תועפות ראם תח

והלכת. ט"ס וצ"ל ללכת. וז"ל הבה"ג וללכת בדרכיו להלביש ערומים לקבור מתים לנחם אבלים בקור חולים כו' והרמב"ן בסה"מ שורש הראשון כ' דכל מש"כ הבה"ג מצוה אחת הן וקאי כולהו אדקמיה שכ' ללכת בדרכיו וביארה כפי' הגמרא להלביש ערומים כו' שזהו ההליכה בדרכיו, ומדברי רבינו היראים נראה שמנה ללכת בדרכיו למ"ע בפ"ע ללכת בדרכי המצות באותן שאינו בהם רע לבריות כ"א לשמים ואינם תלויות בדיבור ככל העמוד הזה שעומד רבינו בו, ומה שחשבו בגמרא דסוטה להלביש ערומים לקבור מתים חשבן רבינו בסי' קנ"ג קנ"ד בעמוד הרביעי באיסורי ממון שאדם לוקח מחבירו או מעכב במקום שחייבתו תורה ליתן. ולנחם אבלים ולבקר חולים חשבן רבינו בסי' רי"ט ר"ך בעמוד חמישי באיסורים שאדם עושה בהן רע לשמים ולבריות ואינו גוזל וצהנה ממון, ומשכ"ר ובסוטה דרשינן מיני' להיות רחום לבקר חולים כו' כ' השם חדש ק"ק דשם בסוטה לא דרשו מה הוא רחום אלא בספרי סוף פ' עקב דרשו כן ואני אומר דכוונת רבינו להיות רחום לבקר חולים כו' לחד מילתא וכאילו אומר שיהא האדם רחמן בכל מה שחושב והולך לבקר חולים לנחם אבלים להלביש ערומים, וביראים הנדפס כ"כ ללכת בדרכי ה' בסי' ד' וללבוש ערום וקבר מת בקר חולה ונחם אבל בסי' נ' ודלא כהרמב"ן לדעת בה"ג: