תועפות ראם תלד

כי קדוש אני זה שמן. לפמשכ"ר כאן נראה דנקטו בברייתא אותו פסוק דויקרא י"א מ"ד ומ"ש אני ה"א זו ברכה עכצ"ל דהוא רישא דקרא דכתיב שם אני ה"א וביראים הנדפס איתא כי קדוש זה שמן הטוב ועיין במעי"ט ס"פ אלו דברים.

רבינו לא הביא כאן ראיה מחולין ק"ו א' דמשם ראי' ברורה שמים ראשונים דרבנן ועיי"ש ק"ה א' תוד"ה מים וכדברי רבינו כ"כ בבדק הבית שבתהה"א ריש בית הששי ועיי"ש במשמרת הבית ונראה מדברי רבינו שמפרש זו ברכה דר"ל בהמ"ז שמברכים אחר האכילה דלא כתהר"י שפי' זו ברכה כלומר זו שמברכים על מים ראשונים דלתהר"י הו"ל לרבינו להוכיח דע"כ אסמכתא היא דברכה אמים הראשונים מן התורה לא אשכחן.

סדומית וברייתא זו תשובתו כצ"ל וכ"ה בנדפס ובשבה"ל השלם סי' קמ"ט הביא ד' היראים ועיי"ש שכ' לחלק הא דקאמר חובה ואין טעונין ברכה היינו לשאר מסובין כו' ומה שמשמע התם שטעונין ברכה היינו למברך עצמו לפי שידים מזוהמות פסולות לברכה ועיין הע"ש שאי' נ"ד אות י"א, ובשו"ת הראבי"ה סי' קנ"א כ' ושמעתי מרבותי שצריך לברך על מים אחרונים כו' ונראה שכיון להרר"א ממיץ שהי' רבו שכ' שם כלשון היראים ממש עיי"ש שהשיג ע"ז וז"ל ואין נ"ל הלוי דאי מגזה"כ דאסמכתא א"כ אשמן נמי יברך אלא בין על שמן שאינו כ"א להעביר הזוהמא ובין על מים אחרונים שהם משום סכנה לא יברך וקרא אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל והרב הגאון רא"ד שליט"א כ' ק"ל לדעת רבינו מחולין פ"ז א' שאמרו כוס של ברכה שוה מ' זהובים ואס"ד שצריך לברך על מים אחרונים ולפמש"כ השבה"ל דהמברך לבד הוא שחייב במים אחרונים א"כ הו"ל חמשים זהובים ומצאתי בביאור מעשה בצלאל להריקאנטי סי' פ"ה שהעיר ג"כ בזה עיי"ש ועיין הע"ש שאילתא קמ"ו אות א', וראיתי לרבינו ירוחם נט"ז ח"ו שכ' וז"ל וי"א שאין לברך עליהם כלל הילכך לא יטול ולא יברך כלל וכן עיקר עכ"ל ונ"ל דט"ס שם וכצ"ל הלכך יטול כו'. ועיין בזוה"ק פ' תרומה קנ"ד ב' שכ' שם חובה אינון ובאתר דחובה שריין ואיהו חיובא על בר נש למיהב לי' חולקא דא ועל דא לא אצטריך לברכא כלל דהא ברכה לאו איהי בההוא סטרא עכ"ל והוא דלא כדעת רבינו היראים: