תועפות ראם תכ

רנב"י. כ"ה בהרא"ש אבל בגמרא לפנינו רב יצחק:

רחיצה צונן. בנדפס הגי' שאפי' ברחיצה מצינו איסורא כו' וגי' הכת' ברורה ועיין בשבה"ל השלם סי' שי"ג שכתב בשם היראים כל מה שכתוב כאן מן ודוקא רוב גופו כו' עד קלורין שבעולם.

משום רוח רעה. הוא כשיטת ר"ת שבתוס' יומא ע"ז ב' ד"ה משום ועיין ביאור הגר"א או"ח סי' תרי"ג סק"ו ובנ"א כלל קמ"ד.

במיעוט. בנדפס מיעוט.

ידה אחת במים כצ"ל.

פנים בבקר הוי צורך הנאה ורפואה דאמר שמואל כו'. הנה רש"י פי' בשבת שם. טיפת צונן לתת בעיניו משמע מפרש"י דרחיצת עינים הוא רפואה לעינים ומדבקי רבינו נראה דרחיצת כל הפנים הוי קילורין לעינים דומיא דרחיצת יו"ר בחמין ערבית שפרש"י שם נמי מאירה העינים והשל"ה בבגדי ישע למרדכי סוף יומא כ' לדעת המרדכי שם דמ"ש ביומא ע"ח א' בריב"ל למחר מעבירה ע"ג עיניו דדוקא עיניו שהוא קצת רפואה כדאי' בשבת ק"ח ב' ובאמת רבינו כאן כ' מעבירה על פניו דרבינו לשיטתו דמשוה פניו לעיניו מיהו דברי רבינו אינם כדברי הבגדי ישע להמרדכי שם דכתב כלים נגובים הוי יותר מטופח ע"מ להטפיח עיי"ש ואילו רבינו כ' להדיא בסמוך פי' שלא נשאר בו טופח להטפיח וכ"כ הסמ"ג. ודעת רבינו היראים דלא כהרר"מ מר"ב שכ' בתשב"ץ קטן סי' קל"ו מותר לו לאדם לרחוץ עיניו ביוה"כ מפני שהיא רפואה לעינים כדאיתא במס' שבת כו' מותר ביוה"כ כדאיתא במס' יומא ע"ז ב' היו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ע"כ וכ"כ הב"י באו"ח סי' תרי"ג בשם סמ"ק אומר הר"מ שמותר לאדם לרחץ עיניו במים ביה"כ מפני שהיא רפואה לעינים כו' אבל לרחוץ פניו ופיו ושיניו אסור פניו משום תענוג כו' ורבינו ס"ל כמש"כ הרר"פ בהגהות שם ומיהו טוב שלא לרחוץ עיניו ביוה"כ דלא הוי רפואה גמורה ע"כ וזש"ר דהוי צורך הנאה ורפואה.

דלא ליתי לידי סחיטה. הוא נ"ט עמ"ש ועושה אותה כמין כלים נגובין ועז"א דלא ליתי לידי סחיטה והוא מדברי הגמרא שם דא"ל ר"י לר"י בר תחליפא איפכא אמרת לן ואותבינך סחיטה ופרש"י שם בערב יוה"כ לא אמרת עושה אותן כמין כלים נגובים ואותבינך סחיטה ואח"ז כ' רבינו על השיעור שנתן עד שלא נשאר בו טופח להטפיח דמשום דלא ליתי לידי סחיטה אף ע"ג דיש בו טופח להטפיח אך אם אין בו מים מרובין לא גזרינן ועיין מש"כ לעיל סי' רע"ד במלאכת המלבן תולדה דרבנן אות ס"ט ומש"ה כ' רבינו דאי הוי טופח להטפיח הוי אסור כו' ופי' משום רחיצה ועיין מי"א סי' תרי"ג סקי"א.

מדרבנן. בתוס' יומא ע"ז א' ד"ה דתנן כ' ע"ש ר"ת דכל ענויים דיוה"כ ליתנהו אלא מדרבנן וקראי אסמכמא בעלמא לבר מאכילה ושתיה וכ"כ בתוס' ישנים למס' נדרים פ' ב' ד"ה ורמינהו בודאי לא הוי ענוי מן התורה וקרא דעינוי הוה אסמכתא בעלמא כו' וכ"כ הרא"ש בפי' לנדרים פ"א ב' ד"ה תה"מ לרבנן אע"ג דגבי יוה"כ מקרי תה"מ ענוי נפש כו' ומדרבנן היא דאסור מידי דהוה אנעילת הסנדל עכ"ל ועיין הע"ש ריש שאילתא קס"ז שהעמיק הרחיב בבאור שיטת הראשונים בזה הביא שם דברי היראים.

בשאלה ואמרינן דעבד רב אחא עובדא בשאלה כר' נתן כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל ודעת רבינו דהלכה כר' נתן ועיין נדרים פ"ט ב' בפי' הרא"ש במשנה שכ' גירסת הר"ר אליעזר הר"ז לא יפר וא"כ סתם במתניתין כר' נתן מיהו ר"ה אמר בנדרים פ"ב א' כולי פירקין ר' יוסי היא והר"ן בנדרים ד' צ' א' הביא דהלכה כרבנן דר' נתן עיי"ש ועיין בסמוך:

וה"פ כו' עיין בהר"ן נדרים פ' א' ד"ה ור"י כו' שכ' וכיון שכן מאי קא מקשה בריש סוגיין למ"ל הפרה לא תרחץ ולא ליתסר פירות עולם עלה דהא לרבנן מיפר אע"פ שלא חל הנדר עכ"ל משמע דמפרש כדברי רבינו הרא"ם דקושיית הגמרא הוא דלא מצי מיפר כיון שלא חל עדיין הנדר ובס' שלמי נדרים שם הקשה אמאי לא פי' כפשוטו כפי הוראת הלשון דלמ"ל הפרה אמאי צריכה כלל להפרה כיון דל"ל צער ממניעת רחיצה עיי"ש ובדברי רבינו כאן מבואר ההכרח לזה הפירוש כי היכי דלא נידוק מכאן דחסרון רחיצה לא הוי בכלל לענות נפש ובהע"ש סי' קס"ז אות א' כתב ע"ד רבינו ועדיין לא יישב הא דר' יוסי אמר אין אלו נדרי עינוי נפש והאיך אפשר דפליגי ת"ק ור' יוסי גם ביוה"כ ולי נראה דרבינו יפרש כשיטת התוי"ט בנדרים פי"א סמ"ב שביאר שם דעת הרמב"ם דכי תנן אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אדסמיך לי' קאי והיינו קישוט אבל לא ארחיצה וכמש"כ הב"י יו"ד סי' רל"ד עיי"ש בתוי"ט באורך ועיין בס' ידות נדרים סי' רל"ד יד שאול סקמ"ד שתמה על רבינו ועל רבותיו שהביא הרי בכל הסוגיא מסיק שם דרחיצה יש בו ענוי נפש עיי"ש שהניח בצ"ע.

ברהיטני. וכ"כ בה"ג סי' י"ג סנדלא רהיטני ולפנינו בגמרא בדהיטני בדלית וכ"נ מהערוך ערך הטני ובמחזור ויטרי סי' שמ"ה הגי' בסנדל דחייטני ומשכ"ר רב בדיקולי לפנינו בגמרא רבא ובנדפס רבה וכ"ה בבה"ג שם.

מנפשות דמייתרי כו' עיין בתוס' ישנים יומא דע"ד ב' ד"ה מרבה שכ' בענין אחר ומשכ"ר כאן טבלים כו' נ"ל דצריך להוסיף קדשים וכ"ה בגמרא ובת"כ.

בתורה. בנדפס ליתא תיבת בתורה ובאמת גם בדברי חז"ל לא נתפרש שיעור התוספת וכמש"כ הרא"ש בפ"ד דברכות סי' ו' לענין תוס' שבת ויוה"כ וי"ט דקי"ל שהוא מן התורה פ"ק דר"ה ד"ט א"צ כ"כ שיעור גדול לתוספת מיהו נראה שצריך שיעור מדאמרינן בביצה ל' א' כו' ולא נתברר יפה מה שיעור יש לאותו תוספת וכ"ה בתוס' ביצה שם ד"ה דהא ובחי' הרשב"א שם.

ה' מילין ואני פירשתי כו' כ"ה בנדפס וחסר שם כל הכתוב כאן בנתיים.

משערים כצ"ל ובנדפס איתא בזה"ל והארכתי שם בפירוש והקדמת כניסת שבת ויום הכפורים בארצות החיים עכ"ל וחסר שם כל מה שבנתיים ואין הבנה לאותן הדברים שבנדפס ובשכבר הימים אמרתי להגיה שם תחת בארצות החיים דצ"ל בעזרת השם שהי' כתוב בר"ת בע"ה ונשתבש לר"ת בא"ה ונתפשט בארצות החיים אך לפמש"כ כאן נראה שבנדפס נלקה בחסר.