תועפות ראם תד

ולאהבו נ"ל דהוא מנוקד ולאַהֵבו והוא מ"ש בסמוך ד"א ואהבת את ה"א האהיבהו על הבריות כאברהם אביך כו' ובנדפס איתא כאן ולהאהיבו על הבריות ומ"ש ביומא פ"ו א' שיהא ש"ש מתאהב על ידך כו' הוא ג"כ על דרך שאמרו בספרי האהיבהו על הבריות וכמש"כ שם בס' איי הים עיי"ש.

ומוככל. כמ"ש בסוטה ל"א ח' שזה תלוי לאלף דור, וזה תלוי לאלפים דור. ומשום זה שמעלת האהבה יתירה על מעלת היראה הגיה הגר"א בשבת כ"ג ב' דדחיל רבנן הוו לי' חתנוותא רבנן דמוקיר רבנן הוא גופי' צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוה כו' ובזה אתי שפיר דמשום דרחים רבנן הוו לי' בנין רבנן שהוא יותר ממאן דדחיל רבנן דלא הוו לי' כ"א חתנוותא רבנן אולם הרר"פ בהגהותיו לסמ"ק סוף סי' ד' כ' ע"ש הר"ר יצחק מקורביל שאהבת חכמים נזכרת במקרא בלא חכמה כו' דכתיב ואהבת לרעך כמוך אבל ביראה אין אדם מוזהר כ"א לירא מת"ת וא"כ שכר אהבתם אינה גדולה משכר יראתם עכ"ל ועיין חי' אגדות מהרש"א שבת שם.

וביצר רע. עיין בתוי"ט פ"ט דברכות מ"ה ובתוס' דל"צ שם וז"ל הסמ"ק סי' ג' פי' שישנה אדם יצרו הרע המבקש תאותו לעזוב הכל למען תאות עשות מצות הבורא ויש לו לשמוח בעשיית מצות קונו כאילו אכל ושתה ומילא כריסו מכל טובות והנאות שבעולם עכ"ל ומשכ"ר ד"א שלא יהא לבך חולק עליך לפנינו בספרי הגירסא חלוק על כמקום ויש לפרש גם גי' רבינו שמ"ש עליך הוא דרך כינוי כלפי מעלה ור"ל ג"כ חולק על המקום.

בכל לבבך וכ"ה בנדפס וט"ס הוא דצ"ל בכל נפשך ובתוספתא פ"ו דברכות איתא בן עזאי אומר תן נפשך על מצותיו: