תועפות ראם תמו

וכתיב כו' מה שהביא רבינו הך קרא אפשר שהוא אליבא דרב אשי דאמר יומא ד"נ א' מסתברא כמ"ד דם איקרי פר דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר אטו בקרני' מעייל ליה אלא בדמו וקרי ליה פר וא"כ רבינו שחשב במנין העשין פר יום הכפורים כלשון בה"ג ולא כ' פר ואיל ע"כ דר"ל למשאה"כ בזאת יבא אהרן אל הקדש דהיינו כניסת פנים בפר כו' כדאמר רב אשי בדמו של פר ושפיר הביא הכתוב ושחט את פר החטאת אשר לו דהיינו דמו של פר וא"כ אין שייך כלל האיל לכניסת פנים אולם הרמב"ם במנין המצות עשין מ"ט כ' באמת שציונו לעשות עבודת היום כלומר כלל כל הקרבנות והוידוין המתוקנים ביום צום כפור כו' ורבינו כ' בסי' רס"ג וידוי יום הכפורים והבה"ג כ' מעשה יום הכפורים ומהראש"ט כ' עמש"כ בבה"ג פרשת יוה"כ ציון מ"ט למנין המצות של הרמב"ם וא"כ עבודת היום שכ' הרמב"ם כ' הבה"ג בפרשת יוה"כ וצריך להבין לפי"ז מה שציין מהראש"ט בסי' קפ"ב למניין המצות של בה"ג מעשה יום הכפורים מהו אם לא דנימא דזהו וידוי יום הכפורים שכ' היראים ובאמת ביראים לא מצאתי מעשה יום הכפורים שכ' הבה"ג, ולפמש"כ מהראש"ט סי' קע"ט פר יום הכפורים משלו ונראה שכן היה כתוב לפניו בבה"ג יש לומר דמש"ה כתב רבינו וכתיב ושחט כו' להראות מקום דמיני' ילפינן שהוא משלו דוקא דכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו והוא פעם שלישי אשר לו עיכובא עיין שבועות י"ד א' והוא בת"כ ועיין במל"מ רפ"א מהל' עבודת יוה"כ בענין אילו של כהן גדול אם הביא משל ציבור אולם לפי"ז לא הו"ל לרבינו למיגז תיבת משלו אצל פר יום הכפורים ואפשר עוד דרבינו כיון במה שהביא הפסוק ושחט את פר החטאת לאשמעינן דעבודת היום מוטלות על הכה"ג וזהו מש"כ הבה"ג מעשה יום הכפורים ור"ל דהכה"נ צריך לעבוד ביום הכפורים עבודת היום.

האמור כאן פי' דכתיב [ויקרא ט"ז ה'] ומאת עדת בנ"י יקח וגו' ואיל אחד לעולה ועז"א רבי שזה האיל האמור כאן הוא עצמו איל המוספין דכתיב בפ' פנחס ולא היו שני אילים וראב"ש ס"ל שהיו שני אילים וצריך להגיה בדברי רבינו קודם ותניא אותו פסוק ומאת עדת בנ"י וגו' שע"ז קאי ותניא ולא על ואיל לעולה שמביא הכה"ג עם פר שלו: