תועפות ראם תכג

והא דלא סגי לרבינו מטעם דהלכה כר"ע מחבירו משום דאיכא מ"ד כתובות פ"ד ב' מטין איתמר ואי עביד כאידך לא מהדרינן עובדא ומש"ה. אמר דהו"ל ר' ישמעאל יחיד במקום רבים ומהדרינן עובדא והרי"ף כ' באמת דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו הלכך הלכה כרב יהודה דקאי כוותי' ועיין לעיל סי' ק' אות ב'.

פ"א. ט"ס וצ"ל פרק אלו נערות. ובנדפס הגירסא בפ' האשה שנתארמלה וגם שם ט"ס, והא דהביא רבינו ד"ז מהירושלמי ואע"ג דהכי איתא בבבלי ב"ק ע"ד ב' ופרש"י שם והי' שמת לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה נ"ל משום די"ל דאע"ג דרשאי היה לשחררו מ"מ היה שמח שאירע בידו כך ש"מ דמן השמים הוא שישחררנו דעבד כשר היה ודלא כפרש"י מש"ה ה"ר מהירושלמי שם שאמרו שם בפי' דקסבר אסור לשחרר ודע דגם ר' יוחנן ס"ל חובה בב"ב קל"ז א' וממ"ש בפסחים קי"ג א' בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה לכאורה משמע נמי דס"ל המשחרר עבדו עובר בעשה אלא משום דבתך בגרה קמ"ל דשחרר עבדך ותן לה דדבר מצוה שאני ויש לדחות דאע"ג דאינו אלא רשות מ"מ יותר טוב לישא מיוחס מלהשיאה לעבד משוחרר קמ"ל דאפ"ה מאחר שבתך בגרה אל תאחר להשיאה אפי' לעבד משוחרר ואאמ"ו הרב המופלג בתוי"ח שליט"א הערני שבס' מרגליות התורה להג"מ צבי הירש תלמיד הגר"א בשער אומר השכחה כ' במס' ברכות מ"ז ב' בזה"ל אך מה שקשה לי טובא בכאן דאיתא בריש מס' סוטה לעולם בהם תעבודו רי"א רשות רע"א חובה וא"כ מאי פריך בכאן והאר"י המשחרר עבדו עובר בעשה דלמא ר"א סובר כר' ישמעאל ויש לקושיא זו תירוץ דרך פילפול ואכ"מ וצ"ע עכ"ל והוא פלא דהיא קושיית הגמרא גיטין ל"ח ב' ודילמא ר"א ס"ל כמ"ד רשות ומשני שם לא ס"ד דתניא בהדיא ר"א אומר חובה ולגודל הפליאה נ"ל בנו ותלמידו דכוונת קושייתו הוא דילמא ר"א סובר כר' ישמעאל ואי משום דתניא בהדיא רא"א אומר חובה א"כ הכי הול"ל בברכות שם והיכי עביד הכי והתניא לעולם בהם תעבוד רא"א חובה ומאי פריך בכאן והאר"י כו' דיש לדחות קושיא זו ולא פריך עדיפא מדר"א אדר"א ולא זכינו לראות תירוצו ע"ד הפילפול.

רבא לפנינו רבה ובאו"ז ח"ב סי' תכ"ז כ' דאמר רבא וכ"כ הרב אלפס בפ' כל כתבי.

השוכר את הפועלים, ט"ס וצ"ל איזהו נשך [ע"ג ב'].

עבודה וביטול מצוה, פי' שע"י עבודה שאנו עובדין בו יתבטל ע"ז ממצוה ובנדפס הגי' עבירה וביטול מצוה והנה התוס' בסוטה ג' ב' ד"ה כתיב כ' דהך דאיזהו נשך אסמכתא בעלמא הוא וקנס חכמים הוא כדי לייסרן ולפ"ד רבינו נראה דס"ל שהוא דאורייתא דמזה ילפינן גם לעבד כנעני שאמר לעולם בהם תעבודו שאינו במקום מצוה אלא דיש לומר לפ"ד רבינו דלר"ע דס"ל לעולם בהם תעבודו חובה א"כ גם בשאינו נוהג כשורה חובה וזהו חידושא דקרא ובאחיכם משא"כ לר' ישמעאל דאמר רשות ל"צ קרא ובאחיכם לרשות דסברא הוא ומש"ה אמרו בסוטה שם לר' ישמעאל איידי ומיושב קושיית התוס' דסוטה שם ועם דברי רבינו אלה יתישב קושיית התוס' דברכות מ"ז ב' ד"ה מצוה לה"ג דפי' דמי שמת לו מת ביו"ט האחרון דאבילות נוהג כו' דהכא חזינן דאתיא תפלה דרבנן ודחיא קרא דלעולם בהם תעבודו ועיין בהרא"ש פ"ג דמ"ק סי' ג' אבל לד' רבינו ניחא דעשה דלעולם בהם תעבודו שאני דליכא אלא במקום שאין ביטול מצוה אבל במקום מצוה אתה רשאי לשחרר וכ"כ בביאור ווי העמודים אלא לדברי רבינו יקשה מאי פריך בברכות שם מה"ב היא הא בכה"ג ליכא עבירה כלל וכקושיית המג"א סי' צ' סק"ל לדברי הר"ן עיי"ש ובביאור פתח הדביר לס' העיטור הל' ביעור חמץ בדיקת בתים אות ע"ג כ' דהר"ן סמך עצמו אסוגיא דגיטין ל"ח ב' דשם לא נזכר כלל מהך דמה"ב ומצוה דרבים שאני וא"כ י"ל באמת דהסוגיות פליגי אהדדי בהך דהכא וגם הבה"ג סמך עצמו אסוגיא דגיטין עיי"ש והנה לפמש"כ לדעת רבינו הך ברייתא דב"מ ע"ג ב' ראית שאינו נוהג כשורה מניין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל כו' אתיא לר"ע ופי' רשאי חובה כערכין כ"ת ב' אע"פ שאינו רשאי ועיי"ש בתוד"ה אומדין ולא כן כ' בעין אליהו לעין יעקב ב"מ ע"ג ב' עיי"ש.