תועפות ראם תנד

עשר מנחות. כוונת רבינו למ"ש ר"פ שם כל היכא דתנן עשר תנן וכלשון הב' שפרש"י במנחות נ"ט א' וכמש"כ המל"מ בפי"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"י הפירוש הנכון בדברי רב פפא הוא הפירוש השני שכ' רש"י עיי"ש.

בימין. בגמרא שם ד"ו ב' הביאו הברייתא דת"כ דבן בתירא יליף לה מדכתי' וקמץ משם ממקום שקמץ כבר וראיתי בתוס' העזרה להת"כ שם שהקשה לבן בתירה מנ"ל דאין קמיצה טעונה מזבח עיי"ש תירוצו. והנראה לי דיליף לה מדלא כתבה התורה הגשה אחר והביאה אל בני אהרן הכהנים כדכתיב להלן במנחת מרחשת והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים הכהן וגו' ש"מ דמש"ה לא כתבה התורה כאן דין דהגשה כדי ללמד לנו דקמיצת הכהן יכול להיות ג"כ ממקום שהזר עומד שם להביא המנחה אל בני אהרן הכהנים וזש"ה והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ וגו' דהיינו ממקום שרגלי הזר עומדות ומדכתיב "משם" יליף בן בתירה ממקום שקמץ כבר.

או גרגיר מלח. עיין בגמרא י"א א' דעביד צריכותא לכל הני ואמרו שם ואי תנא מלח דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא ותמיהני על הגאון הרר"פ הלוי בס' פנים יפות שכ' בויקרא ב' ב' דמלת ניתן בו קודם הקמיצה דהיינו בשעת גיבול כדתנן אם קמץ ועלה בידו גרגיר מלח פסול משמע דמלח דק הנימוס בשעת גיבול אף דעכ"פ אין הקומץ בשלימות מ"מ מצותה בכך לכך הוצרך לכתוב במנחה בפי' עכ"ל ולפלא שמפורש במנחות כ' א' ובת"כ שאין מנחה כולה טעונה מלח והובא בדברי רבינו לעיל סי' תנ"א ומ"ש במשנה ועלה בידו גרגיר מלח ר"ל שגרגיר מלח נפל במנחה ע"פ מקרה דומיא דצרור וכי"ב כ' בס' שם עולם להשיג על מהרי"א ז"ל בפ' צו (ו' ח') שה"ר ממשנתינו שהמלח היה ניתן במנחה קודם קמיצה עיי"ש.

בראשי אצבעותיו. עיין מנחות י"א א' ויומא מ"ז ב' דבעי ר"פ קמץ בראשי אצבעותיו מאי ואין זה בראשי אצבעותיו דמתניתין כמ"ש התוס' יומא שם והחינוך מ' קט"ז כ' וקומץ ממנה הכהן בראשי אצבעותיו ובודאי אין כוונתו להנך ב' גווני אלא ר"ל שהקמיצה תהיה באצבעותיו ממש ולא בכלי כמדת קומץ, והק"א להת"כ עמש"ש הא כיצד חופה את פס ידו כ' שנותן גב ידו למעלה ופס ידו למטה על הסולת ונועץ אצבעותיו וסדן ידו בסולת ומביאה על פס ידו כו' וכ' עליו בביאור תוס' העזרה דדבריו תמוהין דזהו בעיא דלא איפשיטא בפ"ק דמנחות קמץ בראשי אצבעותיו מהו ופרש"י ז"ל שהכניס ראשי אצבעותיו בקמח ופס ידו כלפי קמח עכ"ל ולענ"ד נראה דמה שפרש"י באיבעיא דר"פ היינו כשאינו מכניס אלא ראשי אצבעותיו בקמח ותו לא וסדן ידו למעלה מן הקמח אבל היכא שמכניס כל פס ידו לתוך הקמח וקומץ כמש"כ הק"א שפיר דמי ודו"ק.

ג' אצבעותיו, לפנינו במשנה הגי' פושט את אצבעותיו כו' וא"כ י"ל שפושט ד' אצבעותיו ועיין בהתו"ה ויקרא ב' ב' אות ק"ה ובס' שם עולם השיג עליו.

לפנינו במשנה ריבה שמנה חסר שמנה חיסר לבונתה פסולה ובנדפס כתוב ריבה שמנה וחסר שמנה ריבה לבונה וחסר לבונה פסולה ועיין בגמרא עמוד ב' שאמרו ה"א יתיר כשירה ש"מ דבמתניתין לא תני בהדיא ריבה לבונה ובס' מנחת כהן במנחות י"א ב' הקשה לפי' הרמב"ם פי"א מהל' פסהמ"ק דין ט' הול"ל ריבה לבונה כמו ריבה שמנה כיון דסוג אחד לשניהם עיי"ש וז"ש בספר הר המריה להרמב"ם שם אות י"ט וכן יש להקשות מהמשנה והבן עכ"ל ור"ל כקושיית המ"כ.

כשה"א ומן השמן וגו' פסוק זה הוא בויקרא י"ד כ"ו גבי מצורע עני ובגמרא הביאו כשה"א ולקח הכהן מלוג השמן וגו' והוא שם פסוק ט"ו גבי מצורע עשיר ואין נ"מ בזה כדמסיק ד' שמאלית כתיבי אולם טפי הו"ל לרבינו להביא פסוק כ"ז והזה הכהן וגו' אשר על כפו השמאלית והוא השמאלית הד' דאי לאו שמאלית הד' הו"א מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית כמש"ש בגמרא אדרבה כו'.

ד' שמאלית כתיבי תרי כו' כצ"ל ולפי הנראה מדברי רבינו לימוד זה דר' זירא נשאר קיים וקשה לי דהא במסקנא במנחות י' א' נדחה אלא דילפינן יד יד ממצורע עיי"ש ועיין תשובת הרדב"ז סי' תשי"ב.

ת"ל מסלתה אי מסלתה כו' לפנינו כת"כ הגי' ת"ל מסולת אי מסולת כו' ופי' הגי' שכ' רבינו הוא כמש"כ לפנינו דמש"כ מקודם ת"ל מסלתה היינו מדכתיב המ"ם בראש ומ"ש אח"כ ת"ל מסלתה הוא מדכתיב בה"א בסוף ומשכ"ר כאן ומשמנה תהא כולה שמן וכ"ה בת"כ הנה בנדפס ליתא וז"ל הנדפס ת"ל מסלתה צריכה שתהא כולה סולת ועוד כתיב משמנה צריכה שתהא כולה בלולה בשמן הבא עם המנחה עכ"ל וז"ל הח"כ ומשמנה שתהיה כולה שמן מסלתה ומשמנה שתהיה הסולת בלולה בשמן ע"כ וא"כ דברי הת"כ מובאים בספר יראים למחצה בנדפס איתא סוף דברי הת"כ ובהכת"י שלפנינו איתא ראש דברי הת"כ ובביאור דברי היראים הנדפס שתהא כולה בלולה בשמן הבא עם המנחה נראה לי דכולה ר"ל כל הקומץ דאילו בלילת המנחה עצמה כבר כ' רבינו למעלה סי' תמ"ט דבלילה אינו מעכב אלא שתהא ראויה לבלול עיי"ש אולם בלילת הקומץ בשמן נראה שמעכב כמ"ש בסוטה ד' י"ד ב' בברייתא וקומץ ממקום שנתרבה שמנה ופרש"י ממקום שהיא נבללת יפה בשמן ואמרו שם בגמרא מנלן דכתיב מסלתה ומשמנה כו' ומבואר בתוספתא פ"ה דמנחות דאם שינה פסול עיי"ש וזש"ר שתהא כולה פי' כל הקומץ בלולה בשמן הבא עם המנחה והוא לעכובא והוא מ"ש בת"כ ומסלתה ומשמנה שתהא הסולת בלולה בשמן. וכ' בביאור תוספת העזרה אין לפרש דהא קמ"ל דמנחת סולת טעונה בלילה דהא בלא קרא נמי כיון דכתיב בלולה במנחת מאפה ובמחבת ה"ה לכולהו כו' ע"כ נלע"ד כמו שפרשתי בפי' דהא אתי לאשמעינן שאין מתנדבין סולת בלא שמן אלא שניהם יחד וכה"ג אמרינן במנחות כ"ז א' הסלת והשמן מעכבים זא"ז כו' ובריש פ"ב דסוטה דריש מסלתה ומשמנה שקומץ ממקום שנתרבה שמנה אבל בברייתא דהכא לא משמע לישנא דהא אתי לאשמעינן עכ"ל וע"ד רבינו אינו כן אלא דברייתא דת"כ אתי לאשמעינן ההיא דסוטה שתהא הסולת בלולה בשמן במקום שקומץ והוא לעיכובא אע"ג דבלילת כל העשרון סולת אינו לעיכובא ועיין ויקרא ו' ח' בפרש"י ד"ה מסולת המנחה ומשמנה ובפנים יפות שם ודע דבה"ג ריש סי' ע"א הגי' וקומץ ממקום שנתערבה שמנה: