תועפות ראם תלו

בשו"ת הראבי"ה סי' קנ"ד כ' שיש לתמוה למה לא יברך בשריפתן כיון שמצוה מן התורה לשורפו ולא דמי לשא"ד שמעבירין מן העולם רק משום תקלה ומיהו לא מצינו ברכה עליו עכ"ל וכבר תירצו ע"ז הראשונים עיין תשו' הר"ר יוסף בן פלאט שבאבודרהם שכ' שם וכן שריפת נותר מצוה הבאה בעבירה היא לא תותירו והנותר ממנו אלו כולן ומאי דדמי להו משום דהוו מצוה הבאה בעבירה עכ"ל וראיתי בס' מנחת חינוך ריש מצוה קמ"ג שכ' דמצוה זו נוהגת בכל אדם ומוטל על כל ישראל ומי שרואה נותר מצוה עליו לשורפו כמו חמץ דמבואר בש"ס [ב"ק צ"ח ב'] דכל בנ"י מצווים עליו לבערו כנ"ב עכ"ל אולם בתפארת ירושלים למס' תמורה פ"ז אות י"ז כ' וז"ל רק גבי חמץ איתא דהכל מצווים לבערו והוא משום דלא ניתי לבל יראה עכ"ל וא"כ גבי נותר על הבעלים עיקר המצוה. והנה רבינו כאן לא הביא כ"א מצות שריפת נותר באש ולפלא שלא כ' מצות שריפת בשר קודש שנטמא כדכתיב בפ' צו [ז' י"ט] והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ולגופי' אצטריך כדאיתא בפסחים פ"ב ב' דסד"א דלא ליבעי שריפה ותסגי ליה בקבורה עיי"ש והרמב"ם עשין צ' מנאו וכן החינוך מ' קמ"ו והסמ"ג עשין ר"ז ר"ח עיי"ש. עוד קשה לי עמשכ"ר וכולם אינן נשרפין אלא בקדש כדתניא כו' מאי וכולם הלא לא אמר רבינו כי אם דבר אחד שריפת נותר אלא דנותר הוא בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים ועכ"פ שם נותר אחד הוא ולא שייך ע"ז תיבת וכולם וגם הך דר"ש לא על שריפת נותר בלבד אמר והנראה לי מזה דבאמת חסרון הניכר יש בדברי רבינו היראים ואחר מש"כ וכתיב בצו את אהרן גבי שלמים והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף צ"ל "וכן בשר קודש שנטמא דכתיב שם והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ותניא בת"כ אין לי אלא נותר מניין לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא חוץ לקלעים ולהלן והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו והניתנים למטה שנתנם למעלה כו' ת"ל לא יאכל כי קדש הוא כל שהוא קדש טעון שריפה" וכולם אינם נשרפים אלא בקדש כדתניא כו' והשתא אתי שפיר וכ"כ הסמ"ג עיי"ש שכ' הסמ"ג בלשון הת"כ והלן והיוצא ושנטמא ושנשחט כו' ולפנינו ליתא ושנטמא דמפורש בפסוק ובפסחים פ"ב א' אמרו בשלמא נטמא גלי רחמנא בקדשים קלים כ"ש בקדשי קדשים ס"א וה"ה בקדשי קדשים עיי"ש בתוד"ה בשלמא בסה"ע.

ואין לי כו' עד ששריפתן בקדש חסר בנדפס, והנה לשון הברייתא שלפנינו בפסחים שם ת"ל וכל בקדש באש תשרף ועיי"ש במהרש"ל וכ"ה לשון הת"כ ויקרא ו' כ"ג אבל גי' רבינו היראים ת"ל בקדש באש תשרף ונראה מזה כמש"כ הקרבן אהרן להת"כ שם בפי' הב' דלאו דוקא מכל אלא מדאמר בקדש ולא אמר בקדוש דהמקום קדוש יתקרי לא קדש וא"כ הבית מורה על המקום ושם קדש מורה על הקדשים והו"ל כאילו אמר קודש במקום קדוש תשרף כלומר כל מה שהוא קודש ואכילתו בפנים במקום קדוש ישרף עכ"ל והשעה"מ בפי"ט מהל' פסוה"מ ה"א ייחס גם להרמב"ם כפי' הב' שכ' הק"א עיי"ש.

היכן בקדש כו' מדברי רבינו נראה דס"ל כפרש"י פסחים מ"ט א' במשנה ד"ה וא"ל חוזר ושורפו כו' ודלא כתוס' שם ד"ה ושורפו דמה"ת יכול לשורפה בכ"מ שירצה ומה שהצריכו חכמים לשרוף הני דהכא לפני הבירה היינו גזירה אטו קדשי קדשים שהרי הרב אומר כאן וקבעו להן חכמים היכן בקודש דתנן בפסחים כו' נטמא שלם כו' שורפין אותו לפני הבירה כו' דבפסח קאי שהוא קדשים קלים ועז"א חכמים דלפני הבירה היינו בקדש שאמר הכתוב, ולשון הנדפס משונה דאחר שהביא שם דברי ריב"ח כדי לביישן אמר בזה"ל תקנו לשרוף בקדש שנראה מזה הלשון דתקנת חכמים הוא לשרוף בקדש אבל כאן בהכת"י איתא בזה"ל כדי לביישן פי' תקנו לשרוף בקדש במקום גלוי כדי לביישן ותקנת חכמים הוא על מקום גלוי וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' ק"פ ה"ג נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה בפני הכל כדי לביישן עד שיזהרו בו. ובפני הכל שכ' הרמב"ם היינו במקום גלוי שכ' היראים.

כל המקדש כולו קרוי בירה. לשון הירושלמי פ"ז דפסחים ה"ח ר"ל אמר כל הר הבית קרוי בירה ובזבחים ק"ד ב' ר"ל אמר כל הבית כולו קרוי בירה וכן העתיקו התוס' פסחים מ"ט א' ד"ה לפני, ודע דתיבת אל שכ' רבינו כאן ט"ס וכצ"ל שנאמר הבירה אשר הכינותי ויש לדקדק על שלא הביאו מהמוקדם דה"א כ"ט א' כי לא לאדם הבירה כי לה' אלהים: