין כאן תמיהת התוס' ועיין מש"כ היד שאול ליו"ד סי' רס"ה או"ז.

מצות איזוב ג' קלחים ובהן ג' גבעולין ושיריו שנים כו' כצ"ל ועיין במחזור ויטרי ברלין צד %409& בהגהות. מהרש"ה שם אות ט' שהניח בצ"ע פרש"י דשבת ק"ט ב' ד"ה ובהן וכבר קדמו בזה הגרי"פ במסורת הש"ס במשנה דמס' פרה שם בהרא"ש עי"ש ובהגרש"ש למס' שבת שם כ' ליישב וכ"כ בס' זכרון שמואל חידושי הש"ס למס' שבת שם עיי"ש ואני שמעתי לפרש משכ"ש רש"י ג' הוא ר"ת גבעול. ור"ל בכל קלח גבעול: ואח"כ מפרש גבעולין קנים דקים כו' ונדפס כעת בס' קהלת יצחק עה"ת פ' חקת בשם הגאון מו"ה יעקב באריט ז"ל מווילנא.

בחוט וכוש. בערך ספק הג' כתב איכא דאמרי קושרו בחוט או בכוש עד שמגיע למי נדה שבצלוחית. ראיתי במכ"ע המגיד שנת ט"ו נומער %1& שכ' חכם אחד א' ה' ווייס דהא"ד מפרש מספקו קושרו משא"כ לפי' הראשון מספקו פי' מאריכו כדי סיפוקו ואני אומר לא כן דממש"כ הערוך בא"ד קושרו אין ראיה כלל דהא בפי' הראשון כ' ג"כ פי' האזוב הקצר קושרו כו' וא"כ מאי בינייהו אולם באמת הנ"מ בין ב' הלשונות בזה דלהפי' הראשון מפרש הוי"ו של ובכוש וי"ו החיבור דפי' קושרו עם חוט בכוש וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ יקשרהו בחוט בקצה הכוש משא"כ להא"ד הוי"ו של ובכוש הוא וי"ו המחלק כמו או וכמש"כ הרא"ש בפיה"מ שם והוא ברור.