תועפות ראם תיח

שבות שמונה ימים. עיין מה שכתבתי בסי' הקודם וה"ה לזה. ועיין מש"כ לעיל ריש וי"ו הששי:

וכן בפסח כתיב ביום הא' מקרא קדש וביום הז' מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם וקודש מעשיית מלאכה קאמר וכ"כ הב"י באו"ח סי' תפ"ז בתי' הב' דקודש ממלאכה קאמר וקשה דבת"כ תניא במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה כמשכ"ר למעלה. ווי העמודים. ובס' שם עולם לויקרא כ"ג ז' כתב ואע"פ שאמרו. במה מקדשו במאכל כו' למד הרמב"ם ז"ל שאינו ר"ל במאכל וכו' בלבד אלא אדרבה לדעתם עיקר מקרא קודש מ"ע על שביתת מלאכה וא"צ לפרש זה כי זה מוכרח ולא סגי בלא"ה כו' לכן לא חששו לפרש כ"א מה שהוסיפו כו' עיי"ש והרשב"ץ בס' זוהר הרקיע במ"ע פ"ט כ' וז"ל ובשלשה ימים האלו (פי' שבועות ויום א' וז' של פסח) לא נכתב בהם שבתון אבל נלמדים הם משאר יו"ט שנכתב בהם שבתון מהקישא דר' יונה (שבועות ד' י') אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדים זה לזה:

פי' שבות ממלאכה. בשבת קי"ד ב' בפרש"י סוף העמוד כ' שבתון דיוה"כ לאו ממלאכה הוא אלא מכל דבר המעכבות מלהתענות מדסמכינן לועיניתם כו' ועיין בת"כ פרשה אחרי סי' ע"ג סייעתא לדברי רבינו הרא"ם דשבתון הוא לענין מלאכה: