תועפות ראם שצא

מאי דאצטריכא ליה למהר"א ממיץ לאוקומה לשיטתי' למ"ד אין מצווין דגדול מותר להכניס הקטן הרב אזיל לטעמיה דסבר דלמ"ד אין ב"ד מצווין אפי' אביו נמי אינו מצווה לאפרושי מאיסורא כמש"כ התו"י בשמו שלהי יומא והרב תה"ד סי' צ"ד. ומיהו גם למאן דסבר דאין ב"ד מצויין להפרישו אבל אביו מצווה נראה דהיינו מדרבנן והכא למיסבר קראי קאי ודוק. לשון הברכ"י לאו"ח ס"ס תנ"ז. ועיין לעיל סי' שכ"ב אות א'.

דברי קדשו צריכין לי תלמוד דאיברא בן יום א' מטמא בזיבה אבל בקרי מעטיה קרא דכתיב ואיש כי תצא ממנו ש"ז ודרשינן בספרא ובנדה ל"ב ב' דלא מטמא אלא בן ט' שנים ויום א' אבל בציר מהכי לא מטמא. ומ"ש דבעל קרי איתקש לזב בראיה ראשונה. גבי קטן ראיה ראשונה דזיבה בעיא דר"ל היא נדה ל"ד ב' ראייה ראשונה של זב קטן מהו שתטמא במגע ופשיט רבא דמטמא במגע מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן מה גדול ראייה ראשונה שלו מטמא אף קטן ראייה ראשונה נמי מטמאה כו' וכל זה הוא בראייה ראשונה דזוב אבל בש"ז של קטן אינה טמאה וכדנקט ר"ל בבעיא הנזכר שם והאי כיון דש"ז שלו לא מטמאה ראייה ראשונה נמי לא תטמא כו' ואף לשיטת החולקים על הרב שבות יעקב ח"א א"ח סי' כ"ב דסברי דקטן הרואה טמא אלא דלא מטמא ש"ז בנגיעה אבל הוא טמא לאו מטעמא דבעל קרי אתקש לזב אלא דכי מעטיה קרא לקטן היינו למגע דוקא אבל גופו טמא עכ"ל הברכ"י לאו"ח סי' תנ"ז ועיין בס' מי נפתוח אמנה ל"ז ושם פרפר י"ט אות א' כתב להשיג על הרביד הזהב פ' מצורע פסוק ואיש כי תצא ממנו ש"ז שהביא שם דברי הראב"ן סי' נ"ד דקטן בן יום אחד מטמא בקרי ובזיבה וביאר דבריו ע"פ הסוגיא דנדה ל"ד ב' מבעיא דר"ל ופשיטותו אין לנו לחלק בין קרי לזב עיי"ש דדברים בלתי נכונים המה ויפה כ' על הרביד הזהב כמש"כ הברכ"י דאדרבה מנדה ל"ד ב' מוכח להיפך דלא אמרו אלא דראיה ראשונה של זיבה מטמא במגע לא ש"ז דקרויו אינו טמא וד' הראב"ן תמוהים כאשר תמה הא"ר ונראה שיש ט"ס בדבריו ופשטא דספרי איש פרט לקטן היינו פחות מבן ט' שנים דלא מטמא בקרי וכן ראיתי לרבינו הלל בפירושו לספרי כ"י שכתב פרט לקטן דלא מטמא בקרי כ"כ הברכ"י שם.

מן המחנות. בנדפס איתא לפנים מן החומה ובספרי לפנינו הגי' לפנים מן המחנה וכאן כ' רבינו לשון הספרי לפנים מן המחנות לשון רבים ועיין זבחים ל"ב ב' ובתוס' שם ד"ה ור' יוחנן: