תועפות ראם תלט

אם מצוה שלא לאחר נחלקו רז"ל כו' מלשון רבינו כאן נראה דאע"ג דס"ל דטבילה בזמנה אינה מצוה מ"מ חשיב לה רבינו במנין התרי"ג טבילה בזמנה והיא כדעת הבה"ג שכ' במנין המצוות עשין שלו טבילה בזמנה ופי' רבינו היראים דהמצות עשה שיטבילו ביום בא זמן טבילתם שלא יקדימו זמן טבילתם ודלא כהתוס' ביומא ח' א' ד"ה דכ"ע שכ' על מה שכ' רבינו אליהו הזקן ז"ל באזהרות שלו טבילה בזמנה יסד דלא כהלכתא וביראים הנדפס הלשון משונה וז"ל שם ולאחר זמן טבילתן מצוה שלא לאחר ונחלקו בזה רבותינו דתניא כו' והנראה מלשון זה דבאמת רבינו בא לומר דהמצוה טבילה בזמנה הוא שלא להקדים ושלא לאחר מיהו כ"ז אינו אלא לדעת הסוברים טבילה בזמנה מצוה משא"כ למאי דקי"ל כרבנן דטבילה בזמנה לאו מצוה אין לחשוב במנין המצות טבילה בזמנה ובאמת לשון רבינו שבכאן הוא נכון וברור דעל כל האופנים נחשב טבילה בזמנה שלא יקדימו זמן טבילתם ובענין לאחר זמן טבילתם אם מצוה שלא לאחר בזה נחלקו רז"ל והנה הרמב"ם בס' המצות עשין ק"ט כ' להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה שנאמר ורחץ במים את כל בשרו כו' וכ' שם שאין הכוונה במאמר הטבילה מ"ע שיהא חייב כל טמא שיטהר על כל פנים כמו שהוא חייב כל מי שיתכסה בכסות שיעשה ציצית או כל מי שיש לו בית שיעשה לו מעקה ואולם הנרצה בזה דין טבילה והיות התורה אומרת כי מי שירצה לטהר מטומאתו הנה לא ישלם לו זה אלא בטבילה במים ואז יטהר ופי' דבריו בס' מעין החכמה דדעת הרמב"ם הוא לפסוק כר"י ב"ר יהודה דדיה לטבילה שתהא באחרונה וס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דלכ"ע טבילה בזמנה לאו מצוה לכן קאמר שהטבילה בעצמה איננה חיוב כעשיית מעקה או ציצית רק כשירצה לעלות מטומאתו מצוה לטבול במי מקוה עכ"ד וא"כ רבינו היראים דפסק ג"כ כרבנן דטבילה בזמנה לאו מצוה לא הי' לו לחשוב טבילה בזמנה כ"א דין טבילה כהרמב"ם ובאמת להלן סי' תמ"ב כ' היראים טמאים לטהרם בהזיות וטבילה וא"כ מש"כ וטבילה היינו דינו של הרמב"ם עשין ק"ט ומה זה שכ' כאן טבילה בזמנה אולם רבינו לשיטתו שכ' לעיל סי' צ"ג שלא לאכול פסח בי"ד דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום ולאו הבא מכלל עשה עשה וכ"ה דעת הרמב"ן בסה"מ להרמב"ם שכ' הרמב"ן שם במנין המצות עשה ששכח הרמב"ם לפי דעת הרמב"ן מצוה י"ב, שנצטוינו בכבש הנשחט ביום ארבעה עשר בערב שהוא יאכל בלילה לא ביום משעת שחיטתו כו' שהוא עובר בעשה כלומר בלאו הבא מכלל עשה שהוא עשה עכ"ל וז"ש היראים כאן במנין המצות עשה טבילה בזמנה שלא יקדימו זמן טבילתם דכתיב ורחץ במים וטהר בערב והוא פסוק פ' חקת במדבר י"ט י"ט וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וכ' רבינו בסמוך דברי הספרי אם קדמה טבילה להזאה לא יצא דכתיב וחטאו ביום השביעי ואח"כ וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וקודם לכן לא והרמב"ם לשיטתו שלא מנה עשין כאלו במנין המצות שלו ומעתה אומר אני בטעם הרמב"ן ז"ל בסוף ההשגות שכ' שסלק ממנין המצות להרמב"ם י"ד מצות מן צ"ה עד ק"ח ונמצא שהמצוה ק"ט שכ' הרמב"ם גם הרמב"ן מנאה והמעה"ח כ' נראה דעת הרמב"ן כדעת ר"ח דטבילה בזמנה מצוה וכת"ק דר"י ב"ר יהודה דס"ל כן בנדה שם ואז ניחא שלא סלק מצוה זו ממנין המצות עכ"ל המעה"ח ועל דעתי אינו כן דגם הרמב"ן סובר דטבילה בזמנה לאו מצוה כדעת רבינו וכר"ת ואפ"ה חשיב טבילה בזמנה שלא יקדים ולאו הבא מכלל עשה עשה כשיטתו הנ"ל וכדעת רבינו היראים כאן.

וקי"ל כרבנן. כר"ת בתוס' יומא ח' א' ד"ה דכ"ע שלא כדברי ר"ח ועיין טור יו"ד ריש סי' קצ"ז ובהגמי"י להרמב"ם פ"ד מהל' א"ב ה"ח מצויין אות ד' כ' בזה"ל בירושלמי גר' עלה הדא אמרה שאסור לשהות בטומאה כו' והוא ט"ס וצ"ל הציון אות ד' בהרמב"ם שם הלכה ט' ובתשב"ץ תלמיד מהר"ם סי' תע"ו הביא ד' הירושלמי ושם סי' ת"פ הביא דעת ר"ת שפסק דטבילה בזמנה אינה מצוה ומזה ראיה למש"כ הב"ח ביו"ד שם דאף ר"ת מודה לדברי הירושלמי כי שמא יבוא הבעל פתאום ויסבור שטבלה והוא לא ידע ואשם, ומש"כ רבינו כאן קסבר ר"י בר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וכ"כ התוס' יומא שם ונדה ל' א' ד"ה וש"מ הנה בנדפס כ' בזה"ל קסבר ר"י בר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה אלא בהקדמה ואיני מבין אותן הדברים ועיין ספר סה"ד ערך רבא בענין טבילה בזמנה מצוה אף שאין בעלה בעיר משום טהרות עיי"ש.

דתניא כו' כ"ה בספרי במדבר פ' קכ"ט והביאו הכ"מ בפי"א מהל' פרה אדומה ה"ב עיי"ש, ונראה בביאור ד' הספרי דאין לומר דוחטאו ביום השביעי אתא לאשמעינן דהזאה בזמנה מצוה דא"כ ליהדר נמי הזאה דג' כדהדר הזאה דשביעי וכמש"כ התוס' ביומא ח' א' ד"ה מקשינן אלא ע"כ דוחטאו הוא הפסק מאמר לאשמעינן דוחטאו מכ"מ דהזאה בזמנה לאו מצוה ואח"כ אמר הכתוב ביום השביעי פי' אם לא נתאחרה ההזאה והלך הענין כמצותו והיתה ההזאה השנייה ביום השביעי אזי תיכף לההזאה וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וכדמסיים הספרי שם שאם קדמה טבילה להזאה לא יצא, והנה דברי רבינו כאן שאמר בטעמא דמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה הוא משום דגמרינן לה מהזאה וכדברי הספרי וחטאו מכ"מ וכשם שנתרבה האיחור בהזאה כך נתרבה בטבילה לא אתיא אליבא דכ"ע דביומא ח' א' אמרו על הך פלוגתא דר"מ ור' יוסי בברייתא שם דכ"ע להני תנאי אמרינן טבילה בזמנה מצוה והכא בהא קמיפלגי ר"מ סבר מקשינן הזאה לטבילה ור' יוסי סבר לא מקשינן הזאה לטבילה וא"כ ס"ל לר' יוסי הזאה בזמנה לאו מצוה וטבילה בזמנה מצוה ור"מ ס"ל כשם שטבילה בזמנה מצוה כך הזאה בזמנה מצוה ועיי"ש בתוד"ה מקשינן אמאי פשוט להו טפי דטבילה בזמנה מצוה מהזאה ורבינו כ' דבריו אליבא דמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה דכש"כ בהזאה וטבילה מקשינן להזאה ואליבא דהך סוגיא דמגילה כ' א' דמקשינן טבילה להזייה וראיתי בהגהות הגר"א ז"ל להספרי שם שכ' להגיה וכבס בגדיו ורחץ במים אין לי אלא ז' שמיני תשיעי מנין עכ"ל ואיני מבין דברי הגהתו מ"ש שהעמיד רבוייא לטבילה ולא להזאה ונראה שרוצה להעמיד דברי המשנה דשילהי מס' פרה שאמרו שם אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום שזהו כוונת הספרי ועפ"י פי' הגר"א במשנה שם דר"ל טובל בליל שמיני אחר הזאתו ומזה ביום שלפניו שהוא יום שביעי ודו"ק.

דכתיב כו' אין זה מלשון הגמרא כ"א מדברי רבינו הוא ע"פ פרש"י ועיי"ש בתוס' וביבמות מ"ו ב' תוד"ה דאין ובתשובת רבינו שמשון ב"ר אברהם שהביא הכ"מ בפי"א מהל' פרה ה"ב שפי' באופן אחר: