תועפות ראם שצו

בטמא כו' עד בטמא בין כו' חסר בנדפס ודלגו מן בטמא הא' להב' והנה השם חדש כתב שדברי רבינו הם כדברי רש"י פ' כי תבא לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא כו' והיכן הוזהר על כך לא תוכל לאכול כו' וכתב הר"א מזרחי שדקדק רש"י לומר מכאן שאסור לאונן אבל אזהרתו הוא ממקום אחר כו' יע"ש וכ"כ הסמ"ג לאוין רנ"ט דמדפריך ביבמות היכן הוזהר וכו' משמע שלא בערתי אינו לאו כו' ועיין בס' פר"ד דרך מצותיך ח"ב שהאריך בד' הסמ"ג יע"ש עכ"ד השם חדש אולם לא היה לפניו הכת"י שלפנינו שמבואר כדברי הבה"ג שאזהרתי' הוא מהך קרא דלא בערתי ממנו בטמא אע"ג דלא נאמר בלשון צווי לאו ומההיא דיבמות כבר כתוב בדברי רבינו לעיל ס"ס פ"ז ועיין מש"כ שם.

בנדפס ולא נתתיו לאחרים והגיה שם השם חדש דצ"ל לאוננים אחרים.

ר' יעקב אומר. צ"ל ר' עקיבא וכ"ה בנדפס וכ"כ הרמב"ן בפי' התורה דברים כ"ו י"ד דברי הספרי בזה"ל א"ל ר"ע אם למת אסור אף לחי אסור ומה ת"ל לא נתתי ממנו שלא החלפתיו אפי' בדבר טהור ופי' ר"ע דורש ולא נתתי ממנו שלא עשיתי ממנו חליפין אפילו בדבר טהור הראוי לאכילה כענין ששנינו ריש מס' מע"ש אין מוכרין אותו ואין מחליפין אותו ויהיה למת על דעתו מחובר למעלה לא אכלתי ממנו באוני למת שאין אנינות אלא למת עכ"ל ועיין בסמוך.

אפי' בדבר טהור. לשון הנדפס אפי' בדבר טמא ופי' השם חדש שר"ל לא החלפתיו אפי' בבהמה טמאה לטעון עליה פירות מע"ש להעלותם לירושלים דסד"א דצורך מ"ש הוא ויוכל ליקח בהמה טמאה מפירות מ"ש קמ"ל דאסור וכדתנן ספ"ק דמע"ש אין לוקחים כו' ובהמה טמאה מדמי מ"ש וסתמא קתני דמשמע אפי' לטעון עליה פירות מ"ש עכ"ל וי"ל עוד בפי' כפי' הפנים יפות אפי' כשנטמא המע"ש שמחללין אותו אפי' בירושלים לא חללתיו אלא לצורך חי אבל ליקח ארון ותכריכין למת לא שהוא בזיון לפירות מע"ש וכמו שמצינו גבי פסוה"מ אף שנפדו ויצאו לחולין אסרה תורה בהם לבזותם עכ"ד ויהיה למת לפי"ז מחובר עם ולא נתתי ממנו ודלא כהרמב"ן דלעיל: