תועפות ראם ת

בזה המקרא פתח רבינו לענין מזוזה כמ"ש במנחות ל"ג ב'. ש"ת. ומש"כ כאן צוה שתתן עול מצוות על מזוזות ביתך כו' הנה בנדפס כתוב מלכותו ומצוותיו ונראה שהוא מדוייק לענין הב' פרשיות, דפ' שמע הוא קבלת עול מלכות שמים ופ' והי' אם שמע הוא קבלת עול מצוות כברכות י"ג א' במשנה.

עיין לעיל סי' שצ"ט אות ל"ז.

מס"ת. לפנינו בגמרא איתא מספר ועיי"ש ברש"י ותוס' אבל בחי' מנחות המיוחס להרשב"א כתב דבכל הספרים גרסינן מס"ת ובס"ת כתיב כתיבה כתבו לכם את השירה הזאת ונראה דדעת רבינו דס"ת בעי שרטוט ועיין לעיל סי' רס"ח.

דלא כהרמב"ם פ"א מהל' תפילין הי"א שכ' דמזוזה א"צ העבדה לשמה ועיין בקובץ תשובות הרמב"ם סי' כ"ה ובשירי קרבן יומא פ"ג ה"ו ועיין מנחות מ"ב ב' תוד"ה תפילין ובהגמי"י להרמב"ם שם כ' להקשות ע"ד רבינו הרא"ם דא"כ גם גט ליבעי עיבוד לשמה ועיין מנחות ל"ב ב' תוד"ה כתבה שכ' וצ"ע אמאי לא ילפינן לי' גט כתיבה כתיבה כו' ובס' נחל איתן להרמב"ם שם דחה ג"כ דברי רבינו וז"ל דשאני התם [לענין דקדוק חסר ויתיר] דזה מוכח מכתיבה אבל עיבוד לשמה הוא רק בע"פ וכה"ג אין דנין בג"ש כמו שמוכח ממש"כ רש"י בשבת קל"ב א' עכ"ל ואני אומר דרבינו ס"ל כמש"כ הרמב"ן במלחמות פ"א דסוכה דהא דס"ת הקלפים בעי עיבוד לשמה הוא מדכתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם עיי"ש וא"כ לאו מתורה שבע"פ הוא ושפיר יליף כתיבה כתיבה מס"ת ובלא"ה עיין בפסחים פ"א ב' שמבואר דילפינן גז"ש מהלכה ועיי"ש בצל"ח.

ומסייעו בעבודה. כ"כ בהגמי"י פ"א מהל' תפילין והרא"ש בהל' ס"ת סי' ג' בשם הרר"ב ועיין ש"ך יו"ד סי' רע"א סק"ה ובביאור הגר"א או"ח סי' י"א סק"ח.

ל"י למה כתוב ד"ז כאן והלא בסמוך כתוב בדברי רבינו אר"י א"ש כתבה על שני דפין פסולה וטעמא כו' וא"כ אך למותר הוא כאן ובנדפס יותר קשה כי כאן כתוב בנדפס אמר ר"י א"ש כתבה כו' ובהך דבסמוך כתוב בנדפס אמר ר' חלבו כתבה על שני דפין כו' ולפנינו בגמ' ליתא ר' חלבו עיין מנחות ל"ג א'.

ובלבד שלא יעשנה כקובה ובלבד שלא יעשנה כזנב כ"ה בגמרא ובנדפס ועיי"ש בפרש"י ובשמ"ק שנדמ"ח פירושו.

כשרה. ועיין רמב"ם פ"ה מהל' מזוזה ה"ה מנהג הסופרים.

וטעמא כו'. כ"כ רבינו מדנפשי' אבל הרמב"ן בחי' לגיטין ד"כ כ' בשם התוס' דהוא מגז"ש דכתיבה כתיבה דבעינן ספר אחד ולא ב' וג' ספרים ובהע"ש סוף פ' ויקהל אות כ"ט ביאר דבריו דאע"ג דבס"ת כשר הרבה דפין היינו משום דס' גדול כזה דרכו להיות על הרבה דפין וכולן ספר אחד משא"כ ס' קטן כמזוזה אין דרכו לכתוב על ב' דפין ומש"ה אי כ' נראה כשני ספרים וכן בפ' סוטה כדאיתא בסוטה די"ח. וכ' הש"ח דמשכ"ר יש לשאול כו' אינו אלא לפרש"י דב' דפין בעור אחד קאמר דלפי' התוס' דשני דפין בשני חתיכות קאמר לק"מ כמבואר בתוד"ה כתבה וגם מטעם רבינו דכתיבה א' א"ר ולא ב' כתיבות לפי"ז אפי' בעור אחד הו"ל ב' כתיבות ונ"ל לתרץ שאלת רבינו עפמש"כ כאו"ז ת"א סי' תקל"ט וז"ל דגבי גט ה"ט דכשר בשני דפין משום דעדים חתומים וחתימתם מחברת לשני עמודים יחדיו להכי חשיב ס' אחד אבל גבי מגילת סוטה שני דפין בעור אחד חשיבי שני ספרים עכ"ל ובשו"ת מנחה בלולה למהר"ש מסלאנים ד' ע"ב א' כ' לתרץ שאלת היראים וז"ל דגט אע"פ דנקרא ספר מ"מ התם מקלינן דהא באמת לא אשכחן בגט דבעי שרטוט וגם להקפיד בחסירות ויתירות כמש"כ התוס' במנחות ל"ב ב' ד"ה כתבה. מחמת דבאמת בגט אינה מצוה כדה"ת מנחות ל"ד א' ד"ה נאמר ולהכי אין מקפידין בשני דפין אף בעור אחד אבל לא במזוזה דשירטוט ג"כ וחסירות ויתירות גמרינן בג"ש אליבא דשמואל ולהכי אמר שמואל בשני דפין אף בעור אחד דפסולה ובפרט שהיראים גופא כתב הא דגמר שמואל במזוזה כתיבה כתיבה היינו מכתיבה דס"ת ולא מגט וא"כ אין קושיא כלל עכ"ל ובאמת רבינו לא מקשה מ"ש דמזוזה כתבה על שני דפין פסולה ואילו בגט כשר על ב' דפין דא"כ למ"ל לרבינו להביא דבגיטין פ"ב אמרינן לענין גט ספר אחד א"ר ולא שנים ושלשה ספרים אלא דרבינו הקשה על הטעם דמזוזה שכתבה על שני דפין פסולה דכתיבה אחת א"ר ולא שתי כתיבות דא"כ ה"נ בגט דכתיב וכתב לה ספר כריתות כתיבה אחת אמרה תורה ולא שתי כתיבות ויופסל נמי בכתב הגט על שני דפין ואילו בגיטין פ"ב אמרינן דשני ספרים פסולין בגט מדכתיב ספר משא"כ שני דפין כשר דספר אחד הוא ולא מיפסיל מטעם שתי כתיבות כדדרשינן במזוזה ויש להטעים יותר דלכאורה קשה מנלן דוכתבתם הוא כתיבה אחת ולא שתי כתיבות אלא צ"ל וכתבתם על מזוזות משמע כתיבה שראויה למזוזה אחת ולא שתי כתיבות שראוים לחלק לשתים כפרש"י בד"ה ראויה וע"ז מקשה רבינו ה"נ נימא וכתב לה ספר כתיבה אחת דהיינו שראויה לספר אחד ולא ב' כתיבות בב' דפין שראויה לחלק לב' ספרים וא"כ אין התחלה לתי' המנחה בלולה על שאלת רבינו.

אלא תוספת שמירה. וז"ל ספר הפרדס הגדול לרש"י ז"ל סי' רפ"ה, ובסוף הארץ ד' סימנים וצריכה ז' מלאכים בסוף שורות הדברים מיכאל וסימן ובסוף שורות ובשכבך גבריאל וסימן זה. ובסוף מצוה עזריאל וסימן. ובסוף עשב צדקיאל וב' סימניו ובסוף ואבדתם שרפיאל ובסוף אתם רפאל ובסוף ובשעריך ענאל וסימן. ובמזוזה שכ' ר' יהודה חסיד היה כתוב ג' פעמים יה ובסוף [נראה שצ"ל בסוף] שיטה ראשונה ובסוף שיטה והיה אם שמע ד' פעמים יה. ובסוף שיטות בכל יורה סימן כזה ובסוף שיטה והשתחויתם ב' פעמים יה יה עכ"ל. וז"ל הרמב"ם בפ"ה מהל' תומ"ז ה"ד אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות ה"ה בכלל מי שאין להם חלק לעוה"ב שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו היא קמיע של הניית עצמן כו' וכ"כ שם בהגמי"י שלא לכתוב במזוזה לא חותם ולא מלאך רק שתי הפרשיות כאשר הם כתובות לא להוסיף אפי' אות אחת ודלא כרא"ם אשר כ' צורת המזוזה וחותמות ושניות מלאכים כו' עיי"ש ומש"כ רש"י בסנהדרין כ"א ב' ד"ה ליבונאה. אותיות גדולות כעין אותן שכותבין בקמיעות ומזוזות עכ"ל רש"י וע"כ כיון על הוספה שבמזוזה מכ"מ י"ל שהי' נהוג על אחורי המזוזה ובחי' הר"ן שם כ' על גג המזוזה אבל לא על סדר כתיבת הפרשה כ"כ בהע"ש סי' קמ"ה או"ד ובנדפס כתוב אחר תוספת שמירה בזה"ל וכותב על הארץ בסוף שיטה או בראשה וצורת המזוזה וחותמיה וראשיה שורות תמצא בפוסקים עכ"ל והשם חדש שם כ' תיבות הללו מן וכותב כו' עד בראשה מקומן לעיל אחר ואי זה שיעשה כשירה ובאמת לא ראה גי' הכת"י שלפנינו שכתב רבינו וזו צורת המזוזה כו' עד וכותב על הארץ בסוף שיטה או בתחלת שיטה כו' והמסדר הרר"ב קיצר כל צורת המזוזה וחותמיה עד וכותב כו' וא"כ אין כאן חילוף אלא דלוג ובשלשלת הקבלה כתב על רבינו הרא"ם שהיה חכם גדול גם בחכמת הקבלה וכאן ראינו ראי' לדבריו וכ"כ רבינו לעיל סי' שצ"ט עיי"ש אות ל"א בביאורי.

ר' מאיר היה כותבה על דוכסוסטוס כו' כ"ה לפנינו בגמרא ועיי"ש בתוס' וגי' הנדפס א"ר אלעזר מאיר היה כותבה כו'.

נראה מדברי רבינו שהידור הוא להיות ריוח יותר ממלא אטבא דספרי ועיין בהרא"ש הל' מזוזה סי' ד' שכ' אבל בסופה א"צ ריוח וכ"כ הרמ"א ביו"ד סי' רפ"ח סעי' א' ובסופה א"צ להניח כלל. טור. ופי' שם הש"ך דשום גליון א"צ להניח אבל מכ"מ צריך להניח מעט כדי שיהיו האותיות שבסוף השיטות מוקפות גויל עכ"ד אולם ראה זה מצאתי בס' האגודה במנחות שם וז"ל וכיון דכריך מאחד כלפי שמע צריך בתחילתו לגול היקף ובצד אחר כמלא אטבא דהיינו כדי אחיזה עכ"ל.

וחצרות מסידור לשון רבינו שכ' וחצרות אחר מדינות נראה לי שמפרש חצרות מלה"כ (בראשית כ"ה ט"ז). בחצריהם. והיינו כרכים שאין להם חומה והוא מגביל למדינות שפי' כרכים המוקפים חומה כמש"כ הגרש"ש יומא שם ובשאלתות דרא"ג סי' קמ"ה כגי' רבינו.

או נעשה משל הקדש. פי' אע"ג דיש בה בית דירה פטור מן המזוזה אולם ע"ז לא הביא רבינו ראי' ונראה דיליף לה מן והלשכות שהי' להם בית דירה ולא היה להם מזוזה כמ"ש ביומא י' א' ודלא כמש"כ הגראמ"ה הורוויץ בהגהותיו ליומא י"א ב' עמש"ש בגמרא יצאו אלו שהן קודש וז"ל ר"ל אם אין בהם בית דירה אין בהם משום בית האוצרות שהן תשמיש קודש אבל בדירת אדם לא שייך הך פטורא רק משום דירה בע"כ למ"ד הכי עכ"ל וע"ד רבינו הרא"ם כאן אינו כן אלא דגם בדירת אדם אם נעשה משל הקדש פטור ועיין הגרש"ש יומא י' ב' ואני כתבתי לדעת רבינו. והמאירי ביומא פ"א כ' ואי קשיא לך לשכת פרהדרין גופה לא לחייב במזוזה מדאמרינן לקמן מה בית שהוא חול וכו' יצאו הר הבית והלשכות והעזרות שהן קודש ואין טעונין מזוזה תרצו בה דפתוחה בחול היתה ותנן כל הלשכות שהם בנויות בקודש ופתוחות בחול תוכן חול עכ"ל. וראיתי כאן להעיר עמש"כ ביו"ד סי' רפ"ו סעי' י"א הבית שבספינה פטור מן המזוזה וכ' בס' נחל איתן להרמב"ם פ"ו מהל' מזוזה ה"ט מקור לזה מהירושלמי שילהי מגילה תפילין ומזוזה מי קודם כו' רה"א תפילין קודמת כו' מ"ט דר"ה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדבריות ואם איתא דבית שבספינה חייבת במזוזה הרי מזוזה ג"כ נוהגת במפרשי ימים אלא ש"מ דבית שבספינה פטור מן המזוזה וכ"כ בס' נת"ע על ל"ב מדות מדה י"ב בחי' ובשו"ת מו"א אוהל ברכות והודאות אות א' ובמחכ"ת לא מכרעא מידי ד' הירושלמי ראי' לדין בית שבספינה דכוונת הירושלמי בטעמא דר"ה הוא דתפילין הוא חוב המוטל על גופו ש"א ואי אפשר להפטר ממנה משא"כ מזוזה אפשר שהוא בים או הולך במדבר שאין שם בית ואין עליו חיוב מזוזה כלל אבל לענין אם יש בית בספינה אם נקראת בית לעשות לה מזוזה או לא זו לא שמענו מדברי הירושלמי. כלל וכלל ובס' מחנה חיים סי' ט"ו כ' ע"ד הירושלמי שנקטו שמזוזה אינה נוהגת במפרשי ים ולא נקטו שאינה נוהגת בכל בתים השאולים והשכורים ושותפות נכרים אלא פשיטא דכולם חייבים מדאורייתא כדעת ראשונים שהבאתי עכ"ל ואיני מכיר ראיה זו דהא שפיר אמרו בירושלמי עדיפא יותר דאפילו בלא בית כלל מ"מ תפילין נוהגת שחובת הגוף היא ואין להפטר ממנה בשום אופן משא"כ במזוזה ומש"ה תפילין קודמת.

ורב יוסף חד כו' כצ"ל וכ"ה ברי"ף והרא"ש ולפנינו בגמרא הגי' אבא יוסי אבל בעירובין י"א א' איתא ורב יוסף וגי' הנדפס מאי פיתחי שימאי דלית להו תקרה למעלה מן הפתח פי' כותל שאינו נדבק הדלת אלא למזוזות ולמעלה פתוח ואמרי לה דל"ל שיקפי פי' מקום חיתוך כו' וכ' הווי העמודים דכוונת רבינו בפי' דאין לו תקרה היינו המשקוף העליון וכפרש"י בלשון הראשון תקרה אסקופא עליונה ולי נראה דאין זה כוונת רבינו אלא שלעולם יש להפתח אסקופא עליונה אלא שלמעלה מן האסקופא אין כותל אולם מפרש"י בעירובין י"א א' ד"ה תקרה נראה כפי' הווי העמודים והפי' שכ' רבינו כאן הוא כפרש"י בלשון הראשון וכ"כ התוס' שם ויש לכוין פי' רבינו שיעלה נמי על מ"ד דל"ל תקרה כמש"כ התוס' פי' מקום שהדלת שוקף שם מלמעלה אינו שוה כו' וא"כ תקרה הוא אסקופא עליונה ושקפי מזוזות כפרש"י.

בהגמי"י פ"ו מהל' תומ"ז כ' ע"ז דדעת הסמ"ג עשין כ"ג אינו כן שכ' שם פתחים שוממין פטורין מן המזוזה שאין להם משקוף או תקרה וכ"ה דעת הרמב"ם ועיין הע"ש שאילתא קמ"ה אות ט'.

פפי. לפנינו רב פפא וכ"ה בנדפס.

רבינו לא כ' כאן הלכה כדברי מי ודעת הרמב"ם דהלכה כחכמים אבל הרא"ש פסק בהל' מזוזה סי' י"ד כר"מ והש"ך בר"ס רפ"ז כתב דיקבענה בלא ברכה משום ספיקא דדינא או כר"מ או כרבנן וכ"כ הח"א כלל ט"ו אות ז' "ואם מצד ימין י"א דחייב ולכן יקבענה בלא ברכה".

פי' כו' הפירוש שכתב רבינו הוא מה שאמרו בגמרא ל"ג ב' ומאי תחלת שליש העליון דקאמר להרחיקה כו' והש"ך בנקה"כ יו"ד סי' רפ"ט הביא דעת הרא"ם להלכה עיי"ש שהביא לשון היראים כמו שהוא לפנינו אמר רב חסדא מצוה להניחה בתחלת כו' ובאמת לפנינו ל"נ בגמרא אמר רב חסדא כו' אלא אמר ר"ז אמר ר"מ א"ש שכ' רבינו בסמוך ובסמוך כ' רבינו ואמר ר"ח מצוה להניח בטפח הסמוך לרה"ר כו' וממ"ש ואמר ר"ח נראה כמשכ"ר כאן אמר ר"ח מצוה להניח בתחילת שליש העליון ומש"ה כתוב באידך מימרא ואר"ח אבל לפנינו הגי' אמר רבא מצוה להניח בטפח הסמוך לרה"ר ובבה"ג איתא אמר רבה ומש"כ כאן רבינו בסמוך ועוד דקיימא שמואל כותיה בנדפס הגי' דקיימי שמואל ורב חסדא כוותיה והוא מתאים לגי' רבינו אמר רב חסדא.

יותר ל"נ כו'. נראה פשוט דכוונת רבינו עד טפח ולא עד בכלל נקרא מזוזה. יותר מזה והיינו טפח ל"נ מזוזה וכ"כ רבינו בסוף הסימן וגם כי מושכב שמא יעמיק במזוזה טפח ומיפסל עכ"ל הרי דטפח פסולה וכלשון הגמרא העמיק לה טפח פסולה אבל בנדפס הגי' יותר מטפח נקראת חומה ויצא משם מזוזה וא"כ דעת רבינו כבה"ג סי' כ"ו שכ' בזה"ל חקק בכותל והרחיק טפח ונתנה הר"ז כשרה יתר מכאן פסולה ובשו"ת עמודי אש סט"ז אות מ"ט הניח דבריהם בצ"ע דהא בגמרא מבואר דטפח פסולה ובירושלמי ספ"ד דמגילה שמואל אמר נתנה לפנים מטפח פסולה ופי' הק"ע בפי' הב' שהעמיק חור בכותל כו' וכ"כ האשכול הל' מזוזה ולענ"ד הי' נראה שט"ס בבה"ג וצ"ל חקק בכותל והרחיק עד טפח כו' והוא כדברי היראים דכאן פי' עד טפח כו' וכ' בס' דעת קדושים להל' מזוזה סי' רפ"ט במקדש מעט סקכ"ח דלפי הטעם שכ' רבינו היראים ה"ה כשקובעה על הסף משוך טפח מחודו אל פנימית הבית והיינו טפח רחוק מחלל הפתח פסול אף שגוף הסף שקבועה עליו רחב יותר פסול ואע"ג דכשקבעה בעץ המזוזה כשר דיעבד גם שלא בחלל הפתח אך לא בכותל חוץ למזוזת השער כמש"כ בגדולי הקדש שם סק"ד וכ"כ החיי אדם כלל ט"ו דין כ"א עיי"ש בנ"א.

א"ר דרך ביאתך כו' כ' השם חדש תירוץ רבא דמתרץ להברייתא דרך ביאתך בימין היא ברייתא דספרי פ' ואתחנן ביתך על ביאתך של ימין בכניסה וצ"ל דרבא לא ידע הך מתניתא דספרי דא"כ לא הוה אמר לה מדנפשיה ובמחכ"ת ז"א דבספרי י"ל דהיינו בימין היד וא"כ אכתי יש להקשות מנ"ל דבעי מימין היד אימא ביתך ביאתך ומשמאל היד וכקושיית הגמרא מאי תלמודא ועז"א רבא דרך ביאתך בימין הלוכו דהיינו רגלים שבא בהם לבית וכי עקר אינש כרעא דימינא עקר ברישא וא"כ בעי דוקא בימין הרגל ועיין ש"ש לשאלתות אות ק"מ ורב שמואל ב"א אמר מדכתיב מימין בבוא איש בית ה' ילפינן דכל דבר הנתון דרך ביאה צריך ליתן בימין.

פי' כו' עיין במ"ע פ"ו מהל' תומ"ז שכ' וז"ל דהא בעינן וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך אלמא מזוזה ושער תחילה ואח"כ וכתבתם עכ"ל ועיין הלק"ט להרא"ש הל' מזוזה סי' י"א במש"ש משום תעשה ולא מן העשוי שכ' המעי"ט ע"ש הלבוש סי' רפ"ט בזה"ל כלומר שזה דומה לתעשה ולא מן העשוי שנאמר גבי סוכה דהכא נמי כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך דמשמע שתקבעם על המזוזות כשהוא שקוע בבנין של ביתך ולא שתקבעם במזוזה ואח"כ תשקע המזוזות לבנין ביתך כו' והן הן ד' היראים כאן בפי' ודלא כפרש"י בד' ל"ג א' שפי' דמזוזה גמרינן מציצית דכתיב בה תעשה והגרי"פ בחי' הש"ס שבספרו קשות מיושב כ' מצוה להסביר באיזה ענין ילפינן להקיש מזוזה לציצית כו' ומצוה ליישב ועיין הע"ש שאי' קמ"ה אות ח' מש"ש והנחל אשכול ח"ב צד צ"ד בתשובה ב' האריך בדברי רש"י ליישב קושיית הגרי"פ ולא הביא ד' רבינו דיליף לה מגופיה דקרא ולפ"ד רבינו הרא"ם לא שייך בתפילין לומר וקשרתם לאות על ידך ולא שכבר קשור ומונח דהא וקשרתם דתפילין היינו הידוק בזרוע כדלעיל סי' שצ"ט וא"כ אם פתח התפילין לבדוק הפרשיות ותופרן אח"כ מחדש רשאי ליתן הרצועה תוך המעברתא בעוד הקשר הישן קשור ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי עיי"ש בנחל אשכול והרביד הזהב בפ' ואתחנן הביא ד' היראים כאן בפי' וכ' עליו בזה"ל ואין ספק שכיון היראים לסוגיא דקדושין כ"ב ב' מה מזוזה מעומד כו' דלא מיקרי מזוזה כ"א מעומד עיי"ש.

שיכול והלא דין הוא [כו'] כ"נ דצ"ל וכוונת רבינו למ"ש בספרי וכתבתם שומע אני ע"ג אבנים הרי אתה דן נאמר כאן כתב ונאמר להלן כתב מה להלן ע"ג אבנים אף כאן ע"ג אבנים ורבינו קיצר הדברים וכ' תיבת כו' לרמז על הדין וע"ז סיים נאמר כו' ובסמוך כ' רבינו ואע"ג דאיכא למילף כתיבה כתיבה מאבנים כו' והיינו הך שכ' מתחלה שיכול והלא דין הוא כו' ועיין חולין כ"ב א' תוד"ה שיכול.

דכתיב כו' כפרש"י שם ל"ב ב' ד"ה כתיבה א"נ כו' ועיין ברש"י ל"ד א' ד"ה להלן כתיבה שפי' וכתב לה ספר ועיי"ש בתוד"ה נאמר.

רבא. לפנינו רב אשי.

פי'. דלא כפרש"י ותוס' אלא כפר"ת מגילה כ"ד ב' ד"ה סכנה. ש"ח.

צד. בנדפס ציר וכצ"ל בסמוך ומש"כ כאן רב אדא אמר בנדפס אמר רב יהודה ועיין בש"ס בגליון.

המוסגר הוספתי מהנדפס שנראה כי המעתיק דלג כ"ז ועיי"ש בתוד"ה הא פי' ר"ת ובס' הישר לר"ת סי" ת"כ וזהו "רבי" שכ' הרא"ם ועיין לעיל סי' שצ"ט אות מ"ז בביאורי.

דמסקינן כו' עד וכל מצוה חסר בנדפס שדלגו המדפיסים מא"צ לברך הא' לא"צ לברך הב' ועפי"ז מש"כ השם חדש עמשכ"ר א"צ לברך דהול"ל אין לברך דאיסורא איכא כו' לק"מ דרבינו כ' כלשון הגמרא מנחות שם שאמרו ג"כ א"צ לברך ותל"מ. וכ' עוד הש"ח דלדברי רבינו דפוסל מילה בנכרי לא משכחת לה מצוה שעשייתה גמר מצוה וגמר מלאכה וכשירה ע"י נכרי אלא מצות מעקה. ושינה רבינו מלשון הגמרא שאמרו בישראל צריך לברך דמשמע בזמן שעושהו הישראל צריך לברך וכ' רבינו ישראל צריך [ובהכת"י שלפנינו חסר תיבת ישראל] דמשמע בזמן שעושהו הנכרי ע"י ציווי ישראל צריך לברך ישראל וכמש"כ המח"א בה' שלוחין סי' י"א דמי שמתקן מעקה ע"י אומן נכרי שמברך הישראל עכ"ד הש"ח בנדפס סי' זה ובסי' קנ"ז עיי"ש ועיין בהגהות יד שאול יו"ד סי' ק"כ ט"ז סקי"ז מה שתי' שם על קושיית הזהב מזוקק ובחי' בית מאיר שם.

לאלתר משום ישוב א"י. נראה מדברי רבינו דשוכר חייב מדאורייתא מדלא כ' שוכר בתולדה וכ"ד החינוך מ' תכ"ג והנשמת אדם כלל ט"ו או"ב כתב שכ"ה דעת רש"י בפסחים ד"ד ובב"מ ק"א ב' וזש"ר דאמר ר"מ מזוזה כו' דבא ליתן טעם על מה ששוכר חייב במזוזה ולא פטרינן לי' מדכתיב ביתך ונימא ולא של אחרים עז"א רבינו דאמר ר"מ כו' וטעמא דכתיב ביתך ודרשינן ביאתך אלמא ביוצא ובא הקפיד הכתוב ור"ל אבל לא קפדינן שיהא הבית שלו ודלא כדה"ת ע"ז כ"א א' סד"ה הא שכ' ואע"ג דדרשינן ביתך ביאתך להניחה בימין דרך ביאה מ"מ תרי ביתך כתיבי אבל רבינו לא ס"ל הכי. ובטעם דהשוכר בית בחו"ל פטור מן המזוזה כל ל"י כ' התוס' במנחות שם דלאו בית דירה דידי' הוא כדאמרינן בב"ב ח' א' כל שנשתהא שם ל' יום נחשב מיושבי העיר אבל פחות לא והיינו עכ"פ לפ"מ שרצו לומר דשוכר חייב מדאורייתא כמש"כ הפ"ת בנ"צ יו"ד ס"ס רפ"ו עיי"ש דלפי"ז אם שכר על יותר מל' חייב מיד אולם רש"י פי' טעם שפטור כל ל"י שמא יחזור בו וכ' הגרא"ד שליט"א ע"ד רש"י נראה כוונתו שיחזור בו מלדור שם אבל לא לענין התשלומין קאמר דודאי כשכבר שכר כדין השכירות אי אפשר לו לחזור וא"כ אין נ"מ לטעם רש"י דאף כששכרה על יותר מל"י מ"מ פטור כל ל' יום אולם בס' יד הקטנה הל' מזוזה במנחת עני אות כ"ה כתב דאף לפרש"י אם שכרה באופן שלא יכול לחזור בו דחייב תיכף משעה ראשונה עיי"ש וע"ד הגרא"ד שליט"א נראה יותר דצ"ל בדברי רבינו אמר רב משרשיא כו' [ולא דאמר] והוא ענין בפ"ע. עוד כתב די"ל לדעת הרמב"ן ז"ל דמצות ישיבה בא"י היא עשה גמורה א"כ חשוב שוכר בא"י יותר מבחו"ל וי"ל דבחו"ל שוכר חייב מדרבנן ובא"י חייב מן התורה דרחמנא אחשביה לדירתו עכ"ד ועיין לעיל סי' מ' אות ב' בביאורי מה שרמזתי בקוצר ובש"מ לב"מ ק"א ב' כ' טעמא דמזוזה חובת הדר היא וז"ל לפי שהיא עשויה לשמירת מי שהוא עומד בבית כדאמרינן בהגדה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו כו' [ע"ז י"א א'] אבל ליכא לפרושי חובת הדר לפי שאין בית חייב במזוזה אא"כ דר בה כו' עיי"ש ורש"י בפסחים ד"ד א' פי' תרווייהו לפי שהיא משמרתו וכתיב ביתך ביאתך כו' ורבינו לא כ' שמשמרתו: