תועפות ראם תכה

שאינו שומע וא"מ. תמוה דאע"ג דבחגיגה ב' ב' אמרו קתני חרש דומיא דשוטה וקטן כו' וקמל"ן כדתנן כו' שאינו שומע ואינו מדבר הא כו' אבל במסקנא אמר רבינא וא"ת רבא ח"מ והכי קתני כו' חוץ מחרש המדבר. ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטור מן הראיה ועיי"ש ג' א' לענין ראי'. גמר ראי' ראי' מהקהל וא"כ חרש דומיא דשוטה וקטן אינו אלא לענין שמחה ומה זה שכ' רבינו לדין ראי' פי' חרש שאינו שומע ואינו מדבר והרי הוא כשוטה ובפסקי תוס' ריש חגיגה איתא ג"כ בזה"ל חרש אינו מדבר ואינו שומע פטור מן הראיה עכ"ל מיהו בדה"ת י"ל דהוי"ו של ואינו הוא וי"ו המחלק כמו או ור"ל חרש שאינו מדבר או אינו שומע פטור מן הראייה אבל רבינו שכ' והרי הוא כשוטה צע"ג.

מהם. ותניא בחגיגה פ"א [ד' א'] זכור כו' כצ"ל.

וטעמא צ"ל וטומטום וכ"ה בנדפס.

מדהביא רבינו דברי האחרים משמע דפסק כמותם ועיין רמב"ם פ"ב דחגיגה ה"ב וכ"מ שם בשם הרי"ק.

דכתיב. תיבה זו ליתא בנדפס ומשכ"ר ע"ש הספרי כ"ה בחגיגה ד' א' ועיין במכילתא ס"פ משפטים שכ' שם באיפת צדק להגר"א ז"ל כל להוציא הקטנים ובברורי המדות שם אות ק' הקשה ע"ז ולו"מ הו"א דט"ס הוא בא"צ וכצ"ל כל להביא הקטנים וכדדרשת הספרי.

הבית דברי ב"ש ובה"א כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית שנאמר כו' כצ"ל.

נהגו כו' וכ"כ רבינו לעיל ס"ס ש"ח ועיין במח"ו סי' שפ"ד שכ' ובכל הרגלים אתה מוצא פיסוק צדקה ביום קרות איש כמתנת ידו עכ"ל ורבינו נתן טעם לדבר שהוא תשלומי הראיה.