תועפות ראם תטו

וכתיב. בנדפס דכתיב ולי היה נראה להגיה בהכת"י צוה הקב"ה לישראל שיעשו את הפסח שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' וכתיב וכו' והרמב"ם והחינוך מנו גם מצוה לשחוט הפסח השני וכן הבה"ג כ' פרשת פסח שני ונראה דגם רבינו כיון להב' מ"ע ולכן הביא פסוק דפרשה בהעלותך מיהו לא ביאר רבינו בדבריו מעשיית פסח שני וראיתי בס' מעה"ח שכ' צריך טעם לפ"ד למה יש למנות שחיטת הפסח ואכילתו לשני מצות אחר שאנו מצווים על אכילתו א"א לכזית בשר בלא שחיטה ומ"ש מחטאת ואשם ושלמים שלא נחשבו השחיטה והאכילה לשני מצות ובס' סדר המצות סי' ת"ד כ' ליישב עיי"ש ולפי דעתי פשוט הדבר משום דזמנו של זה אינו זמנו של זה דזמן שחיטת הפסח ביום י"ד ולא בלילה אבל זמן אכילתו בלילה דוקא ולא ביום י"ד משא"כ בחטאת ואשם ושלמים ביום זבחם יאכל ג"כ ובס' סדר המצות שם כ' להקשות שכשם שבכל הקרבנות נחשב כל מין לב' מ"ע א' על האיש שנתחייב באותו קרבן שהמ"ע הוא שיביא הקרבן שחייב בה והמ"ע השנייה לעשות מלאכתה המוטלת על הכהן כן בקרבן פסח למה לא ימנה ב' מ"ע א' על המחוייב בה שכל או"א מחוייב להקריב ק"פ וכן מ"ע אחת על מלאכת הק"פ עיי"ש ועיין בדברי רבינו סי' רפ"ג שחשב שם הכרת שלא עשה פסח וכאן חשב מ"ע לעשות הפסח והוא באמת כדברי הספר סדר המצות אולם דעת רבינו כ' במנין עשיית כל הקרבנות משונה מדעת הרמב"ם: