תועפות ראם שצט

המוסגר הוספתי מדעתי עפמשכ"ר סימן תי"ח "שבות שמונה ימים" ועיי"ש משכ"ר בביאור הדברים שבות שמונה ימים דהוא ח' ימי הסוכות במצות שבות וכ"כ רבינו שם סי' תי"ז קדש שמונה ימים דהיינו בסוכות שמונה ימים מקודשים עם חולו של מועד עיי"ש והוא דלא כמש"כ בה"ג ע"פ כת"י רומי הנד"מ בברלין תרמ"ח בזה"ל ושמונה ימים קודש ואלו הן שמנה ימים. שבת. וראשון ושביעי של פסח. ועצרת. ויום הזכרון. ויום הכפרים. וראשון ושמיני של חג הסוכות. עכ"ל:

לרדוף צדק. לעשות צדקה. לגמול חסד. שלשה אלו ל"נ בפנים הספר ומדברי בה"ג הובאו לכאן ולשון הכת"י רומי של בה"ג "לעשות צדקה בהצנע":

מבואר עפמ"ש ברכות ו' א' על זה הפסוק ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש ש"ח.

מכילתא ס"פ בא. והנה בשל יד הלשון שוה בכל הד' מקומות אלא שבשל ראש משונה פ' קדש לי שכתוב בה ולזכרון מאינך ג' פרשיות שכתוב בהן ולטוטפת ועכ"ז היינו, הך ולזה כיון רש"י במנחות כ"ח א' ד"ה ד"פ שכ' דבכולהו כתיב ולטוטפות או ולזכרון בין עיניך ומיושב משכ"ש הגרש"ש ע"ד רש"י וז"ל ל"י מדוע מביא דוקא מתפש"ר ולא מש"י המוקדמין במקרא כו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש בסדר תקון תפילין כמש"כ הדרישה סי' ל"ו

ר' נתן אומר כו' בס' משנת אברהם שער הימין סט"ז או"ב כתב דר' נתן אמורא ולא תנא וטעה בזה דר' נתן תנא הוא וחברו של ר"מ היה.

ידך זו שמאל כ"ה בנדפס וכ' שם הש"ח לדקדק שלא כ' רבינו כמש"כ לפנינו ידכה בה"י זו שמאל עיין בדבריו אולם לפנינו כאן בהכת"י כתוב כהוגן גם בהברייתא שבסמוך שכ"ר אין לו זרוע כו' בנדפס הגי' אין לו אלא זרוע והמג"א סי' כ"ז סק"ג הביא גי' היראים שכ"כ במרדכי ישן כתוב בקלף ומש"כ המג"א שם בדעת האו"ז דגירסתו היתה ג"כ אין לו אלא זרוע פטור מן התפילין יפה השיגו בזה בשו"ת עמודי אש ס"ו אות ג' דליתא כמבואר לפנינו בפנים האו"ז ובנידון קושיית המג"א שם על רב אשי דמשני דר"י החורם יליף להנחה בשמאל מידכה בה"י כתיב יד כהה מהא דמבואר בספרי דברים ס"פ ל"ה ר' יוסי אומר מצינו שאף ימין קרויה יד כו' א"כ מה ת"ל ידכה להביא הגידם שיהא נותן בימין הרי דלא כרב אשי ודחק לתרץ דטעמא דנפשי' אמר רב אשי לענ"ד לק"מ אם נפרש דמה שאמרו בספרי א"כ מת"ל ידכה שהוא חוזר לדברי הת"ק ור' נתן שאמרו שם מקודם דהת"ק יליף שם דהנחה בשמאל מן ידך שאין יד האמורה בכ"מ אלא שמאל ור' נתן יליף מן וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין כו' וע"ז שאלו לדבריהם א"כ מה ת"ל ידכה בה"י ומשנו להביא הגידם שיהא ניתן בימין והוא ברור. ודעת רבינו בגידם דפליגי אחרים ות"ק דלא כמש"כ התוס' שם דמר אמר חדא ומא"ח ול"פ ולכן כ' רבינו והלכה כרבנן וכ"כ הש"ח ופי' כרבנן היינו ת"ק דאחרים דסתם להו בלשון רבים כמש"כ האו"ז הל' תפילין סי' תקע"ז דלא כמש"כ בשו"ת מנחה בלולה ד' ע"ג דכוונת היראים על אחרים עיי"ש שכ' והתימא על היראים דפוסק כאחרים כו'.

זה קבורת פי' קיבורת גובה שבזרוע עשוי כעין קיבורת למוש"ל בלע"ז כצ"ל וכ"ה בנדפס ובנדפס ליתא הבלע"ז.

ז"ל הבה"ג סי' כ"ח ר' יצחק אמר ושמתם את דברי אלה שתהא שומה כנגד הלב וקשרתם שתהא קשורה כנגד הלב והיא נוסחא ישרה אבל לפנינו במנחות ל"ז ב' על לבבכם וקשרתם שתהא שימה כנגד הלב ועיין הע"ש שאילתא מ"ה או"ב שהביא שם גי' הרי"ף רי"א הה"א על לבבכם וקשרתם שתהא קשירה נגד הלב ולא זכר שם גי' בה"ג ובבעל העיטור הל' תפילין ח"ה הביא גי' הרי"ף ועיי"ש בביאור אות י"ב שהגיה בדבריו והוא בחנם ובספרי פ' ואתחנן ובתנחומא סדר בא איתא ר' יצחק אומר כו' והיו הדברים האלה על לבבך דבר שכנגד לבך ואיזה זה גובה שביד ע"כ וכ"כ הרמב"ם והשו"ע או"ח סי' כ"ז ס"א ולפלא על המאיר לארץ להארצה"ח שם סק"ו שלא העיר שהיא נוסחת הספרי והתנחומא עיי"ש מש"כ בזה ורבינו לא כ' תיבת וקשרתם משום דמפרש להלן ומ"ש במנחות ל"ה ב' קשר ש"ת צריך שתהא למעלה כו' וצריך שיהא כלפי פנים כו' בתפלה ש"ר ודלא כרב עמרם שמפרש הכל בתפש"י ור"ל למעלה בגובה הזרוע ולפנים נגד הלב עיי"ש במ"ל סק"ה וכ"כ האו"ז סי' תקע"ו בשם רב האי גאון זצ"ל דצריך שיהיה כלפי פנים קאי אתפש"י דצריך שיהא כלפי פנים כנגד הלב ובס' והזהיר סדר בא כתב כלשון התנחומא והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך מכאן אמרו צריכה שתהא שימה כנגד הלב ועיי"ש בביאור ענפי יהודה והרב הגאון רא"ד שליט"א העיר ע"ד התנחומא שמסיים שתהא שומה כנגד הלב שימה מאן דכר שמיה בפסוק והיו והול"ל הויה כננד הלב וע"כ ט"ס הוא מה שהובא שם פסוק והיו אלא מפרשה שניה דריש וראשונה הוא כפשוטו שהדברים יהיו חקוקים על לבינו ורק מדשינה הלשון וכ' ושמתם דרשינן לדרשא זו עכ"ל.

שנים ט"ס וצ"ל ד'. וכל דברי רבינו כאן הוא כדברי ר"ת שבתוס' מנחות ל"ז א' ד"ה קיבורת.

המוסגר הוספתי וכ"ה בנדפס ומוכרח.

בנדפס אביי והפי' שכ"ר הוא ליישב פשטי' דקרא דכתיב בין עיניך וכמש"כ הרמב"ם פ"ד מהל' תפילין ה"א וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים ועיין קדושין ל"ו א' תוד"ה תפילין.

לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ד' כצ"ל ובנדפס כתוב לטטפת לטוטפות וט"ס שם שחסר עוד אחת וכצ"ל לטטפת לטטפת לטוטפות וכמו שהגהתי כאן ולהלן כתב רבינו וה"ג כו' ושייך לגמרא זו עיי"ש בביאורי אות ל"ה.

מתוך דברי המחבר משמע דהא דקאמר צריך שיגיע חריץ למקום התפר קאי אחריץ שבין בית לבית וכן פרש"י ורמב"ם. ובעל העיטור כ' וז"ל (אחר שמביא פי' דלעיל) ולא נהירא לן דמ"ט אפסקי בשי"ן של תפילין במימריה גבי תיתורא הו"ל למימר ואי נמי לעיל בנותן חוט או משיחה ביניהם ומסתברא לן דהא דאביי קאי אשי"ן שבתפלין צריך שיהא מגיע למקום התפר שיהא חריץ השי"ן גדולה עד למטה וכן המנהג ע"כ. עיין בגמ' שאביי פוסק דבריו ואומר שי"ן של תפילין הלמ"מ והדר אמר צריך שיגיע החריץ למקום התפר ועל כן תקשה שפיר אי קאי בחריץ שבין בית לבית למה הפסיק בדבריו ע"כ מצאתי כתוב בשולי גליון הכת"י באותיות מרגליות ואינני יודע מי רשם ההגהה הזאת בצד הגליון. יאפ"ז.

כר"ד. באו"ז סי' תקס"ג כ' בשם הר"ר שמחה דלכתחילה עבדינן כאביי ובדיעבד לא פסלינן כר"ד מנהרדעא וז"ל המרדכי בהלק"ט כ' הר"ר אלחנן דהלכה כר"ד להקל ולפ"ה משמע כן לעיל מן הברייתא דקתני אם אין חריצן ניכר פסולה הא ניכר כשירה והיינו כר"ד לפ"ה ואביי נמי לא אמר אלא לחומרא בעלמא אבל פסולה ליכא כמדומה לי ומכ"מ ראוי להחמיר משום דאביי היה ראש ישיבה וגדול ממנו עכ"ל והקשה הש"ח ואיך כ' המרדכי דהברייתא כר"ד הא בברייתא קתני אם אין חריצן ניכר פסולה דהיינו אפי' בדיעבד ומינה הא ניכר כשירה בדיעבד דוקא ולא מצינן למימר הא ניכר כשירה אפי' לכתחילה דהוי מן הקצה אל הקצה ור"ד אמר אין צריך משמע אפי' לכתחילה א"צ ולא תי' מידי ולי נראה דאין כאן קושיא דלכאורה דברי המרדכי קשין מראשן לסופן דמתחילה פסק כר"ד להקל וראיה לדבריו מברייתא ואח"כ אמר ומכ"מ ראוי להחמיר כו' אע"כ דהכי פירושו מתחלה סבר המרדכי דאביי מחמיר אפי' בדיעבד שיגיע חריץ למקום התפר ומש"ה אמר הרר"א דהלכה כר"ד להקל דכשירה בדיעבד ולא כאביי והוכיח כן מהברייתא הא ניכר ש"ד והיינו כר"ד אך לפי"ז יקשה לאביי מן הברייתא מש"ה חידש המרדכי דאביי נמי לא אמר אלא לחומרא בעלמא וא"ש הברייתא גם לאביי ובענין זה דלכתחילה ראוי להחמיר כאביי דגדול מר"ד וא"כ אזדא לה קושיית הש"ח. והנה להמרדכי מספקא ליה כמש"כ כמדומה לי והיינו די"ל דאביי מחמיר אפי' בדיעבד ואי קשיא מהברייתא י"ל דאביי ס"ל דאם אין חריץ מגיע למקום התפר קרי לה בברייתא אין חריצן ניכר ופסולה וכ"נ דעת הר"ר שמחה שבאו"ז שכתב ובדיעבד לא פסלינן כרב דימי מנהרדעא משמע דלאביי בדיעבד נמי פסול ולרבינו אין נ"מ בזה שכ' וקי"ל כר"ד ומלשון ר"ד משמע דאפי' לכתחילה א"צ כמש"כ הש"ת ועיין בס' כלילת המנורה מערכת הצד"י אות ב'.

המוסגר הוספתי מהנדפס והוא מוכרח ומשכ"ר בין ש"ר בין ש"י אתא לאפוקי דאין פי' כמו שי"ן של תפילין דבסמוך דבש"ר לחוד מיירי כהתוס' דלא כהעיטור דבש"י נמי איכא שי"ן אבל תיתורא הוא בין ש"ר בין ש"י והערוך ערך תתר פי' אהא דאר"ח א"ר תיתורא דתפילין הלמ"מ וז"ל לאחר שהניח ד' פרשיות בד' בתים כדי שלא יפלו לחוץ עושה תפירה אחת מלמטה על פני כל הבתים כעין גשר עכ"ל ומשמעות הערוך דבש"ר קאמר ושפיר אמר רבינו לפרש בין ש"ר בין ש"י דלא כמשמעות הערוך ולפמש"כ האו"ז סי'י תקס"א ע"ש הררי"ח שפי' תיתורא רצועה העליונה של תפלה של זרוע והביאו האגור סי' ס' א"ש ג"כ משכ"ר לאפוקי מפי' זה אלא בין ש"ר בין ש"י קאמר ופי' עור שהבתים כו'. ובמשכ"ר בין ש"ר בין ש"י א"ש בזה מ"ש אביי וצריך שיגיע חריץ כו' אחר מ"ש שי"ן של תפילין ולא אמר לה אחר מעברתא דתפילין לפי' רבינו שפי' דצריך שיגיע חריץ כו' לא קאי אשי"ן כ"א אחריץ שבין בית לבית כפרש"י וכן דקדק ע"ז בעל העיטור כמש"כ לעיל אות י"א וכ"כ הרא"ש בהלק"ט סי' ת' לגי' ס"א שכ' המעי"ט שם אלא משום דתיתורא הוא בין ש"ר ובין ש"י וה"ה מעברתא שאמר אביי וא"כ אין לסמוך לזה וצריך שיגיע חריץ כו' דלא מיירי בש"י כ"א בש"ר ואמר מקודם שי"ן ש"ת משום דתרווייהו בש"ר לחוד מיירי כ"כ בהגהות וחי' מלאכת יו"ט למס' מנחות ל"ה א'.

כלשון רבנו כ"כ הנמ"י וכבר פי' הב"י באו"ח סי' ל"ב דברי הנמ"י דימין ושמאל דקורא קאמר וכן יתפרש דברי רבינו.

שבת ס"ב א' ועיי"ש בתוד"ה שי"ן ובאו"ז סי' תקס"ו והב"ח באו"ח ריש סי' קנ"ד תי' פירש"י וז"ל שם ובפ"ב דשבת דפריך משי"ן ה"ה דפריך מדלי"ת ויו"ד וכפרש"י שם להדיא אלא דאביי נקט שי"ן דהיא אות ראשונה משם שדי עכ"ל ובמחכ"ת לא תי' מידי דמש"כ התוס' מגילה כ"ו ב' ד"ה תשמישי וה"נ משמע פ"ב דשבת דפריך והאמר אביי שי"ן ש"ת הלמ"מ ולא פריך כך מן הדלי"ת ויו"ד ר"ל אמאי לא פריך גמ' אהא דמשני שם במסקנא אלא לרצועותיהן מן הדלי"ת ויו"ד כדפריך שם אהך שינויא דאלא לעורן מהא דאמר אביי שי"ן של תפילין הלמ"מ וכ"ה בתוס' בכ"ד בהדיא וא"כ אין התחלה לתי' הב"ח מיהו המרדכי בהלק"ט מיישב פרש"י דלא תיקשי מפ"ב דשבת עיי"ש בשם הר"ר אלחנן וכ"כ הריטב"א והרשב"א בחי' לשבת דכ"ח וא"ש ג"כ לרבינו הרא"ם.

פי' היתר כו' כפיר"ת בתוס' מנחות ל"ה ב' דלא כרש"י והרמב"ם שפי' להחמיר ועיין או"ז סי' תקס"ז וז"ל הסמ"ג עשין כ"ב וכ' הרר"ב בספרו אם נפסקה הרצועה ופחותה מכשיעור אין לה תקנה לא לקושרה ולא לתופרה אבל לפי מה שקבלתי מותר וכן משמע בדברי הרר"א ממיץ עכ"ל וכן העתיק המרדכי בהלק"ט לשון הסמ"ג וכ' השם חדש ול"י אמאי קאמר בלשון משמע כיון דמבואר בדברי רבינו היתר נהגו בו ולק"מ דהרא"ם כ' להתיר אי הוי תפירה לגו כו' וא"כ י"ל הא לאו הכי אין תקנה לתופרה לכן כ' וכן משמע בדברי הררא"ם דנראה לו דמשכ"ר אי הוי תפירה לגו לאו בדוקא הוא אלא רבותא קאמר דאפי' רצועה שמקיף הזרוע לקשור וכן הראש שרי לתופרו ולעייל לתוך המעברתא שאינו נראה ובאמת לשון הכת"י כאן משונה מבנדפס דשם כתוב פי' היתר נהגו בו ואח"כ כתב תפירה לגו פי' כו' וכ"כ ההגמי"י ע"ש הרא"ם ושפיר מפרש הסמ"ג דהיתר נהגו בו בכל גווני אף אי לא עייל תפירה לגו אבל כאן בהכת"י הנוסחא היתר נהגו בו אי הוי תפירה כו' משמע דבכה"ג נהגו היתר ותל"מ ומה שפי' רבינו תפירה לגו לתוך המעברתא עיין תה"ד סי' מ"ז שכ' לפרש פרש"י דר"ל תפירה לגו שיתפור מלגו ולא מלבר והריקאנטי סי' ד' כתב רצועות תפילין שנפסקה מותר לתופרה בגידין וכ"מ בדברי רא"ם כו' עכ"ל והנה בדברי רבינו ל"נ כ"א היתר תפירה אבל בגידין לא ראינו כאן וי"ל כמש"כ המג"א ס"ס ל"ג עמש"ש המחבר אם נפסקה הרצועה יש מתירין לתפור מצד פנים וז"ל מדסתם הרב"י כאן ש"מ דעתו כא"ח דאפי' בחוטין שרי עכ"ל.

רב אשי בנדפס רב שימי.

קבלה. כ"ה במדרש תנחומא פ' בא ועיין מנחות ל"ה ב' תוד"ה וכמה.

פי' רבינו כלשון אחר שפרש"י דקאי אנוי הרצועה ופי' רבינו מקום השיער שהוא חלק שם הוא נוי הרצועה ויתראה לחוץ לא צד שכלפי הבשר.

שתהא תפירתן מרובעת. בנדפס ליתא ועיין מגילה כ"ד ב' פרש"י ותוס' שם ונראה שפי' הראשון שכ"ר הוא כפרש"י והפ"א הוא פיר"ת וז"ש רבינו בפי' הא' לגי' הנדפס פי' בתפירתן ישמור שלא יכווץ העור כו' אבל לפמש"כ כאן שתהא תפירתן מרובעת א"כ מה זה שכ' רבינו אח"כ פ"א כו' שיהיו מרובעות בתפירתן שתהא תפירתן מרובעת כו' והלא גם מקודם כ"כ רבינו.

ומוקמינן התם כו' עד הלכך חסר בנדפס ורבינו כ' כפיר"ת בתוס' שם ד"ה אע"פ ועיין להלן סי' ת"א אות ל"ד.

כי"ב כ' התוס' קדושין ט' א' ד"ה והלכתא. והרא"ש פ"ג דברכות ס"ס ל"ג לא זכר מה שפסקו להדיא בסנהדרין הלכה כרבא וראיתי בבה"ג ס"ס כ"ד שכ' דרש מרימר הלכתא כוותי' דרבא וכ"ה בבה"ג הנד"מ עפ"י כת"י רומי ברלין תרמ"ת צד רכ"ח והנראה בעיני שיש שם דלוג וכצ"ל דרש מרימר הלכתא כוותי' דאביי ורבנן אמרי הלכתא כוותי' דרבא.

ברי"ף איתא כגי' רבינו אמר רב יעקב אמר רב יהודה וכ"ה באו"ז סי' תקע"ו ועיי"ש סי' תקע"ה אמר רב יהודה אמר רב יעקב וביראים הנדפס הגי' אמר רב יהודה אמר שמואל ולפנינו בגמרא א"ר יהודה ותל"מ.

פי' יסוב כו' הוא כפי' רבינו אליקים באו"ז סי' תקע"ה והב"י בסי' כ"ז בשם האגור דלא כפרש"י ועיי"ש בב"ח שכ' ע"ז הפירוש שהוא תמוה וז"ל העיטור בפי' הג' שיהא הקשר נוטה כלפי צד ימין יותר מצד שמאל עכ"ל.

כזה. הציור חסר וכן בסמוך והמוסגר הוספתי מהנדפס להבין היטב פי' דברי רבינו וכדברי רבינו כ"כ ר"י הראשון בהל' מזוזה שלו בזה"ל רבינו גרשום ורובי המפרשים פירשו שיהי' ראשיהן עשויין כג' זויות כדי שיראו כאות ז' מג' צדיהן וזה נ"ל נכון שמדבר על גוף האותיות עכ"ל וזהו דעת הרא"ה וזש"ר שיהא לכל ראש האות ג' פינין פי' ג' זויות והסמ"ק שכ' ויש שסומכין על קרנות האותיות כו' כיון. למש"כ היראים ועיין בס' גליא מסכת שו"ת אה"ע סי' ז' ביאור עמשכ"ר ג' פינים ולא חשיב ד' פינים לכל אות עיי"ש ודע דמשכ"ש הגליא מסכת לדבר ברור בדעת האו"ז שהוא כמו דעת הריב"א המובא במרדכי ריש גיטין שמצריך בגט אפי' שעטנ"ז בתגין שלהם ולפיכך צריך נמי לפי"ז קוצו השמאלי של יו"ד דחד דינא להם וראיה ברורה לזה דע"כ סובר או"ז כריב"א כו' עיי"ש באורך דאין זה אמת והמעיין בפנים האו"ז הל' גיטין ס"ס תשט"ו יראה לעינים שחלק שם על הריב"א וכ' מסתברא שלא להצריך זיון לאותיות של גט ואפי"ה דעת האו"ז שם לפסול קיצו של יו"ד שפיר"ת שהוא לצד שמאל שכפוף למטה אפי' בגט וא"כ נסתרו דברי הגליא מסכת שם.

דייקני דבי רב, כ"ה בגמרא לפנינו וגי' הנדפס ואמר רבא חזינא להו לספרי דווקני ותל"מ.

של אחד. ממשכ"ר לשון אחד היה נראה דס"ל כהר"ר שמחה שהי' רוצה לומר דבפ' הקומץ לא בא לפרש אלא גגו של ח' דאחד עיין או"ז סי' תקנ"ב ויש לדחות עפמש"כ הח"א מהרש"א בחטרי זה שהוא חי ברומו של העוה"ז ועל כוונה זו אמרו דיש לכוין בחי"ת דאחד שהוא יחיד בז' רקיעים ובארץ כו' ומש"ה גם רבינו תפס תיבת אחד. ומשכ"ר יי"מ כו' מקל כו' כן פרש"י ובאו"ז סי' תקמ"ט כ' דבערוך פי' ג"כ כפרש"י ובהגמ"יי פ"א מהל' תפילין הי"ט כתב דבערוך משמע כפיר"ת עיי"ש.

קלקול האות. כתב השם חדש סברת רבינו הזכירה בב"י ונראה דבפניהם היה כתוב יותר באורך ממש"כ בספר שלפנינו וכן המג"א בסי' ל"ו הביא לשון רבינו יותר באורך עכ"ל ובמחכ"ת שגג בזה שמש"כ הב"י בסי' ל"ו עכ"ל ר"ל לשון הר"י אסכנדרי שכתב שם למעלה וז"ל הר"י אסכנדרי וכן המג"א העתיק לשון הב"י ותו ל"מ וגם לפניהם לא היה בספר רבינו יותר ממש"כ כאן והוא ברור וראיתי בספר ברוך שאמר שכתב שם בענין אות זיין בהג"ה וז"ל לשון רבי' שמחה בזיי"ן יש לה ב' תגין אחד כלפי וא"ו ואחד כלפי ח' וכ"א בספר יראים וז"ל וי"ש יעשה שניהם ואין בתוספת הזה קילקול האות עכ"ל האשירי עכ"ל ובאמת רבינו היראים לא כתב דבריו בענין הזיי"ן אלא בצורת החי"ת וע"ז כתב וי"ש יעשה שניהם היינו כפירש"י וכפיר"ת.

וטעמא כו' נראה מדברי רבינו שבא ליתן טעם לתליית כרעי' דה' וא"כ מה שסיים רבינו והוא פתוח שכל הרוצה לצאת יצא אינו אלא מה שפתוח למטה שכל הרוצה לצאת למטה לגיהנם יוצא וחסר בדברי רבינו העיקר מ"ש בגמרא דמנחות כ"ט ב' ומ"ט תליא כרעי' דאי הדר בתשובה מעיילי ליה והיינו הפתח קטן שלמעלה שאם רוצה להינצל מלירד למטה ידחק עצמו ליכנס בפתח תשובה העולה לשמים וכמש"כ הסמ"ג עשין כ"ה והנראה בעיני דגי' רבינו הי' בגמרא דמנחות ומ"ט תליא כרעי' כדר"ל כו' וכוונתם למ"ש ר"ל בא לטמא פותחין לו והיינו מלבד הפתח שפתוח מתחתיו עוד פותחין לו וז"ש הוא יליץ ובשבת ק"ד ח' לענין תליית כרעי' דק' שפיר גרסינן דאי הדר בתשובה לעייל כדר"ל כו' וכוונתם שם למ"ש ר"ל בא לטהר מסייעין אותו וז"ש יתן חן ומש"ה בשבת סיימו בדברי ר"ל בא לטהר מסייעין אותו שזהו העיקר שם משא"כ במנחות שם סיימו בדברי ר"ל בא לטמא פותחין לו כי שם זה העיקר ולפי מה שכתוב לפנינו דמ"ט תליא כרעי' דה' דאי הדר בתשובה מעיילי לי' מה שכפול הדבר בתליית כרעי' דק' יעויין בספר נחלי מים סוף דרוש ה' לשבת שובה דבר נחמד בזה.

תגין כו' בנדפס איתא דקדוקין. ומהנדפס הוספתי תיבת לי במוסגר וז"ל ההגמ"י פ"א מהל' תפילין ורא"ם כ' בענין אחר ענין התנין ואין לי להאריך עיין בספרו סי' שצ"ד עכ"ל ולפנינו הוא כאן סי' שצ"ט.

כזה. חסר הציור וכן בסמוך ועיין אגור סי' פ"ה שהביא שם דברי רבינו והחולקים עליו וע"פ הקבלה כדברי הרא"ם ולאו דוקא אותיות אלו שכ' רבינו כאן וז"ל ס' ב"ש כתב רא"ם כל אותיות הכפופות צריכין להיות עגולות למטה שאם תפשטינה יהיו פשוטות.

עמוקה ט"ס וצ"ל עקומה וכן בסמוך וכ"ה ב' בסרוך שאמר בהג"ה וז"ל וכ"כ הרר"א ממיץ בכת"י וז"ל וגופו של אלף תהא עקומה מעט לצד ימין ולא פשוטה כו' מכלל שיש לעקמה קצת לצד ימין עכ"ל והמוסגר הוספתי מיראים הנדפס שלפי הנראה המעתיק דלג מן לצד שמאל הא' להב'.

וכ"כ התוס' שם בשם ר"ת.

שירי מצוה הן וכשירין. עיין ט"ז או"ח סי' ל"ב סק"י הביא בשם הב"ח לחלק בין אפסיק כרעי' דוא"ו דמועיל לן קריאתו של תינוק משום שנעשה מתחילה בהכשר אבל אם מתחילתו נעשה שיש להסתפק בו אינו מועיל קריאת התינוק והט"ז חולק עליו דמנ"ל דבר זה עי"ש אמנם לפמשכ"ר א"ש שעיקר הכשירן משום שירי מצוה וינוקא הוא רק לחומרא בעלמא וא"כ אם נעשית כך מעיקרו פסולין ועיין בביאורי הגאון ר' מרדכי בנעט שמסתפק אם קריאת התינוק הוא לחומרא או לקולא עיי"ש ולפ"ד רבינו הוא רק לחומרא ועיקר ההיתר משום שירי מצוה היינו גרדומי מצוה כ"כ הגליא מסכת שו"ת אהע"ז סס"ז וכ"כ הוויי העמודים אלא שמש"כ עוד הווי העמודים לדייק מדכ' רבינו ונקרעו או נמחקו אלמא אפי' נקרעו שיש חלק גם למטה מהני תינוק ודלא כמש"כ הט"ז שם לא ידעתי מאי פסקא דנקרעו פי' שיש חלק גם למטה דהא יש לפרש נקרעו לגמרי משם ולהלן אבל רש"י שפי' וי"ו דויהרג כל בכור אירע במקום נקב ונראה כמין יו"ד וכ' הב"י סי' ל"ב דמשמע מפי' דבשעת כתיבה פגע בנקב ואפ"ה כשר אי ינוקא דלא חכים ולא טיפש קרי לי' ויהרג ע"כ דלא ס"ל כסברת הרא"ם דהכשר דתינוק הוא רק אם נכתבו כדין ואח"כ נתקלקלו ומשום שירי מצוה וכ' השם חדש דמש"כ הב"י להקשות היכי מכשרינן בהפסיק אות בנקב והרי אמרו בהקומץ כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותיה פסולה ותי' דאין פסול אלא בנדבקה באות אחרת אבל בלא"ה לא. עוד תי' דהא דמכשרינן באיפסק בניקבא היינו דוקא בנפסק אחר שנכתב שאז היה גויל מקיפה מד' רוחותיה, דב' תירוצי הב"י הוא פלוגתא בין סברת רש"י לסברת רבינו דרש"י ס"ל ע"כ כתי' הא' ורבינו ס"ל כתי' הב' וקצת תימא על הב"י שלא הזכיר סברת רבינו דס"ל בהדיא כתי' הב' עכ"ד ועיין באבן העוזר לאו"ח סי' ל"ב בשו"ת שם שתי' לקושיית הב"י עפ"י שיטת הירושלמי והעלה כן להלכה להחמיר בשל תורה דאות שנדבק בתחילת הכתיבה אין לה תקנה לגרור הדיבוק כדי שיהא גויל מקיפו דהו"ל חק תוכות אלא צריך לגרור כל האות. ועובדא הוי בעירנו בס"ת שנמצא בה שם הקודש אלקיך נגוע גג הה"א ללמ"ד ויש שהיו רוצין לומר לגרור הדיבוק שרי דלמאי ניחוש לה אי משום דברי הנוב"י שהביא הפ"ת ביו"ד סי' רע"ו סקי"ח דבנעשה אח"כ לא שרי דשמא הלכה דאינו פסול ואסור למחוק אפי' מקצת אות עיי"ש ז"א דהא הגרעק"א בגליון השו"ע או"ח סי' ל"ב סט"ז כתב אף בנדבקה אח"כ יש לגררה דמיקרי ע"מ לתקן לצאת בזה מספיקא וע"כ הוא חולק על הנוב"י ויש לסמוך עליו וכבר הורה זקן בשו"ת משיב דבר להגאון נצי"ב הנד"מ סי' ע"ח לגרור הדיבוק אולם רבינו הגדול הרב הגאון מוהר"ר ירוחם יהודה ליב מד"א דפ"ק מינסק היה מורה ובא לגנוז כל היריעה ואמרתי לפרש טעמו עפ"י ד' האהע"ז הנ"ל דאותיות הנדבקות בתחילת הכתיבה אין להם תקנה בגרירה דהוי חק תוכות וא"כ שמא היה הדיבוק בתחילת הכתיבה וע"כ צריך לגרור כל הה"א וא"כ דמיא ממש לדינו של הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סעי' י"א בה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה ונוגעת רק מעט דיש לספק בדבר אם מותר ועיין בשו"ת פני יהושע סי' א' שכ' שם לבאר דאינו סותר ד' הרמ"א למש"כ המחבר שם נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגררו דה"ט דבדברי המחבר אינו נוגע בגוף האות כ"א בהדיבוק מש"ה אין שם איסור מחיקה כלל משא"כ במש"כ הרמ"א דיש לו למחוק בגוף האות הוי ספיקא דאורייתא עיי"ש וא"כ לדברי האהע"ז דגם בדיבוק יש לגרור גוף האות אין היתר בדבר וכאשר אמרתי לפניו הדברים אמר כך הן הדברים באמת. והנה רבינו הרא"ם פי' גם הא דניקב ירכו של ה"א אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר דבהכי קרי ליה ינוקא דלא חכים ולא טיפש כדמעיקרא והוא דלא כמש"כ בס' משנה ברורה בביאור הלכה לשו"ע או"ח סי' ל"ב סעי' ט"ו בטעם דאם נשתייר כמלא אות קטנה כשר וז"ל נראה פשוט דקים להו לחז"ל באות ה' וכדומה דזה שיעורן בעצם ולכן א"צ לה"ר מהתינוק דהתינוק אינו מורגל בזה התמונה דכל אחד כותב לכתחילה אות ארוך עכ"ל דלדברי רבינו נראה שאם היו מראין לתינוק דלא חכים ולא טיפש ואינו יכול לקרותו דפסול אלא שא"צ להראותו לתינוק דמסתמא קרי לי' כדמעיקרא אולם ד' רבינו אינם מוסכמים להלכה שכ' הרמ"א באו"ח סי' ל"ב סט"ז עמש"כ המחבר נפסק אחת מהאותיות וז"ל הפשוטות כו' ולפ"ד רבינו גם באינם פשוטות כה"א תליא נמי אם תינוק כו' אלא דבשיעור אות קטנה מן הסתם קרי לי' ינוקא כדמעיקרא.

וה"ג כו' לשון הנדפס וה"ג לטוטפות לטטפת וכן מצא ר' בספרים ישנים לאת על ידך חסר בלא ו' ושאר דברים יכתוב כאשר מצא בספר מדוייק וצריך ליתן כו' וכ' שם הש"ח דברי רבינו לא יכולתי להולמם אהיכא קאי כו' ולי ברור שכיון רבינו למש"כ התוס' סנהדרין ד"ד ב' ד"ה לטטפת ע"ש ר"ת וז"ל שם וה"ג לטטפת לטטפת ולטוטפת כו' וא"כ חסר בנדפס לטטפת השלישי גם משכ"ש לטוטפות הראשון מלא וי"ו בין פ"א לתי"ו ע"כ הוא ט"ס דכבר כתבו התוס' שם דלא כתיב ו' בין פ"א לתי"ו בכולהו וכפי הנראה וכן מנא ר' שכתב רבינו הרא"ם כיון לרבו ר"ת ולכן נראה להגיה שם ולטוטפת בראשון והוא הכתוב בתורה בראשונה בפ' והיה כי יביאך וכן נראה ברור להניה כאן ובספרים שלפנינו בפ' והיה אם שמע לטוטפת וכן כל לאות שבפרשה מלא וכבר כ' בס' ברוך שאמר בזה"ל אמנה רא"ם והחסיד והרוקח ז"ל כתבו קצת מלאים וחסרים בסיגנון אחר אבל אין אנו נוהגיה אלא כדברי הרמב"ם בחסירות ויתרות עכ"ל ובס' אור תורה למהר"ם די לונזאנו פ עקב כתב בזה"ל ובנש' יראים כת"י מצאתי ה"ג לטטפת לטטפת לטוטפות וגם זה שבוש עכ"ל ובהכת"י שלפנינו אינו כן

ורוב התיבה כו' לשון הגמרא הוא נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף וג' חוץ לדף אלא שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף ורבינו שינה במתכוין דדעתו אפי' בתיבה בת ג' אותיות צ"ל רוב התיבה דהוא ב' אותיות בתוך הדף כמשמעות הרמב"ם ודלא כהרא"ש בהל' ס"ת סס"ט עיין ביאור הגר"א או"ח סי' ל"ב סקע"ח ובמה שהרמב"ם מתיר אף חציה בתוך הדף רבינו לא ס"ל כן אלא דוקא רוב התיבה בתוך הדף ומינה בתיבה בת ז' או ט' אותיות כשרוב התיבה בתוך הדף ש"ד ואע"ג דג' אותיות הם חוץ לדף וכהרמב"ם דלא כהרא"ש שם. ורבינו חיסר מהברייתא בין שיטה לשיטה כמלוא שיטה. וכ' השם חדש נראה מזה דדעתו כהמג"א סי' ל"ב סקמ"ד דא"צ להניח אלא בס"ת וכן נהגו רוב הסופרים שאין מדקדקין בזה וראיתי בס' ברוך שאמר שכ' בהג"ה בזה"ל לשון ספר יראים ויהיו רוב התיבות תוך הסירגל דהל"מ לסרגל מד' רוחות אין כותבין ג' אותיות חוץ לשיטה משמע שאינו פסול אם כתוב אות אחת או ב' חוץ לשיטה עכ"ל ותמיהני דליתא כלל בס' יראים אין כותבין ג' אותיות חוץ לשיטה אלא ורוב התיבה בתוך הדף פי' תוך הסירגל ותל"מ.

המוסגר הוספתי מיראים הנדפס והוא מוכרח להגיה וכשמועת רבינו מרבינו יעקב ז"ל והוא ר"ת כ"כ רי"ד בס' המכריע סי' פ"ה וז"ל ושמעתי אומרים משם רבינו תם ז"ל דס"ת נמי לא בעי שירטוט כתפילין אבל מיהו צריך לסרגל מד' רוחות ולא יותר בין בס"ת בין בתפילין אבל לשרטט בין השיטין א"צ חוץ ממזוזה כו' והנה במגילה י"ח ב' אמרו תפילין א"צ שרטוט וכ' התוס' שם פיר"ת דכן הלכה וכ"כ בשבה"ל השלם סוף ענין תפילין משה רבינו יעקב זצ"ל דתפילין הלמ"מ דא"צ שרטוט ואם שרטטן פסולין ועיין סוטה י"ז ב תוד"ה כתבה אבל ר"ת פירש כו' ובמהרש"א שם וצ"ע ועיין לעיל סי' רס"ח ומש"כ שם אות י'.

בנדפס הסדר מתחילה פ' והיה אם שמע ואח"כ פ' שמע והוא כשיטת רבינו להלן בסדר הנחתן בבתים אבל כאן הוא כסדר כתיבתן בתורה שמע מתחילה בסדר ואתחנן ואח"כ והיה אם שמע בסדר עקב וצריך לכותבן בסדר הזה כהג"ר באו"ח ריש סי' ל"ב עיי"ש.

כ' המעתיק וז"ל כל הדף הזה נמחק ומטושטש בכ"י עכ"ל ונראה לי דכצ"ל כאן בביתך מסיים נשבע ה' וחצי השורה היא לאבתיכם עד על הארץ. ובהגמי"י ספ"ב מהל' תפילין הביא כל לשון רבינו וכ"ה בס' ברוך שאמר ע"ש הרא"ם וז"ל פ' שלישית ה' וחצי ואלו הן והיה א' ואספת ב' וחרה ג' את ד' בביתך ה' לאבותיכם ו' עכ"ל ובנדפס כתוב פי' חצי מסיים באמצע השורה.

שש שורות כו' בס' ברוך שאמר כ' ע"ש הרא"ם וז"ל ובתפילין ש"י כתב [הרא"ם] שיש להיות ד' שורות עיין שם עכ"ל והוא ט"ס וצ"ל ו' שורות וכ"ה בהגמי"י שמשם לקח הב"ש דברי רבינו ויש כאן ט"ס בדברי רבינו וכצ"ל ראשונה וידבר מסיים ארץ זבת שני' מסיים החקה הזאת. שלישית למועדה מסיים ה'. כל רביעית כו' ובנדפס זבת שנייה מסיים החקה. הזאת שלישית מסיים למועדה. מימים רביעית מסיים ובלכתך בדרך כו' ואינו מובן הדברים וברור שיש שם ט"ס וצ"ל הזאת למועדה שלישית מסיים ה'. כל רביעית כו' ככתוב כאן לפנינו ונראה מדברי רבינו דאע"ג דס"ל כר"ת הויות להדדי כדאמר בסמוך אינו אלא בש"ר ולא בש"י דהא הכא מפרש סדור שמע קודם לוהיה אם שמע וכהסמ"ק סי' קנ"ג שאמר דבתפש"י לא נחלקי עיין בב"י סי' ל"ד ומדברי רבינו נראה דאפי' לכתחילה לא בעינן הויות להדדי בש"י ורי"ד הזקן בס' המכריע סי' פ"ו הביא מש"כ רא"ם בספר יראים שתפש"י כותב כל ד' פרשיות בשש שורות זו למטה מזו והשיג עליו מהא דתניא במנחות ל"ד ב' דמכשר תפש"ר לעשותן ש"י ש"מ סדר אחד יש לשתיהן עיי"ש ובאו"ז הל' תפילין סי' תק"ע שכ' בשם רבינו יהודה החסיד תפש"י אל יכתוב בעמוד אחד הכל כו' ר"ל לאפוקי מדעת רבינו הרא"ם.

ר' חלבו. בנדפס ר' אבהו.

יביאך מימין כו' בנדפס כתב בזה"ל יביאך שמע והיה אם שמע. קדש והיה כי יביאך מימין כו' וגירסא זו לא מצאתיה בשום מקום וכאן הוא כגי' הש"ס שלפנינו ומשכ"ש בנדפס והמורה פי' נותן קדש מימין המניח כו' הוא ט"ס וצ"ל קדש משמאל המניח כמבואר כאן וכ"כ שם הש"ח להגיה וכן מבואר בס' המכריע סי' פ"ו שהעתיק שם לשון היראים ככתוב כאן אלא שהש"ח דחק שם בתיבת והמורה פי' מי הוא המורה אם רבינו יעקב והוא ר"ת שבתוס' מנחית ל"ד ב' א"כ קשה מאד מה זה שכ' רבינו אח"כ וכן שמעתי מרבינו יעקב ז"ל אבל כאשר זכינו לאור הכת"י שכתוב תחת תיבות "והמורה פי'" תיבת וה"פ א"ש דברי רבינו בלי שום גמגום וברור שהיה כתוב בר"ת וה"פ ור"ל והכי פירושו ושבשו בנדפס והדפיסו והמורה פי' ועיין שו"ת מנחם עזריה סי' ק"ז ומש"כ כאן שקבלה היתה בידו מרב האי כו' לשון הנדפס הוא שקבלה היתה ביד רבינו האי כו'.

המוסגר הוספתי מיראים הנדפס.

לברייתא כצ"ל בנדפס כתוב בזה"ל אר"ח א"ר החליף פרשיותיה פסולה ומותר בין גוויתא לגוויתא אבל בין גויתא לברייתא בכל ענין פסולה וכתב הש"ח דברי רבינו שכתב ומותר בין גוייתא לגוייתא לא יכולתי ליישבה דאין לומר דרבינו פוסק כאביי שהרי בתחלת ההלכה גבי הזמנה מילתא כתב וקי"ל אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם עכ"ל ולא ראה בתשו' מנחם עזריה שאלה ק"ז שכתב ע"ד רבינו שפוסק כאביי מטעם דר"ז בסנהדרין פ"ט א' כוותיה ס"ל דסגי ליה באויר כל דהוא ולא שאני ליה בין אויר דימין לאויר דשמאל עיי"ש וכ"כ הווי העמודים ולפלא שלא העיר מגי' היראים בנדפס סי' ל"ב וכאן סי' שע"א שהביא שם הך דסנהדרין בזה"ל וכדרבא דאמר רבא בית החיצון כו' וא"כ אין מקום לדברי הרמ"ע דהא רבא פליג הכא עלי' דאביי ובספר מעה"ת האריך לתרץ דברי רבינו ולדעתי הי' נראה דגי' רבינו לא הי' בדברי רבא וגוייתא לגוייתא וכן ליתא במרדכי וא"כ למסקנת הגמרא אלא ל"ש היינו בין גוייתא לברייתא וברייתא לברייתא בכל ענין פסולה ודלא כאביי שאמר וברייתא לברייתא ל"ל בה אבל גוייתא לגוייתא אף לרבא מותר וטעם שאמר רבא הך דבעי למיחזי אוירא דימין קחזיא אוירא דשמאל כו' לא שייך לבין גוייתא לגוייתא והמעי"ט בהל' תפילין סי' ו' נותן טעם ג"כ לגוייתא לגוייתא ורבינו לא ס"ל הכי כ"ז הוא לנוסחת הנדפס אבל לפמש"כ כאן באמת פסק רבינו בכל ענין פסולה.

לשון הנדפס פי' נכרכות שירי הפרשיות תוך שיער כו' והש"ח שם דחק בפי' שירי מה הוא וגי' הכת"י ברורה.

שום שיעור. הלשון מגומגם ויותר נראה דצ"ל לשון שיער.

מפי רש"י. בנדפס הגי' מפי רבי והוא ר"ת וכמש"כ התוס' במנחות ל"ג ח' ד"ה הא ע"ש ר"ת שמניח מושכב ולא מעומד הפרשיות של תפילין ועיין להלן סי' ת' בביאורי אות כ"ח.

צ"ל בשר. וכ"ה בדברי רבינו בסמוך והיינו דתניא קלף במקום בשר כו' ובנדפס כתוב כאן קלף במקום שיער ודוכסוסטוס במקום בשר והנראה דט"ס שם וצ"ל להיפך קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער ועיין שבת ע"ט ב' תוד"ה קלף ובערוך ערך דוכסוסטוס כתב ע"ש רב האי כדברי רבינו ודלא כס' משנת אברהם סי' ח' סק"ב שכ' שם דבערוך בשם רב האי כתב דלצד הבשר שהוא עב הוא קלף ואותו צד דק שהוא לצד השיער קורא דוכסוסטוס גם החתם סופר חאו"ח תשו' ג' כתב ואמנם דעת רבינו האי בערוך ערך דוכסוסטוס דהעבה הדבוק לבשר נקרא קלף וכותבין במקום הדבוק לבשר ממש עכ"ל ולפלא בעיני דהמעיין בערוך שם יראה דדברי רבינו היראים בשם רב האי נאמנים מאוד ועיין מנחות ל"א ב' רש"י ד"ה דוכסוסטוס ובשס"ח ד' ווילנא ראם בהגהות הגר"ש שמעלקע שם והנראה יותר להגיה תחת "שלא" דצ"ל "שלו" כמש"כ בס' מלאכת שמים כלל ב' בינה ד' וראיתי כאן להביא דבר נחמד ששמעתי מפי הרה"ג וכו' מוהר"ר עקיבא ראפכארט שליט"א בדברי הרמב"ן במלחמת ה' פ"א דסוכה בד"ה וב"ה לית להו הא דרב יהודה וכו' שכ' שם הרמב"ן וזהו שהנהיגו הגאונים לעשותו בעבור מצוה עכ"ל ובאמת ט"ס שם וצ"ל לעשותו בעור מצה וכלשון הרמב"ם בפ"ג מהל' תפילין הט"ו ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה ופי' שם הכ"מ עור מצה פי' דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ ודפח"ח.

המוסגר הוספתי מהנדפס וכ"כ במרדכי הלק"ט סי' תתקנ"ט עיי"ש שכ' האי ותניא בשבת כו' עד כר' אחאי הכתוב כאן אבל בנדפס חסר והנה משכ"ר דרב קאי כוותי' אין זה אלא לחד שינויא שם משא"כ לשינויא קמא וגם מסקנא דגמרא דרב לענין מזוזה אמר דכשירה אקלף אבל תפילין אדוכסוסטוס לא אמר ועיין ביאור הגר"א יו"ד סי' רע"א סקי"ב.

ובכל דבר. לפנינו ליתא ועיי"ש בתוד"ה מגילה ובמנחות ל"א ב' ד"ה עשאה וכ"כ בשו"ת מנחה בלולה דף ע"ו ע"ג וז"ל ותמיהני על היראים דהביא הברייתא דהוא בשבת קט"ו ב' ולא מיתניא שם ובכל דבר ומשמעות עיקר ההוכחה דשם דאין מצילין הוא מברייתא דאין בין דקתני מגילה עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו מדנקט במגילה בדיו ש"מ דשאר ספרים א"צ דיו דוקא ואלו היה מתניא שם ובכל דבר אמאי אמר דרב הונא דאין מצילין א"ו דהוכחת הגמרא דשם מדנקט בדיו ש"מ דשאר ספרים לא בעי דיו דוקא ובזה פליגי ר"ה עם רב המנונא דלר"ה לא הוי דיוק דהא הכא קתני נמי במגילה על הספר ולא הוי דיוק דשאר ספרים לא בעי ספר אלא אגב ריהטא נקט במגילה כו' עכ"ל ונראה דיש ט"ס בדבריו מש"כ עיקר ההוכחה דשם דאין מצילין הוא מברייתא כו' וצ"ל עיקר ההוכחה דשם דמצילין הוא מברייתא כו' גם מש"כ אח"כ אמאי אמר דרב הונא דאין מצילין ט"ס וצ"ל אמאי אמר רבה בר ר"ה דאין מצילין וכצ"ל אח"כ ובזה פליגי רבה בר ר"ה עם רב המנונא דלרבה בר רב הונא לא הוי דיוק כו'.

מפי רבי. גי' הנדפס ושמעתי מפרש דלא כו' אבל בס' המכריע לרי"ד סי' פ"ד כתב לשון היראים כמו שכתוב כאן ומש"כ כאן עיבוד שלנו שהוא חזק עיבודו צ"ל שהוא בסיד וחזק עיבודו וכ"ה בנדפס וכ"כ התוס' במגילה י"ט א' ד"ה דיפתרא ע"ש ר"ת שהסיד שאנו נותנים בקלפים שלנו מהני כעפצים כו' ועיין נו"ב חיו"ד מ"ת סי' קע"ה שכ' שם מדה"ת דמגילה כי פעולת הסיד הוא רק שלא נקרא דיפתרא כי בלא סיד ובלא עפצים קרוי דיפתרא וא"כ בלא סיד אף שקרוי דיפתרא מ"מ מעובד הוא עיי"ש אולם מדברי היראים נראה דעיבוד שלנו אינו מליח וקמיח א"כ בסיד נעשה הכל כ"כ בגדולי הקדש לס' דעת קדושים הל' ס"ת יו"ד סי' רע"א ועיין אי"ז ח"א ס"ס תקל"ה שכ' שם מתחילה בשם ר"ת דתיקון שלנו עדיף מעיפוץ שלהם והגיהו שם תיבת מעיפוץ וכתבו כעיפוץ ובאמת אין להגיה וכלשון הזה כ' גם המרדכי בהלק"ט סי' תתקנ"ט ד"ה הגה"ה ע"ש ר"ת וז"ל שם ועדיף יותר מעיבוד עפצים מדמשמע הכא עכ"ל ור"ל דעדיף יותר דבדעפיצן בג' אל יתפור אבל בדלא עפיצן דהיינו עיבוד שלנו אף בג' יתפור וכפרש"י אבל רבינו הרא"ם כ' ע"ש ר"ת דעיבוד שלנו מיקרי ספר בלא עיפוץ ולא כ' דעדיף יותר דאיהו כתב הא דאמרינן בג' אל יתפור בדלא עפיצן אבל בדעפיצן יתפור וכפי' הנמ"י שפי' להיפך מפרש"י ועיין בעיטור חלק ב' מהל' תפילין שני הפירושים ועיין חתם סופר ח"ו סי' ס"ח ד"ה ומ"ש מעלתו שחשב השואל [ששאלו אי ס"ד שהקלפים שלנו מועיל כמו עפיצן הא דלא מתירין אלא בשני שיטין מאי ניהו] לטועה וז"ל דהרי ר"ת בעל שיטה זו דעיבוד שלנו מועיל כמו עיפוץ איהו מפרש כפרש"י דהא דעפיצן פסול ודלא עפיצן כשר כמבואר במרדכי כו' ובמחכ"ת מה יענה לדברי רבינו שפי' כהנמ"י ועכ"ז תפס שיטת ר"ת דעיבוד שלנו מועיל כמו עיפוץ מיהו מדברי הב"ח שהעתיק שם יתורץ שפיר קושיית השואל ובהגהות מרדכי למס' גיטין הביא תשו' השר משאנץ שמשון ב"ר אברהם שכ' שם דהא לא יתפור מיירי בדעפיצן אבל לא עפיצן כי הני ספרי דידן אפי' בשלש יתפור וכיון דשרינן בג' ה"ה בד' וה' ואפי' טובא ל"ש כו' עכ"ל.

עיין במרדכי בהלק"ט הל' ס"ת ס"ס תתקנ"ט שכ' דברים אלו בלשון ועוד מצאתי שפי' ר"ת כו' בפ' הבונה כו' ובנדפס כתוב ותדע דבפ"ק דר"ה כו' וט"ס הוא גם במחזור ויטרי סי' תקי"ז הלי' ספר תורה מרבינו יעקב ב"ר מאיר כ' שם להכשיר דיפתרא בס"ת וז"ל מדתני פסולי טובא ותנא בהו בהדיא הרי אלו יגנזו או אין קורין בו או פסול אבל בדיפתרא לא משתמיט לא במס' סופרים ולא בתלמוד דליתני פסולה והלכה דעל הקלף איכא למימר דקלף מיקרי כו' עכ"ל והוא ממש כלשון המרדכי שם ע"ש ר"ת מדכייל ותני בפ' הבונה כל הפסולים והך לא קתני ואף במס' סופרים ולא לישתמיט דליאשמעינן בשום דוכתא דפסול עכ"ל ועפי"ז יש ליישב מש"כ בביאור מעשה בצלאל להריקאנטי סי' מ"ב ע"ד ר"ת אלו וז"ל ולא זכיתי להבין דא"כ כתבה על הנייר ועל המטלית וכן שארי פסולין דחשב הרמב"ם פ"י מהל' ס"ת כו' דלא נחשב הרבה מהם בפ' הבונה האם נכשירם ומ"ש דיפתרא דדייק עלה יותר משאר פסולי וצ"ע עכ"ל וכ"כ בשו"ת מנחה בלולה ד' ע"ו ע"ד בזה"ל גם ראיה השניה שהביא היראים דחשב בפ' הקומץ בס"ת פסולי טובא וקתני יגנזו ולא חשב בהדייהו דיפתרא גם זה אינו ראיה דהא לא חשב שם נייר ומטלית ג"כ בהדי הנך פסולין א"ו דלא חשיב רק מה שהוא בענין הכתיבה לא בעורותיהן עכ"ל אבל לפי לשון ר"ת לק"מ דדייקא על דיפתרא שלא נזכר בשום דוכתא דפסול ואף לא במ"ס וראיתי בשו"ת מנחה בלולה שם שכ' לדייק מדברי רבינו דר"ת אוסר לכתחילה אף אם נעשה עם סיד כעיבוד שלנו ולא שרי אלא בדיעבד עיי"ש שהביא דברי היראים שלפנינו עד אלמא על דיפתרא לא בעי גניזה וכ אח"כ בזה"ל משמע דמכשיר בדיעבד דוקא וקאי אמאי דכתוב לעיל בשם י"מ דלא מצריך עיפוץ אלא לעיבוד שלהם שהיה במליח וקמיח אבל בעיבוד שלנו שהוא בסיד וחזק עיבודו לא מצרכינן עפוץ ומיקרי ספר אף בלא עפיץ ואהא קאי ותדע שכתב ומסתמא ר"ת רבו כן סובר ג"כ עכ"ל ותמיהני שעירבב הדברים דהא ודאי משכ"ר ועוד יש להכשיר דיפתרא כו' היינו בלאו הך מש"כ לעיל בעיבוד שלנו כו' לא מצרכינן עפוץ אלא אע"ג דעיבוד שלנו כעיבוד שלהם וא"כ לא עפיצן אפ"ה כשר דיפתרא דהיינו לא עפיצן דקי"ל כר' אחאי דמכשיר אם שינה וה"נ דיפתרא וע"ז לבד הביא ראיתו ותדע דבפ' הבונה כו' ותל"מ והנה במ"ס פ"ג ה"ו אמרו בד"א בדיפתרא אבל בגוילין תורה בפ"ע ונביאים בפ"ע ופי' שם הנחלת יעקב דוקא בדיפתרא מותר לדבק חנ"ך כאחד דלא שייך הטעם שיאמרו הכל הוא תורה לפי שאין כותבין ס"ת על הדיפתרא אבל בגויל דמותר לכתוב עליו ס"ת וא"כ איכא למיחש שיאמרו כולו ס"ת הוא אפי' ר"י מודה דאסור לכתוב תנ"ך כאחת ותמיהני דלפי"ז הרי נזכר במ"ס דפסול דיפתרא לס"ת ואיך כ' ר"ת לא במס' סופרים כו' ונראה דגי' ר"ת במ"ס שם בד"א בקלף אבל בגוילין כו' וז"ש במ"ס שם פ"ג ה"ו "נ"א בקלף" והוא הגה"ה על תיבת בדיפתרא דנ"א בקלף וכמש"כ בביאור מקרא סופרים למהריא"ל שם בד"א בקלף דהוי עור דק אין גנאי כשהם כולם ביחד אבל בגויל שהוא עור עב אינו מן הנוי כשהן כולם מדובקים יחד עכ"ל והיפ"ע בהגהותיו לב"ב ד' י"ג ב' הביא ד' המ"ם וכ' על המקרא סופרים בגירסתו ופירושו שהוא משגה במח"כ ואני אומר שהוא גירסת ר"ת כנ"ל ולאו משגה הוא ואדרבה הוא מוכרח לפיר"ת ויפה כיון.

ר' אליעזר. צ"ל ר' אלעזר ולפנינו ר' אמי ובאו"ז סי' תקמ"ב איתא ר' יוסי ומש"כ מהר"ם בנדה שם לתמוה דאדרבה דמדבעי כו' בלחה או ביבשתא ש"מ דלחה נמי מיקרי דיו אין שום תמיהה דאף דלחה נמי מיקרי דיו אבל לעולם באיזה דיו שיוכל עכ"פ להתיבש ולא בדיו שלעולם היא לחה.

עיין פיה"מ להרמב"ם שבת שם שכ' שורין דיו ענינו שלא ישרו עירוב סממני הדיו וכ"כ הרע"ב וא"כ אין מזה ראיה כ"כ ועיין בפיה"מ תפארת ישראל פ"א דשבת מ"ה אות מ"ט בד"ה אב"י והוא כדברי היראים והמרדכי פ"ב דגיטין כ' בזה"ל ואמרינן מאן תנא דאמר נתינת מים בדיו זו היא שרייתו משמע שקודם נתינת מים קרוי דיו.

עיין בהגמ"י פ"א מהל' תפילין אות ג' והנה מ"כ לרבינו שמחה דדיו עפצים נמי איקרי דיו כו' גם המרדכי פ"ב דגיטין כ' אבל ראב"ן פליג כו' ועזכ"ר משם אין ראיה כלל כו' וה"פ דירושלמי דיו שלא עירב כו' כצ"ל.

דמסקינן כר' יהודה כו' בהגמ"י פ"א דתפילין אות ס' הביא דעת רבינו בזה"ל והרא"ם פסק כר' יהודה ושאין לתלותו עכ"ל אולם משכ"ר דמסקינן כר' יהודה כ' השם חדש לא ידעתי פי' שהרי בם איפלגו אמוראי בפסק הלכה אבל כוונת רבינו כמש"כ התוס' במנחות ל' ב' ד"ה רבי אי גרסינן במילתי' דר' יוסי אף תולין את השם משמע כש"כ גורר א"כ בין לרב חננאל בין לרבב"ח אית להו לדר' יהודה דהא גורר עדיף מתולין ותולין עדיף ממוחק אלא בהא פליגי דלרב חננאל דוקא תולין אבל לא מלחוק ולרבב"ח מוחק וכש"כ תולין וכש"כ גורר וזש"ר דמסקינן כר' יהודה דלכולהו אמוראי דפליגי בפסק הלכה כר' יהודה ודאי קי"ל וכ"כ הווי העמוידים. ויש לדקדק עמשכ"ר ואם דלג את השם לא יכתבנו בין השורות משום דאין תולין את השם תיפוק לי' דבלא"ה א"א לתלות בתפילין דאיירינן הכא דשלא כסדרן פסול כדאיתא במכילתא ס"פ בא ובווי העמודים סי' י"ח אות ב' כתב מזה דדעת רבינו הוא דכתבן שלא כסדרן לא אתמר אלא בסדר הפרשיות ולא בתיבות ובאותיות עיי"ש.

כ"ה במ"ס פ"ה ה"ו אך משכ"ר ואל יניח השם כו' אינו שם והוא מדברי ר"ת רבו כמבואר בהגמי"י פ"ז מהל' ס"ת אות ג' ועיין ט"ז יו"ד סי' רע"ו סק"ה.

בראשו או בזרועו כו' מבואר דעת רבינו כמש"כ הרא"ש בתשובה דחציצה אסור בין בש"י בין בש"ר וכ"פ המחבר בשו"ע או"ח סי' כ"ז סעי' ד' ועיי"ש בארצה"ח המ"ל ס"ק ט"ז וכ"ו שהביא דעת היראים ובבאור נחל אשכול לס' האשכול הל' תפילין צד צ"ב האריך בדין חציצה בתפילין ש"ר וש"י ולא הביא דעת רבינו וראיית רבינו הוא מנתנן בבית יד אונקלי שלו הר"ז דרך החיצונים ומפרש לה משום חציצה כפי' הטו"א שם דלא כפרש"י ואע"ג דמשם אין ראיה לש"ר ס"ל לרבינו דממילא שמעינן דה"ה לש"ר כדילפינן ש"ר מש"י במנחות ל"ז ב' לענין שיהיה בגובה שבראש כן נליף לענין חציצה וציפן זהב שהביא רבינו לאו לענין חציצה הוא דציפן זהב פסולות הווין כדמפורש בסנהדרין מ"ח ב' וע"כ מטעם אחר נגעו בה אלא שהביא המשנה כצורתה והש"ח הלך בזה בדרך אחרת וגם הניח בקושיא דברי רבינו ולפי מה שבארתי לק"מ ועיין בס' בית הלוי ח"א סי' ג' אות ג'.

המוסגר הוספתי מיראים הנדפס וכנראה שהמעתיק דלג מאות הראשון לאות השני והנה רבינו בפי' ארווח לן לתרץ מה שהקשה תלמיד רבינו הרוקח הל' שבת סי' ל' לדרשא מי שצריכין אות יצאו שוי"ט כו' דמה"ט נמי לא יהא חייב בחול לנושאן שהרי יש אות ממילה דכתיב ונמלתם את ערלת בשרכם והי' לאות ברית ותי' הרוקח שם דבעינן אות מיצ"מ ושבת ותפילין אות מיצ"מ הוי והאבודרהם תי' דע"פ שנים עדים יקום דבר וכ"כ הסמ"ג עשין ג' אבל רבינו מתרץ לה בפי' שצריכן אות להודיע כי הוא יהודי ויראו עובד ה' וכ"ז ממילה אין ראיה שירא ועובד ה' כי מה יעשה הבן אם אביו מלו לשמונה ימים אבל שבת ויו"ט נודע בהן וניכר יהודי ועבד ה' מתוך שהוא שומרם ומקדשם וכן בתפילין במה שמניחן כפרש"י ברכות ל' ב' אנא תפילין מנחנא והם עדות שממשלת קוני ומִשְׂרָתוֹ עלי.

א"ר אלעא כ"ה בנדפס ובגמרא לפנינו וי"ל דמש"כ כאן ב"ר הוא ר"ת בשם ר' והיינו הך וד' המוסגר הוספתי מהנדפס.

ר' אילעאי. לפנינו ר' אלעזר וכ"ה בנדפס.

כגי' רבינו כ"כ הרא"ש בסי' י"ד אבל לפנינו בגמרא רב חייא בריה דר"ה.

עיין תוס' ברכות ס' ב' ד"ה אשר קדשנו כדברי רבינו.

רבינו גריס רבא וגריס רב המנונא וגי' הרי"ף בר המנונא ועיין תוס' מנחות שם ד"ה אמר.

בפרשה. כ"ה בנדפס ולכאורה נראה שכצ"ל כאן אולם יותר נראה שצ"ל בפרשיות וכמו שאבאר דהנה בווי העמודים דקדק ע"ד רבינו מהא דבגמרא מנחות ל"ו א' משמע דוקא הך דמניח כו' ילפינן מסדר הכתוב אבל כשהוא חולץ כו' ילפינן מוהיו דמשמע שנים כפרש"י שם ואיך א"כ פי' רבינו דברי רבא שכך הם סדרם בפרשה ומצאתי בס' רביד הזהב פ' ואתחנן ד" העל ידך שכ' שם וז"ל ובספרי מייתי לה בספר יראים סט"ז מדכתיב ש"י ברישא ואח"כ ש"ר שכך סדר הנחה אבל סוגיית הגמרא משמע מדכתיב ולטוטפות בין עיניך כ"ז שבין עיניך יהיה שתים עכ"ל וכן בשו"ת מנחה בלולה למהר"ש מסלאנים ד' נ"ג א' העיר ע"ד רבינו היראים בזה"ל ומשמע דלא גרס בגמרא בשלמא כו' דמביא ברייתא כשהוא מניחם כו' וכשהוא חולץ וכו' מ"ט דכתיב והיו לטטפות בין עיניך כ"ז שבין עיניך יהיו שתים פי' שכך הוא סדרם כו' והכי מפרשינן בספרי דטעם מש"ה הוא וא"כ אינו מפרש כפי' רש"י מחמת והיו לשון רבים אלא כיון דכתיב וקשרתם ברישא והדר ולטוטפת משמע מזה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים בין בהנחה ובין בחליצה עכ"ל אולם הגאון בארצה"ח סי' כ"ח המ"ל סק"ז הביא ד. היראים בזה"ל ובס' יראים מפרש משום דכתיב תמיד ש"י קודם ש"ר עיי"ש עכ"ל וע"פ ד' הארצה"ח דברי רבינו היראים נכונים וברורים דגריס בגמרא כגי' השאלתות סי' מ"ה בשלמא כשהוא מניח כו' דכתיב והיה לך לאות על ידך והדר ולזכרון בין עיניך אלא כשחולץ כו' עיי"ש בש"ש אות נ"א והשתא אתי שפיר פי' רבינו בדברי רבא דר"ה אסבריה לי' מדכתיב בכ"מ ש"י קודם לש"ר ש"מ דדוקא הוא גם לענין חליצתן דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים ושפיר כ' רבינו כאן שכך סדרם בפרשיות [לשון רבים] פי' שבכל הפרשיות מסודר ש"י קודם לש"ר. ודע דהמעי"ט כ' בהל' תפילין סי' ט"ו דלמסקנת הגמרא כ"ז שבין עיניך יהיו שתים אף להא דמניח ש"י תחלה שמעינן מהכא וכן פי' הנ"י ובזה יישב שם דה"ת דערכין ג' ב' ד"ה ש"י עיי"ש ולפלא על הגרש"ש ערכין שם שהגיה בדה"ת ולא ראה ד' המעי"ט שפי' דה"ת כהויתן גם מש"ש הגרש"ש להגיה בדה"ת ואע"ג דאמר בעלמא והיו לטוטפות כו' כצ"ל במחכ"ת אין מן הצורך לשבש גי' הספרים ודה"ת שכ' ולטוטפת בין עיניך כ"ז שבין עיניך יהיו שתים ר"ל לשון ולטוטפת משמע שנים וכמש"כ התוס' בזבחים ל"ז ב' ד"ה לטוטפות ע"ש ר"ת וז"ל ס' התרומה סי' רי"א תחלה יניח תפש"י ואח"כ ש"ר דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך לשון טוטפות משמע שנים ודריש בפ' הקומץ כשיהיו בין עיניך יהיו שנים ב' תפילין עליך א"כ של יד תחלה כו' עכ"ל ועיי"ש במעי"ט אות קטן ח' שהביא שם דברי רמ"י ז"ל בסי' כ"ח וד' רמ"י ז"ל המה דברי סה"ת אולם התוס' בערכין כ' עדיפא מסה"ת שכתבו ולטוטפות והוא פסוק סוף בא ועפ"י שיטת ר"ת הנ"ל וחלילה להגיה בדה"ת דערכין שמפרשים דלא כפרש"י דיליף מן תיבת והיו דמשמע שנים.

רבא בר יוסף. בנדפס איתא ואמר רב חסדא וכ"ה לפנינו בגמרא וגי' הרא"ש סי' י"ד אמר רבה בר רב שילא אר"ח ושיטת רבינו בפי' כפיר"ת בתוס' שם והרי"ד בס' המכריע סי' פ"ז הביא ד' היראים להכריע כן להלכה דלא כרב אלפס.

תיבת קשירה הוספתי מהנדפס ושם כ' שמהדקן ומיישבן כו' וכוונת רבינו בפי' כמש"כ התוס' שם ד"ה משעת דלא כרבינו אליהו.

אמר רבה בר רב הונא כצ"ל וכ"ה בנדפס.

עיין יומא ח' א' תוס' ד"ה ומה. תימא לי ליפרך כו' ורבינו מיישב כאן בפי' שאיסור היסח הדעת הוא שלא יפלו וירמסס ברגליו ועיין שאג"א סי' ל"ט מה נקרא היסח הדעת ובס' קדושת יו"ט סוגיות סי' ל"ג ושיטת רבינו ראה זה חדש הוא וכן מה שהקשו בתו"י יומא שם למ"ל טעמא דלא ישן בהם שמא יפיח בהם ת"ל משום היסח הדעת עיי"ש לפי שיטת רבינו א"ש דנ"מ לתפלה של יד שקשור היטב ואין חשש שמא יפול אלא משום שמא יפיח בהם ולפי"ז מ"ש בסוכה כ"ו א' הא דמחי ברישיה ישן בהם שינת עראי אבל לא שינת קבע דה"ט דבשינת עראי לא חיישינן לנפילה כשהם בראש דמ"מ מיהדק יותר מאילו נקט להו בידיו אבל שינת קבע בש"ר אה"נ דהוי היסח הדעת וחיישינן שמא יפלו ובש"י שקשורים היטב חיישינן להפחה עכ"פ ועיין בב"י או"ח ס"ס רנ"ב שכ' דגם באוחזן בידו אסורים בהיסח הדעת והט"ז שם תמה עליו דהא ילפינן מציץ ואינו אלא כשהוא בראש אולם לפי סברת הרא"ם כאן א"ש שיטת הב"י ועיין בס' אשי ישראל למס' שבת י"ב א' ועיין בב"ח או"ח שם ששפך סוללה על הב"י על מה שפי' הגמרא דשבת י"ב א' דהיינו ביוצא בהם כי נקיט להו בידי' עיי"ש אבל לפ"ד רבינו דההיסח הדעת שהזהירו היינו להזהר בהם שלא יסיח דעתו מהם שלא יפלו וירמסס ברגליו וא"כ בש"י שקשור ומהודק יפה בזרועו אין כאן חשש ובגמרא אמרו סתמא יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה אע"כ כדברי הב"י מפרש לה רבינו דהיינו שאוחז התפלין בידו ועיין לעיל סי' רס"ט.

בנדפס כתוב כאן הגה"ה מפי החבר ר' אליהו כהן נ"ע.

עיין בתוס' שם ובתשו' הרדב"ז סי' תקכ"ט והגרש"ש ביומא שם כ' ע"פ ר"ת ונ"ל דלפ"ז יתפרש כאן מלת עבורי לישנא דאקדומי כבפסחים ז' ב' ולא ראה שכ"כ היראים ועיין הריטב"א ביומא שם ולשון דתניא שכתוב כאן אינו מדויק ובנדפס כתוב והיינו דאמרינן ביומא כו' ונכון דרבא אמר שם ד"ז ועיין הגהות הגרי"ב הנד"מ במנחות ל"ה ב' וצע"ק והערוך ערך עבר הב' כ' ג"כ כפיר"ת ומשמע שם דמפרש מלת עבורי כפשטא להעביר אותם מן העין להניחם בכיס של תפילין דבעבר הד' שם זכר עובר לישנא דאקדומיה.

בכל המצות עושין כן כו' דלא כר"ת בתוס' שם דעל תפילין לבד הוו מברכי אלא כמש"כ בחי' הרמב"ן ור"ן נדה דנ"א דלבני מערבא אין הטעם משום מניעת איסור או קיום עשה רק מפאת דנגמר המצוה ובכל מצוה הנגמר מברכין רק אי לילה ז"ת עדיין לא נגמר המצוה עיי"ש וכ"כ המרדכי ספ"ו דברכות ע"ש הראבי"ה שקיבל מאביו דאכל מצות מברכין לאחר שגמר המצוה לבני מערבא בציצית לשמור ציצית וכי"ב אבל לשמור חקיו לא היו מברכין אלא אתפילין וז"ש בירושלמי פ' בתרא דברכות אחר כשהוא חולצן אומר ברוך אק"ב לשמור חוקיו ואתיא כמ"ד בחוקות תפילין הכתוב מדבר ברם כמ"ד בחוקת הפסח הכמ"ד לא בדא פי' לא בדא אין נוסח הברכה לשמור חקיו אלא לשמור תפילין וכי"ב ועיין בב"י או"ח סי' מ"ז שכ' שם דגם בני מערבא לא היו מברכין אחר ת"ת כיון דכתיב בה והגית בו יומם ולילה לא שייך ברכה לאחריה ושאני תפילין דלילה לאו זמן תפילין אבל רבינו הרא"ם כאן כתב ומה"ט דלא עבדינן כוותייהו בשאר מצות כגון כו' תלמוד תורה ש"מ דס"ל דלבני מערבא גם לאחר ת"ת היו מברכין ברכה לאחר לימוד וכהרשב"א בתשו' שהביא הב"י שם דמש"ה אין מברכין על ת"ת לאחריה מפני שהוא מצוה ואין מברכין על המצוות לאחריהם ומצאתי כמו כן שרבינו הרא"ם לא ס"ל סברת התוס' ברכות י"א ב' ד"ה שכבר. וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו כו' [שהוא כסברת הב"י] דבס' התשב"ץ למהר"ם מר"ב סי' קצ"ג כ' ע"ש הררא"מ שהיה נוהג לברך על כל פעם ופעם שהתחיל ללמוד כיון דהוי היסח הדעת דומיא דסח בין תפלה לתפלה עכ"ל אבל האגור בסי' א' כתב ע"ש הר"ר אביגדור כהן צדק כיון שבירך בה"ת קודם התפילה א"צ לברך כל היום ותשו' הרר"א כהן צדק היא לפנינו בשבה"ל השלם סי' ה' וז"ל שם אבל בה"ת פוטרת אף לימוד המופלג לאחר שעה דכתיב והגית בו יומם ולילה כו' ולא דמי לתפילין וציצית וסוכה כו' ושינה ביום נמי כיון דאסור לישן יותר משינת הסוס לא חשיבא קבע כולי האי להיות הפסק דיום סתמיה לאו לשינה קאי דלא איברא לילה אלא לשינתא כדאי' בפ' הדר כו' עכ"ל ומשמע מלשון זה דאפי' ישן שינת קבע ביום ל"ח קבע כיון דאסור לישן כ"ה וסתמי' לאו לשינה קאי ולכן סיים האגור שם ומורי אבי הרר"י לנדא הנהיג שלא לברך ביום אפי' אחר שינת קבע ביום וכן ראוי לעשות כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת הר"ז לא הפסיד ולפלא על הב"י סי' מ"ז שתמה על האגור וכ' ואנן לא אשכחן מאן דפליג בהא ובאמת ד' האגור ברורין הם עפ"י מה שהביא תשו' הר"ר אביגדור כהן צדק שם כנ"ל אך משכ"ש בתשב"ץ סי' קצ"ב כשהוא ישן ביום ולומד אח"כ אין מברך כלל עכצ"ל דישן שינת ארעאי קאמר דמבואר בתשו' מהר"ם שאלה מ"ג שכ' שם אך כשאני ישן ביום שינת קבע אני חוזר ומברך עכ"ל ועיין בס' תוספת אהרן בהקדמה בנידון ד' המרדכי ע"ש הראבי"ה.

עיין בתוס' שם ד"ה קרקפתא ע"ש ר"ת ובשבת דמ"ט א' תוד"ה כאלישע אומר ר"ת כו' והברכ"י או"ח סי' ל"ז הביא דברי רבינו היראים וסיים וידוע דמהר"א ממיץ תלמיד ר"ת ומסתמא בשיטת רבו אמרה עכ"ל.

דע דבגמרא מנחות מ"ד א' א"ר חסדא ל"ש אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרו לו אמרת אמר להו לא אלא מאן דל"ל תרי מצוה חד מצוה נמי לא ליעביד ומעיקרא מאי סבר גזרה שמא יפשע ע"כ וכ' הכ"מ בפ"ד מהל' תפילין ה"ד וז"ל ודבר פשוט הוא דנקטינן הכי דבין יש לו בין אין לו אינה מעכבת ואע"פ שבפי' המשנה לרבינו כתוב דבאין לו מעכבת ט"ס הוא ובנסחא הערבית ליתי' עכ"ל וכ"כ בב"י או"ח סי' כ"ו וז"ל ודבר פשוט הוא דנקטינן כסברא בתרא דרב חסדא דבין יש לו שתיהם בין אין לו אלא אחת מהם אינם מעכבות זו את זו ואע"פ שבפי' המשנה להרמב"ם כתוב כל"ק דר"ח דדווקא כששתיהן בידו הוא דאין מעכבות זו את זו אבל אם אין בידו אלא אחת מעכבות תלמיד טועה כ"כ מבחוץ וטעו הסיפרים וכתבוהו בפנים דבנוסחת הערבי ליתא וכ"נ ממ"ש בחיבורו סתם תפש"ר א"מ ש"י וש"י אינה מעכבת ש"ר ולא חילק בין יש לו לאין לו וכ"נ שהוא דעת כל הפוסקים וכ"כ הרא"ש בהדיא כו' ומ"מ נראה שאם לא הניח אלא אחת מהם אע"פ ששתיהן בידו ולא היה לי שום אונס יצא ידי אותה מצוה שקיים עכ"ל הב"י ועיין בס' מעין החכמה שכ' ליישב ד' הרמב"ם בפיה"מ והרב דקאפוליא בספרו בית אב סי' כ"ד כתב ע"ד המעה"א שהעמים בדברי הרמב"ם כוונה שאין לשונו סובל אותה והוא כ' לפרש דברי הרמב"ם באופן אחר והגיה בדברי הגמרא דמנחות מ"ד א' והנ"ל ליישב ד' הרמב"ם בפיה"מ בדרך פשוט ונכון מאד דהנה בפי' מ"ש לו לר"ח אמרת והוא השיב להם לא אלא מאן דל"ל כו' פי' האו"ז ח"א סי' תקע"ח שא"ל אמרת דבר זה דכי אין לו מעכבות ור"ח השיב להם לא אלא מאן דל"ל כו' פי' דהדר ביה משום האי טעמא דאי אמרינן אבל אין לו מעכבות דאין יכול להניח כלל איכא למימר מאן דל"ל תרי מצוה חדא מצוה נמי לא ליעביד בתמיה אלא אפי' אין לו אין מעכבין והוא ע"ד פרש"י אולם ע"ש הר"ר שמחה כ' האו"ז שם וז"ל ומורי הר"ר שמחה כתב וכשיש לו שתיהן חייב בשתיהן ומעכבות זו את זו דתניא בתוספתא דמנחות פ"ו תפילין ש"י וש"ר מעכבין זה את זה ואם אין לו אלא אחת מהן הר"ז יניח ור"ח החליף השיטה והכי הול"ל ל"ש אלא שאין לו אבל יש לו מעכבות עכ"ל הר"ר שמחה ונראה מדברי הר"ר שמחה שמפרש מה שא"ל לר"ח אמרת פי' אמרת דכשיש לו שתיהן מיירי מתניתין דאינם מעכבות והלא תוספתא ערוכה תפילין ש"י וש"ר מעכבין זה את זה כשיש לו והשיב להם ר"ח לא אלא מאן דל"ל כו' פי' דהדר ביה ממה שאמר מעיקרא ל"ש אלא שיש לו כו' וז"ש לא פי' לא כמו שאמרתי מעיקרא אלא כן אני אומר עתה מאן דל"ל תרי מצוה חד מצוה נמי לא ליעבד פי' דמתניתין מיירי כשאין לו אבל יש לו מעכבות ומעתה אומר אני דהרמב"ם בפיה"מ מפרש משא"ל לר"ח אמרת כפי' הר"ר שמחה אלא מה שהשיב להם ר"ח לא אלא מאן דל"ל כו' בזה מפרש הרמב"ם בפי' אחר דלא כפי' הר"ר שמחה שהשיב להם ר"ח להחליף דבריו אלא שרב חסדא מתרץ דבריו הקודמים וז"ש ר"ח לא פי' לאו בכל גווני אמרתי ל"ש אלא שיש לו כו' אלא מאן דל"ל תרי מצוה חד מצוה נמי לא ליעביד פי' משנתינו שאמרה תפש"י אינה מעכבת ש"ר וש"ר אינה מעכבת ש"י מיירי באופן שהוא אנוס לקיים שניהם דאע"ג שיש לו ש"י וש"ר מ"מ היכא דאיכא שום אונס שלא יוכל לעשות שתיהן דסד"א שלא יניח זה בל"ז עז"א המשנה דאינו כן אלא יעשה המצוה אחת שיכול לעשות ויצא ידי אותה מצוה שקיים והתוספתא שאמרה תפש"י וש"ר מעכבין זא"ז כשיש לו שתיהן מיירי ששתיהן בידו ולא היה לו שום אונס דבכה"ג דאית לי' תרי מצוה שהחיוב עליו לעשות שתיהן חד מצוה נמי לא ליעביד כדי שיעשה שתיהן דדוקא מאן דל"ל תרי מצוה חד מצוה נמי לא ליעביד בתמיה משא"כ מאן דאית לי' תרי מצוה. ולפי' הרמב"ם בתי' ר"ח מדויק יותר לשון הגמרא ממה שהוא לפי' הר"ר שמחה דלהר"ר שמחה הול"ל רב חסדא לא אלא ל"ש שאין לו ותו ל"מ ומ"ש שאמר לא אלא מאן דל"ל תרי מצוה כו' משא"כ לפי' הרמב"ם בפיה"מ א"ש דר"ח השיב לפרש דבריו דמה שאמר ל"ש אלא שיש לו פירוש דר"ל מאן דל"ל תרי מצוה כו' דהיינו שיש לו שתיהן אבל אין יכלת בידו לעשות שתיהן עתה מחמת שום אונס וסבה ונמצא לפי' הרמב"ם לפי המסקנא שהשיב ר"ח מפרש רב חסדא המשנה כאם אין לו אלא אחת מהן דתוספתא דהיינו שיש לו אלא שאין מזומנים לפניו להניחן וא"כ לפי פי' זה מה שאמר רב חסדא מקודם אבל אין לו מעכבת דהיינו שמתחלה לא קנה אלא אתת מהם מעכבת נשאר קיים דלמאי נימא דלא כסברתו בזה וז"ש בגמרא ומעיקרא מאי סבר יתפרש לפי' הרמב"ם "ומעיקרא" דהיינו כשאין לו מתחילה אלא אחת מהן שאמר ר"ח אבל אין לו מעכבת מאי סברתו בזה ועז"א גזירה שמא יפשע וא"כ שפיר פסק הרמב"ם בפיה"מ אם אין אצלו אלא ש"ר או ש"י אז אין מותר לו להניחה עד שיעשה האחרת שמא יטעה ויסמוך על האחד תמיד ולפי"ז מה שכ' הב"י דנראה לו אם כבר הניח האחת אפי' היה לו שתיהן ואינו אנוס כלל יצא מיהא בהאחת שהנית כבר עכ"ל והדרישה בסי' כ"ו כתב ע"ד הב"י בזה"ל ואינו מוכרח עכ"ל הנה לפי מה שבארנו כוונת פיה"מ להרמב"ם שיפרש בדברי רב חסדא אדרבה מוכח דלא כהב"י דאם היה לו שתיהן ואינו אנוס כלל ע"ז אמרו בתוספתא תפש"י וש"ר מעכבין זא"ז דמאן דאית לי' תרי מצוה מחויב לעשות שתיהן דוקא ומשנתינו שאמרה תפש"י אינה מעכבת ש"ר וש"ר א"מ ש"י אמר ר"ח דה"ט מאן דל"ל תרי מצוה חד מצוה נמי לא ליעבד בתמיה ופי' דל"ל תרי מצוה היינו שהוא אנוס ואינו יכול לקיים שתיהן. ובס' ארצה"ח סי' כ"ו המאיר לארץ סק"ג כתב בזה"ל הב"י הביא בשם הגהת סמ"ק שכתב א תנהו מעכבים. נראה שפי' כן מ"ש בתוספתא דמנחות פ"ו תפילין ש"י וש"ר מעכבית זא"ז אם אין לו אלא אחת מניח. שר"ל מעכבות ביש לו שתיהן עכ"ל ותורת אמת בפיהו שכן פי' הר"ר שמחה שהביא האו"ז שם הנ"ל. והנה האו"ז שם כ' ע"ד הרר"ש ולא מסתבר לי מדלא אייתי לה להתוספתא בגמרא דידן ולא פריך מינה לרב חסדא אלא נראה בעיני כדפרישית דבין י"ל שתים ובין א"ל אלא אחת מהם בין כך ובין כך אינם מעכבות עכ"ל ונראה דס"ל. דהתוספתא משבשתא היא אולם בארצה"ח סי' כ"ו אר"י סק"א כתב ע"ש הרד"א בסדר הלכות המוציא ופירושה שמפרש שהתוספתא מיירי במניח שתיהם שמעכבות זא"ז לענין קדימה שאם הקדים ש"ר צריך לסלקו ויניח ש"י קודם ודוגמתו מצינו בריש פ' התכלת כו' ודקדק הארצה"ח שם כן מדברי הרמב"ם בפי' המשנה רפ"י דעירובין וז"ל הארצה"ח שם וראיתי בס' מעשה רוקח שכ' שיש נוסחא בדברי הרמב"ם מניח של ראש בראשו וש"י בידו והוא כי אחר שס"ל דשבת לז"ת יהפך סדר הנחתן ולא יניחם כמצותן ש"י תחילה הרי שבדקדוק כ' רבינו הגדול כן ומבואר שבמה שמניח ש"ר תחילה לא עשה כמצותו עכ"ד הארצה"ח והנה לפי מה שבארנו דברי הרמב"ם בפיה"מ ר"פ התכלת אין הכרח לדין זה מהתוספתא שאם הקדים ש"ר לשל יד דמעכב וא"ש מש"כ הב"י ובכ"מ דבנוסחת הערבי ליתא וא"כ יתפרש מ"ש לר"ת אמרת כפי' האו"ז והתוספתא דתפילין ש"י וש"ר מעכבין זא"ז לענין קדימה כפי' הרד"א וז"ש בס' מעשה רוקח שיש נוסחא בדברי הרמב"ם מניח ש"ר בראשו וש"י בידו הרי דאין כל הנוסחאות כן והוא. תלוי באידך הנוסחא בפי' הרמב"ם בר"פ התכלת וכשזה נופל זה קם. ודו"ק. ובשו"ת מנחה בלולה להג"מ ר"ש מסלנימא ד' נ"ד א' כ' לדקדק על מה שהשיב להם ר"ח לא כו' הא עכ"פ מפורש בגמרא אמר רב חסדא וכשאמרו לו אמרת א"ל לא וקשה וכי ח"ו שקר כתוב בגמרא אמר רב חסדא ובאמת לא אמר עיי"ש מש"כ לחדש דבאמת לאו בפירוש אר"ח ל"ש אלא שיש לו כו' אלא מכללא איתמר ממ"ש ר"ח מנחות ל"ו א' סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ומסתמא מחמת היסח הדעת ואמאי יאסור היסח הדעת דהא לכאורה מוכח ממתניתין דשתי מצות נינהו דהא תנן תפש"י א"מ ש"ר א"ו מסתמא ר"ח סובר דמתניתין לקדם איירי כמו שתי' רב יהודה א"ר שם ל"ח א' יאפילו תימא רבי ל"נ אלא לקדם וא"כ סיפא דומיא דרישא ואיירי ג"כ לקדם ועז"א בגמרא בשם ר"ח ל"ש אלא שיש לו והקדמה אינה מעכבת אבל אין לו מעכבת דחדא מצוה היא אליביה דר"ח דמש"ה אמר סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך וע"ז שאלו מאתו אם באמת הוא סובר כמו שהם הבינו וא"ל לא אלא מאן דל"ל כו' ומתני' כפשטא ולא איירי בלקדם כלל והא דאמר סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ה"ט דכיון דסח עשאו כשתי מצות ומברך על כל חדא כמו שמפרש רבינו אפרים המובא במרדכי סוף מס' מגילה עכ"ד ואין דבריו נראין כלל דהאיך אפשר לפרש מתני' לקדם דהתינח תפילין של יד אינה מעכבת של ראש מצינן לפרש לקדם שאם הקדים תפילין ש"ר יניח אח"כ ש"י ותפש"י אינה מעכבת ש"ר דנימא ל"י במה שהניח ש"ר תחילה אבל וש"ר אינה מעכבת ש"י מאי לקדם איכא ועוד דלפ"ד מה זה שסיימו בגמרא ומעיקרא מאי סבר גזירה שמא יפשע מאי מעיקרא שייך לומר בזה הא מ"ש אר"ח ל"ש כו' הוא איתמר מכללא דסח בין תפלה לתפלה ולא אמר ד"ז מעולם והפי' הפשוט בגמרא א"ל אמרת פי' אם תשאר קים בדבריך שאמרת או לא א"ל לא פי' והדרי בי וכפי' האו"ז ולפי מה שבארתי לפ"ד הרמב"ם בפיה"מ בודאי א"ש דבאמת גם דברי ר"ח הקודמים יתיישבו ומ"ש שיש לו ר"ל אלא שאין מזומנים לפניו ומ"ש אבל אין לו היינו שלא קנה כ"א אחת וז"ל האגודה פ' התכלת תפש"י א"מ ש"ר וכן איפכא ומסיק בין אין לו בין יש לו ואינו יכול להניחו א"מ עכ"ל משמע די"ל ויכול להניחן מעכבת.

רחב"א. לפנינו ליתא ונוסחת הבה"ג אמר רבב"ח אר"י הרוצה כו' וכ' בס' דקדוקי סופרים לברכות שם בהגהות אות פ' שכ"ה באו"ז הל' תפילין סי' תקל"א ושגה בזה ששם לא כתוב מימרא זו כלל כ"א מימרא אחריתא.

ומה"ט כ' הב"י באו"ח ריש סי' כ"ה וז"ל כ' הגהמי"י בפ"ד בשם העיטור כך ראינו שהגאונים וכל ראשי הישיבות שאין חולצין עד כימי השמים על הארץ דערבית עכ"ל הובא במג"א סי' ל' סק"ב. דרישא דקרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכל המניח תפילין מאריך ימים ולכן בכל סידורי תפלה כתוב למען ירבו וגו' בפסקא בפ"ע כאילו סיום הפרשה הוא בתיבת ובשעריך ובאמת הפסוק למען ירבו הוא בכלל הפרשה והסתומה היא אחר אותו פסוק ונשאלתי ע"ז מאאמ"ו שליט"א וע"ד הוא מטעם שאמרו בברכות ט"ז א' בלמען ירבו ימיכם סרכיה נקט ואתי ואני אומר שהוא להפסיק מקום חליצת התפילין בק"ש של ערבית בזה הפסוק ואריכת ימים למניח ונשתרבב גם בק"ש של שחרית: