תועפות ראם ד
Toafot Re'em 4 · תועפות ראם · free full Hebrew text
Open in the reader →תישכב נראה לי דצ"ל תושכב בוא"ו והוא מבנין הפעל ועיין הגרש"ש:
עיין חי' הרשב"א קדושין י"ט א' שכ' בשם הראב"ד שמפרש לפטור את הקטן דכיון דביאתו ביאה ונהנה אימא בהא ליענשיה והריטב"א שס הוסיף בדברי הראב"ד וז"ל סד"א בעריות לחייב שהרי ביאתו ביאה ודומיא דמתעסק בעריות שהוא חייב מפני שנהנה קמ"ל כו' והרשב"א שם כ' ע"ד הראב"ד דאינו מחוור כיון דבעלמא לאו בר עונשין הוא דאי משום דנהנה א"כ למעטי' נמי קרא לגבי אכילת איסור ונ"ל ליישב ד' הראב"ד דכיון דמעטי' קרא בחדא דהיינו בעריות דשמעינן דטעמא דנהנה לא מהני לחייבו עונש א"כ ה"ה בחלבים דחד טעמא הוא אך לפי זה אי אפשר לפרש כאן כפי' הראב"ד דתרתי למ"ל. והרב הגאון רא"ד שליט"א כ' וז"ל עיין תוס' ערכין ג' א' ד"ה למעוטי דמשום קלון האשה הו"א דיתחייב דומיא דבהמה הנרבעת וכאן בזכר שייך יותר תי' זה דאיכא קלון טפי כלשון הגמרא גיטין נ"ז ב' שנשבו לקלון ואולי ס"ל לרבותינו דמשום קלון ל"ה ס"ד להרוג נפש מישראל אף שקטן הוא אבל סברת הראב"ד נראה לי דלא שייך כאן בזכור דבכה"ג לא נהנה כבקדושין כ"ב ב' ואף דאמרו שם מאן לימא לן דל"ל הנאה לתרווייהו י"ל דשם לענין קנין וקדושין שאני אבל לענין חיוב י"ל דל"ה הנאה גמורה לחייב כדי שנצטרך קרא לפוטרו ע"כ י"ל דגם הראב"ד יודה לד' רבינו ועיין תוס' סנהדרין ט' ב' ד"ה לרצונו שכ' ארביעה אין יצרו תוקפו כ"כ וכדעת חכמים דר"י קדושין פ"ב א' לא נחשדו כו' ולפ"ז י"ל בהא דקי"ל מכות ז' א' במנאפים משיראו כמנאפים שבזכר ובהמה אינו כן רק צריך שיראו כמב"ש דל"ש בהו חזקת צורה זו כו' כמש"כ הרמב"ם פ"א מא"ב הי"ט וכמדומני שבס' פנים יפות פ' אחרי כ"כ אולם בד' רבותינו הראשונים לא מצאתי כן ע"כ והנה לדברי הרא"ם כאן צריך לפרש דהגמ' דסנהדרין נ"ד א' הא כדאיתא והא כדאיתא איש פרט לקטן פחות מבן ט' ואשר ישכב את זכר בין גדול בין קטן אותו קטן פי' בן ט' שנים וי"א אלא שהוא קטן לענין בר עונשין וכ"כ הריטב"א בחי' לקדושין י"ט א' וז"ל ואע"ג דסיפא בקטן פחות מבן י"ג שנה ורישא בקטן פחות מבן ט' לא אריא הוא דכל חד מנייהו כדאיתא.
פי' כו'. עכצ"ל דכוונת רבינו לפי"ז היינו לחייב את הבהמה דאילו הבן ט' ודאי פטור וא"כ ק"ל למ"ל לדחוק לפרש כן ואמאי לא פי' הבא על הבהמה גדול שבא על הבהמה לחייב את הגדול כיון דמילי מילי קתני כפרש"י סנהדרין נ"ה א' וכ"כ רבינו מילתא אחריתא קאמר ואולי ניחא לי' לרבינו לפרש יותר שיהי' שייך גם רישא דברייתא להסיפא וז"ל הרב הגאון רא"ד שליט"א לי נראה להגיה במקום פי' שצ"ל אפי' ור"ל אפי' קטן הבא עה"ב דאל"כ למאי נ"מ תני לה ביחד הזכר והבהמה דבשלמא בסיפא אצטריך משום שלכ"ד משא"כ ברישא א"ו דהא הוא דקמ"ל ובא"ע נ"ל ליישב קו' התוי"ט סנהדרין פ"ז מ"ד ד"ה הבא עה"ז וז"ל תימא למאי נ"מ נקט לי' הכא ע"כ שי"ל דלהכי מפרש אם אדם חטא בהמה מה תטאה אלא מפני שבא תקלה ע"י כו' ועיין ל' הרמב"ם פי"ב מא"ב ה"י שזהו טעם שנהרגו בנות מדין עיי"ש וא"כ ה"נ בבא עה"ז מבני מדין ודוק ע"כ.
בנדפס חסר כל זה וז"ל הרב הגאון רא"ד שליט"א רש"י ז"ל כ' בכ"מ דמלשון רבים יליף עיין כתובות מ"ו א' ד"ה שלא מצינו ובכריתות י"א ב' ועיין יבמות נ"ו ב' ובכ"מ דנקט בפשיטות משכבי אשה על שלכ"ד מיהו יל"פ כדברי רבינו וסמכה הגמרא על ילפותא דהכא ואולם מהא דקדושין כ"ב ב' דהקשה התורה כדרכה לשלכ"ד לענין קנין וכן בסוטה כ"ו ב' לענין קינוי והני ל"ש בזכר א"כ מ' דמלשון משכבי דרש וכן מהא דפריך בהוריות ד' א' אהא דמשני דאמרי כדרכה אסור שלכ"ד מותר דהא משכבי אשה כתיב וא"כ הו"ל דבר שהצדוקין מודין בו ולדברי רבינו דהוא ממדה שבא ללמד ונמצא למד ודאי דאין הצדוקין מו"ב ולא היה פריך בפשיטות ע"ז משא"כ לרש"י שהוא מדכ' משכבי לשון רבים הרי הוא פשטא דקרא ומודין בו ובאמת לסוגית הגמרא יבמות פ"ג ב' ס"ל לחכמים שם דאשה שלא כדרכה הוא מרבויא דקרא אשה וצע"ט בהא דפריך בכ"מ משכבי אשה וצ"ל כמש"כ התוס' בכ"מ דדרשא פשוטה נקט אך הך דהוריות צע"ק וי"ל דצדוקים בודאי קרוב להם לדרוש פשטא דמשכבי לשון רבים מלדרוש מן אשה עכ"ל ונ"ל דמש"כ רבינו פי' ממה שקרא מ"ז משכבי אשה למדנו כו' ולא ממשכבי לשון רבים יליף דה"ט משום דכן הוא סוגיית הגמרא דיבמות פ"ג ב' דממש"כ משכבי ל"ר אתי לדרשא אחרינא לאנדרוגינוס. עיי"ש וזש"ש באשה שלא כדרכה מנ"ל מאשה ועיי"ש בהריטב"א שפי' דהול"ל ואת זכר ל"ת משכבי א"נ לא תשכב משכבי זכר מאי אשה לרבות ולחייב ב' משכבות.
לרב. נ"ל דתיבת לרב ט"ס וצ"ל לרוב וכוונת רבינו דהרבה פעמים נמצא בגמרא הר"ז בא ללמד ור"ל זה הדבר הכתוב כאן בא ללמד על חבירו ונמצא שאותו דבר נלמד מן חבירו וא"כ ה"נ ע"כ ה"פ דמשכבי אשה הכתוב כאן בא ללמד על הזכר וכמש"כ בהתו"ה קדושים סי' ק"ט לפי ששכיבה כולל גם השוכב עמו במטה באר שדוקא על גלוי ערוה חייב כמו באשה או כמש"כ התוס' סנהדרין ע"ג א' ד"ה הרי. ונמצא שמשכבי אשה נלמד מן הזכר והיינו לחייב על הנקב שיש כי"ב בזכר ואתי שפיר לפי' רבינו אבל אם נפרש ממשכבי אשה הכתוב ביו"ד לשון רבים יליף ששני משכבות יש באשה לא אתי שפיר מ"ש ר' ישמעאל הר"ז בא ללמד ונמצא למד והלא בא לעולם היוד יתירא ללמד ולא ללמוד אלא היוד בא ללמד לאשה ולא לזכר ומשכב אשה הכתוב בא ללמד לזכר ועל אות יו"ד אין שייך לומר דבר כמו בכ"מ פי' בא ללמד כו' הוא אותו דבר הכתוב שבא ללמד ובאמת הוא למד וק"ל. ובנדפס סי' רל"א חסר כל זה.
כי לא מצאו חכמים כו' כצ"ל ומש"כ רבינו שלא מצאנו תולדה הוא לחכמים דר"י שלהי קדושין פ"ב א' לשון הגאון רא"ד שליט"א. וידידי הרה"ג וכו' מוהר"ר זאב וואלף שליט"א ראדונסקי מנישוויעז הערני דלר"א דאמר יבמות פ"ג ב' אנדרוגינוס חייבין עליו כו' כבזכר בד"א בזכרות שלו אבל בנקבות שלו פטור וכתב שם הריטב"א פי' פטור מדאורייתא אבל לוקה מ"מ כדכ' הרמב"ם ז"ל א"כ הרי יש תולדה לזה: