תועפות ראם תכח

באש גדעה ופסלה והחליף ונטל כו' כצ"ל ע"פ הגהות הגר"א ז"ל שם בספרי והנה לפמש"כ הספרי משאה"כ ופסילי אלהיהם היינו מה שגדעו ופיסלו לשם ע"ז והחליף וע"ז אמרה תורה תגדעון ובע"ז נ"ב א' למדו מדכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה אלוה דע"ז של נכרי אסורה מיד ולכאורה ה"נ דכתיב ופסילי אלהיהם נימא משגדעו ופיסלו לשם ע"ז נעשה אלוה ואע"ג דלא נעבדה עדיין נאסר החליפין של אח"כ ולא כן כ' התוס' בע"ז מ"ח א' ד"ה גדעו דאפי' למ"ד ע"ז של נכרי אסורה מיד היינו בדבר תלוש דכתיב פסילי אלהיהם כיון שפסלו נעשה לו אלוה אבל זה שהוא מחובר ואין דעתו שיהי' ע"ז רק מה שיחליף אין לאוסרו בלא השתחואה עכ"ל וקשה דהא גבי מחובר נמי כתיב פסילי אלהיהם כהספרי דהכא ויש לומר דשאני הכא דאא"ל פסילי אלהיהם משפסלו נעשה אלוה ותגדעון דהא אין עיקרו נאסר וע"כ מה שאמר הכתוב תגדעון היינו אח"כ כשיחליף וא"כ מסתברא דהיינו ג"כ כשיתקיים מחשבתו שחשב לעבוד בגידולין שיגדלו מעתם וכן עשה שהשתחוה ע"ז אמר הכתוב תגדעון משא"כ בדבר תלוש דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש דר"ל משפסלו נעשה אלוה ותשרפון באש. ומש"כ כאן בלשון הספרי לא החליף אלא העמיד תחתיה ע"ז כו'. משמע דאגדעה ופסלה קאי דכשהחליף נוטל מה שהחליף ואם לא החליף אלא העמיד תחתיה ע"ז מצוה לסולקה ומותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וא"ש דמשמעות הספרי דכ"ז שלא נטלה אסורה מן התורה דדריש לי' מקרא ואילו התוס' בע"ז מ"ז ב' ד"ה ה"ג כ' כל זמן שלא נטלה איסורא דרבנן איכא עיי"ש וכ"כ הכ"מ בפ"ח מהל' ע"ז ה"ד דשאני הכא דגדעו ופיסלו לשם ע"ז ומש"ה כי העמיד תחתיה ע"ז אח"כ כ"ז שלא נטלה אסורה מן התורה ועיין בספר תורת חיים למס' ע"ז דמ"ח שהביא שם דברי הספרי [וט"ס יש שם בהעתקת הספרי] ופי' דברי הספרי דהא דקתני העמיד תחתיה ע"ז כשנטעה תחילה להעמיד ע"ז תחתיה איירי ולכך כל זמן שהוא שם אסורה דהו"ל משמשי ע"ז דאסורה מדאורייתא אבל אם העמיד תחתיה ע"ז וחזר הנכרי ונטלה משם ואין דעתו להחזירה נמצא שנתבטלה ע"ז וקי"ל ע"ז שנתבטלה נתבטלה משמשיה עיי"ש ולפ"ד לא גרסינן בספרי הנך ג' תיבות לא החליף אלא וכן מחקם הגר"א שם אבל בדברי רבינו שכ' בלשון הספרי מנוה לסולקה דמשמעותו שמצוה על הישראל לסולקה משם אין לומר כדברי הת"ח דהא ביטול הישראל לא מהני כמש"ש אם לא דנימא דצ"ל מְצַוֶה וכע"ז מ"ג א' בעובדא דר"א הקפר דהיינו שמצוה לנכרי לסולקה משם לגמרי ודו"ק.

שלא ט"ס וצ"ל אלא ומשכ"ר יכול לשבח פי' לא לשבח ולא לגנאי כוונתו לבאר דברי הברייתא דע"ז מ"ו א' שאמרו יכול לשבח דבאמת כוונת הברייתא יכול עד כאן לא אמרינן דמכנין אלא כשהיה שם ע"ז נקרא לשבח וכנה לה שם להסיר השם של שבח ותו לא וזהו כוונתם ג"כ במ"ש אח"כ יכול לא לשבח ולא לגנאי דר"ל יכול בהשם שנותנין לה עתה הוא לא לשבח ולא לגנאי ת"ל כו' ומה שאמרו בגמרא לשבח ס"ד אלא יכול כו' אינו מגיה הברייתא כמש"כ התוס' בב"ק מ"ט ב' ובכ"ד אלא שפי' בגמרא כוונת הברייתא היאך יתפרש יכול לשבח והוא מבואר בדברי רבינו שכ' יכול לשבח פי' לא לשבח ולא לגנאי ובנדפס יש ט"ס וחסר תיבת אלא קודם לכנות לה שם וכן חסר תיבת אלא אחר לשבת ס"ד.

פסוק זה הוא בדברים ז' כ"ה, ויש לדקדק למה לא הביא רבינו מן הקודם שם ז' ה' ופסיליהם תשרפון באש וי"ל דהתם מיירי לשרוף את המחוברת דמינה מיירי לעיל מיני' ואשיריהם תגדעון ועז"א דפסילי האשירה תשרפון באש מש"ה מייתי רבינו קרא אחרינא ועיין ע"ז מ"ה ב' רש"י ד"ה שריפה בעי שכ' כדברי רבינו ועוד כתיב אחרינא פסילי אלהיהם תשרפון. ודע דרבינו כ' לגדע ולשרוף ע"ז התלושה וכן לגדע ולשרש ע"ז מחוברת אולם לשון הבה"ג בס' מנין המצות לשרוף ולגדע ע"ז ומהראש"ט בהעתקתו חלקם לב' עשין וכ' בסי' קכ"ה לשרוף צורות אלילים ובסי' קכ"ו לגדע אשרות אלילים עכ"ל וכאילו לשרוף הוא בע"ז התלושה ולגדע הוא בע"ז המחוברת ודברי רבינו היראים אינו כן אלא דלגדע ולשרוף הוא בתלושה וה"ה דשניהם במחוברת וידוע דרבינו אמנין בה"ג קאי ועיין בהצעה: