תועפות ראם תכט

למצוה בנדפס הגי' למנות, והנה משכ"ר בראש "נר שבת ונר חנוכה" הוא לשון הבה"ג במנין העשין שלו וע"ז ביאר רבינו דעת הגאון דלא מנה אלא נר שבת ואגב שיטפא כלל עמה נר חנוכה והוא דלא כהרמב"ם בסה"מ ששפך סוללה על הבה"ג שמנה נר חנוכה במנין התרי"ג וכמה דיו נשתפכו בזה לתרץ דעת הבה"ג ורבינו ריפה אותו על נקלה.

לכבוד שבת ואסמכוה אקרא כו', עיין באו"ז הל' ע"ש סי' י"א שהביא שם פר"ח עמ"ש בגמרא ל"ד א' מה"מ דפר"ח מנלן דצריך הדלקת נר בשבת שנאמר וידעת כו' וא"כ רבינו הביא פי' הגמרא על המשנה שהוא ראשית המקור למצות הדלקת נר בשבת ולא הביא הך דשבת כ"ה ב' שאמרו שם מפסוק ותזנח משלום נפשי אמר ר' אבהו זו הדלקת הנר בשבת ובתדא"ז פט"ז ותזנח משלום נפשי ראב"י אומר זו הדלקת הנר בשבת. ועיין פרש"י שבת כ"ה ב' ד"ה הדלקת נר בשבת שפי' ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל והולך באפילה ועיי"ש בהגהת הב"ח גי' ס"א וכ"ה באו"ז שם בשם פרש"י שהולך ונכשל ואוכל באפילה ולכאורה לפי זה אם היתה מודלקת ועומדת הרי יש כאן שלום ביתו וא"צ לכבות ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרת וכדעת רבינו משולם שבמרדכי ותוס' שבת כ"ה ב' ד"ה חובה אולם לפמש"כ רבינו דהוא מדכתיב וכבדתו דלהדליק נר בשבת הוא לכבוד שבת נראה דס"ל כרבו ר"ת בתוס' שם שאם הי' הנר מודלק ועומד צריך לכבות ולחזור ולהדליק שיהא ניכר שעושה לכבוד שבת ונ"ל דזהו כוונת רא"ג ריש שאי' ס"ג וקכ"ב שאמר דמחייבין דבית ישראל לאדלוקי שרגא ליקרא דשבתא דר"ל למש"כ וכבדתו והוא כבוד ויקרא ועיין לעיל סי' תי"ב אות א' מש"ש. והרב הגאון רא"ד שליט"א כ' ע"ד רבינו, ק"ל דבשבת קי"ג א' דרשינן וכבדתו שלא יהא מלבושך ש"ש כמלבושך של חול ושם קי"ט א' נחלקו רב ושמואל בפי' וכבדתו אם להקדים או לאחר ולפה"נ דשניהם שווין בזה וכדאמר שם ר"פ לבני ר"פ בר אבא וכ"ה בשו"ע או"ח סי' רפ"ח ס"ז שלפי העונג לו כן יעשה ומ"ט ל"א כפשיטו גם לענין הדלקת הנר עכ"ל ואיני רואה בזה שום קושיא דהדלקת הנר היא משנה מפורשת דהתנן על ג' עבירות נשים כו' על שאינן זהירות בהדלקת הנר וע"ד רבינו הוא מן וכבדתו וא"כ אין מן הצורך לאמוראי בגמרא לדרוש ע"ז פסוק וכבדתו שאין בדרשתם שום חידוש דין משא"כ במלבושים או בזמן האכילה שפיר חידשו ד"ז דגם דברים אלו בכלל כיבוד שבת ובאמת כיבוד זה דהדלקת הנר לכבוד שבת נעלה יותר מכל יתר הכיבודים עד שנכנס במנין המצות לדעת רבינו ובה"ג וכן הוא מפורש במדרש תנחומא פ' נח סי' א' על שלשה כו' ושלשתן מן התורה נדה דכתיב כו' חלה כו' הדלקת הנר דכתיב וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת אולם רבינו מייתי לה מסיפא דקרא דוקראת לשבת עונג דכתיב וכבדתו וע"ד הרמז "וכבדתו" בגימטריא "להדליק בו נר" עם הכולל.

הדליקו את הנר. בירושלמי ע"ז המשנה אמרו תני רשבג"א הלכות הקדש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות ושלשתן נמסרו לעמי הארץ כו' לא צריכא דלא הדליקו את הנר עישרתן ועירבתן הדליקו ארחב"א מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה אף הוא מחמיר על עצמו בחמורה. ע"כ ופי' הק"ע בזה"ל ה"ג לא צורכה דלא הדליקו את הנר עישרתן ועירבתן אר"ח כו' וה"פ לא צ"ל אלא הדליקו תחילה שהוא איסור דאורייתא אם יעשה כן בשבת ואח"כ עישרתן ועירבתן שהם איסור דרבנן עכ"ל ועפי"ז תמה בספר אשי ישראל למס' שבת דל"ה ב' על שיטת הבה"ג בהל' חנוכה סי' ט' דס"ל דהדלקת הנר הוי כקבלת שבת א"כ בלא"ה מוכרח להקדים אף דרבנן קודם הדלקה וחידוש בעיניו על הפוסקים שהשיגו על בה"ג מדוע לא זכרו הירושלמי ולענ"ד פי' הק"ע לא נהירא חדא שהגיה בדברי הירושלמי ועוד מאי שייטא ברייתא דרשב"ג מקודם ע"כ הנראה לפרש דכוונת הירושלמי להקשות על משנתינו למ"ל להזהיר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה על הג' דברים מ"ש מהך דתני רשב"ג הלכות הקדש וחטאות והכשרות דהן הן גופי הלכות ונמסרו לעמי הארץ וע"ז תירצו ל"צ דלא הדליקו את הנר פי' דעכצ"ל הדליקו את הנר כשרואה עם חשיכה שאינם מדליקין את הנר ואז זמן ההדלקה וע"כ צריך להזהירם ע"ז ואח"כ אמרו בירושלמי עישרתם ועירבתם הדליקו ר"ל הא במשנה תני הנך שלשה ובשלמא בהדליקו שפיר מצית למימר כדקאמרת אבל עישרתם ועירבתם קשה מ"ש מהא דתני רשב"ג ולמה צריך לשואלן עלייהו ועז"א ר"ח בר אבא מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה אף הוא מחמיר ע"ע בחמורה ולפי פי' זה לק"ט על הבה"ג מן הירושלמי ושפיר לא זכרוהו הפוסקים.