תועפות ראם תכד

ביראים הנדפס כתוב כאן אח"ז, ריה"ג אומר והעברת מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר פי' דילפינן העברה העברה מבכור רעק"א עשר תעשר מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר רבי אומר אלה המצות מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר וכ"ה בת"כ וכ"כ הסמ"ג עשין רי"ב אלא שחסר שם דברי הת"ק שכ' שם ותניא בת"כ מניין למעשר בהמה בעמוד ועשר ריה"ג אומר כו' והוא ט"ס וכצ"ל שם מניין למע"ב בעמוד ועשר ת"ל יהיה קדש מלמד שמע"ב בעמוד ועשר ריה"ג אומר כו' והנה ר"ע דדריש עשר תעשר מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר קאי דריש נמי בספרי מעשרותיכם בשתי מעשרות הכ"מ אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן כמו שהביא רבינו בסמוך דברי הספרי והובא בבכורות נ"ג א' ואצטריך תרווייהו דאילו ממש"כ והבאתם שמה כו' מעשרותיכם ובשתי מעשרות הכ"מ אין ללמוד מזה שמ"ע לעשר מעשר בהמה להכי אצטריך עשר תעשר למ"ע ואי משום עשר תעשר עדיין אין אנו יודעים מה לעשות מזה המעשר בהמה ואולי כמו המעשר דגן ליתנו ללוים ולכהנים מש"ה כתיב מעשרותיכם וכתיב בתריה ואכלתם שם וכמש"כ רבינו בסמוך ועיין בטו"א לר"ה ד' ח' ע"א ולפמש"כ א"ש ובספרי דברים פ' ק"ה איתא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש מניין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר ת"ל עשר תעשר.

שנה שנה. בספרי הנדפס עם הגהות הגר"א ז"ל ליתא ב' תיבות אלו וגי' הילקוט ת"ל שנה שנה ולו"מ הו"א דלפי מש"כ המדקדקים באותיות שהם ממוצא אחד שמתחלפות זה בזה וא"כ שנה הוא כמו צנה תהלים ח' ח'.

ר"א ור"ש כו' הנה רבינו לא הכריע כאן הלכה כדברי מי אולם הסמ"ג כ' בזה"ל ואיזהו ר"ה שלהן כדתנן סתם משנה בר"ה באחד באלול ר"ה למעשר בהמה עכ"ל נראה דפסק דאחד באלול ר"ה למעשר בהמה והרמב"ם בפ"ז מהל' בכורות ה"ו פסק כר"א ור"ש דאחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה.

לפטור זה את זה. בעניי איני מבין דברי רבינו אלה דהא אדרבה הצירוף עושה החיוב להכניסן לדיר ולהתעשר שאם היו רחוקות יותר מט"ז מיל בגוונא שאין מצטרפין שאין בהם עשרה פטורות לגמרי ואינן צריכות להמתין עד שיולדו לו עוד טלאים להצטרף לגורן אחר ומה זה שכתב רבינו לפטור זא"ז ואולי דרבינו ה"ק שאם מצטרפות ונכנסין לדיר להתעשר העשירי פוטר את התשעה היוצאין מפתח הדיר לפניו משא"כ בכה"ג שאין מצטרפות אין האחד פוטרן אלא כאו"א פטור מעצמו שאין בהם עשרה וזש"ר וכמה יהיו קרובין זה לזה ויצטרפו לפטור זה את זה דוקא ולא שיהיו פטורין מחמת עצמן כדתנן כו'.

פי' כו' פרש"י בלשון הראשון רגל בהמה רועה. שהבהמה מתרחקת והולכת כשהיא רועה ולפי"ז הפירוש תיבת רועה העי"ן מנוקד בקמץ דתיבת רועה הוא על הבהמה שהיא רועה ובל"א פרש"י כפי מה שהבהמות רחוקות זו מזו ויכולות להשתמר ברועה אחד ולפי"ז תיבת רועה העי"ן מנוקד בסגול וכאילו אמר כמלא רגל רועה הבהמה ופי' רבינו הוא פי' שלישי דרגל בהמה פי' רגל הבהמה ורועה הוא רועה הבהמה וז"ש כמו שהרועה מניח רגל בהמותיו לרוץ ולרעות ודו"ק וכ"כ הסמ"ג כלשון רבינו.

יהיה קדש א"ל כו' ת"ל העשירי עיין בכורות נ"ט א' שהביאו הברייתא בזה"ל א"ל אלא שקרא שמו עשירי לא קרא שמו עשירי מניין ת"ל עשירי קדש מ"מ ובהתו"ה בחקותי סי' קט"ז פי' ממה שלא אמר העשירי יקדש משמע שיהיה קדש מעצמו אפי' לא קרא שמו וא"כ מש"כ רבינו פה ת"ל העשירי אינו מדוייק וצ"ל כמש"כ בגמרא ת"ל העשירי קדש או כלשון הת"כ ת"ל העשירי יהיה קדש ועיין בכורות ס' רע"ב בפרש"י שכ' וכל מעשר בקר וצאן משמע בין שקראו הוא עשירי בין שהיה עשירי למנין ולא קראו עשירי עכ"ל וכ"כ הרע"ב בפיה"מ פ"ט דבכורות מ"ח ד"ה שלשתן מקודשים דכתיב וכל מעשר בקר לרבות תשיעי ואחד עשר ואילו רבינו כ' בסמוך ת"ל העשירי יהיה קדש וכ"ה בת"כ.

ונראה בנדפס ליתא תיבת ונראה וכתוב תח"ז תיבת וכו' ונכון.

דלא. צ"ל לא וכ"ה בנדפס.

פי' כו' ורש"י שם ד"ה משום תקלה סיים בה נמי "או שוחטו בלא מום" והרביד הזהב פ' בחקותי ד"ה וכל מעשר בקר וגו' כ' ע"ד רש"י נראה דהוסיף טעם זה בשביל עז דאינו בגיזה ועבודה עכ"ל.

שאם כו' לשון הנדפס שאפילו הפרישן כו'.

רשב"א אומר כו' צ"ל ר"א ור"ש אומרים וכ"ה בפ"ג דשקלים מ"א.