תועפות ראם תמג

קרבן לראוי, דע דמהראש"ט בסידורי מנין המצות לבה"ג סי' קע"ה כ' טמאים לטהר בהזאה וטבילה וקרבן כראוי עכ"ל ובאמת מדברי רבינו כאן נראה דקרבן לראיי הוא מ"ע בפ"ע ונכלל בזה מצוה ע"ד ע"ה ע"ו ע"ז שכ' הרמב"ם בסה"מ חלק העשין ושלא כדין כ' מהראש"ט שם בסוף הערות וחידושים ואלו העשין שהשמיט הגאון ממה שמנאם הרמב"ם ז"ל כו' עשה ע"ד ע"ה ע"ו ע"ז כו' ואלו כלולין כולן במספר הגאון בפרשיות עכ"ל ובאמת לא כן דהגאון כתבם כהרמב"ם ונכללו במש"כ וקרבן לראוי וכדברי היראים.

דכתיב [ויקרא י"ג ל"ח] ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות בהרות, ויליף רבינו מזה להשלשה מיני נגעים שבמקום בשר והם עוד הבשר שחין ומכוה דאיש ואשה שווין דמדכתיב כאן או אשה וגו' טהור הוא ש"מ דבשאר נגעים התם אף אשה כדין האיש דאלת"ה מיותר כאן או אשה דבלא"ה אין בה דין ננעים, ומ"ש בגמרא ערכין ג' א' לענין נגעים איש אין לי אלא איש אשה מניין כשהוא אומר והצרוע הרי כאן שנים הוא לענין הד' נגעים שבמקום שער והם קרחת וגבחת נתקי הראש ונתקי הזקן ועיין בתוס' דערכין ג' א' ד"ה והצרוע שכ' ויש להקשות אמאי לא נפקי לן אשה מאדם דמשמע אשה ומשמע קטן דכתיב ונפש אדם וכיון דשקולין הם ויבואו שניהם והנה לפמש"כ בדעת רבינו אצטריך והצרוע לרבות אשה לדין הנגעים שבמקום שער דאילו אדם בנגעי בשר קאי אולם לפי"ז ה"נ לדין קטן דרבינן לענין נגעים איצטריך תרי ריבוייא הא' לענין נגעים שבמקום בשר והב' לענין נגעים שבמקום שער ומלשון הגמרא דעירובין שם לא משמע כן וצ"ע עוד קשה לי למה לא הביא רבינו דברי הת"כ ויקרא י"ד י"א שאמרו שם ת"ל המטהר בין איש בין אשה בין קטן הרי דכולן שווין לדין הקרבנות דמיירי בזה רבינו כאן, והגאון בעל האור החיים כ' עה"פ אדם כי יהיה וגו' וז"ל ורז"ל אמרו כי טעם אומרו אדם לומר אפי' תינוק גם כלל האשה שגם היא נקראת אדם דכתיב ויקרא שמם אדם עכ"ל ולא זכר דה"ת דערכין שם: