תועפות ראם שפה

ד"א. פי' הדבר אחר שבסוף הפסוק והוא ולא ילבש גבר שמלת אשה הכוונה שלא יתקן כו' ובנדפס כתוב תחת ד"א תיבת. "דיו" ואינו מובן והנראה שט"ס שם וצ"ל "ודאי" ופי' כמש"כ לעיל סי' שנ"א אות א' עיי"ש.

כפשוטו. וכ"כ התוס' בנזיר נ"ט א' ד"ה לא יהיה כו' שלא ילבש איש שמלת אשה כפשטי' דקרא כו' אבל הסמ"ג לאוין ס' כתב ע"ד הת"ק דראב"י שהוא כפשוטו של מקרא ועיין בבינת אדם סוף כלל צ' ישוב נכון ע"ז ועיי"ש דדעתו שלא כדברי הב"ח אלא אפי' להציל מגשמים אסור כמו שהוכיח שם מכלי זיין במלחמה כשריון וכי"ב שאינו אלא להציל ממכת חרב ואפ"ה אסור וכדברי הב"א כ"כ בס' יד הקטנה ח"ב הל' ע"ז פ"ו מנחת עני אות פ"ב ולפי"ז אין צורך למש"כ בס' לחם ושמלה על התרגום אונקלוס עמ"ש בכלי זיין למלחמה נראה כי אורחא דמילתא קתני אבל ה"ה שלא לצאת למלחמה כגון להלביש כלי זיין עם מלבושיה בלא עת מלחמה ג"כ אסור עכ"ד דלפמש"כ הב"א רבותא נקט למלחמה דאפילו למלחמה שאינו לנוי וקישוט אלא להנצל ממכת חרב ג"כ אסור ועיין ש"ך יו"ד סי' קפ"ב סק"ז.

המוסגר הוספתי מדברי היראים הנדפס והמעתיק דלג מראב"י הא' להב'. ומשכ"ר ר"י ס"ל כראב"י אין זה לשון הגמרא בפי' אלא רבינו מפרש מש"ש נזיר נ"ט א' ות"ק כו' לכדתניא כו' ר"ל כת"ק דראב"י ומינה דר' יוחנן כראב"י וכן פי' הסמ"ג לאוין ס' אבל הרמב"ם מפרש ות"ק כו' לכדתניא כו' ר"ל אף כראב"י דלא אסרו אלא בתיקונים הנראין משא"כ בבה"ש ובה"ע ומש"ה פסק בפי"ב מהל' ע"ז ה"ט דהעברת שער אינה מד"ת אלא מד"ס אף שפסק שם ה"י כראב"י וכ"ד המחבר ביו"ד סי' קפ"ב עיי"ש בביאור הגר"א סק"ו.

דעת רבינו כר"ת שבתוס' יבמות מ"ח א' דרב שרי אף בשער בה"ש ובה"ע במספריים כעין תער ועיין בהרא"ש פי"ב דיבמות סי' ח' וכ"כ הריקאנטי סי' תקפ"ה התיר ר"ת והרא"ם להעביר שיער בית השחי כו' במספריים כעין תער כו' אבל התוס' והרמב"ם והטוש"ע לא ס"ל כן ועיין נזיר נ"ט א' תוד"ה בעי מני' רב ועיין בצ"צ להגאון רמ"מ זצ"ל שילהי מכות שלמד מזה ק"ו בגילוח הזקן דבתער חייב מדאורייתא שי"ל דגם במספריים אע"ג דאינו לוקה איסורא מיהו איכא דלא כהמחבר באיסור גילוח הפאות יו"ד סי' קפ"א סעי' י' שנמשך אחר המפרש למכות כ"א א' ד"ה מספריים מנ"ל עיי"ש.

לשחוק כו' בנדפס כתוב במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה אבל בהכת"י שלפנינו ליתא ועיין בב"ח יו"ד ס"ס קפ"ב שכ' ע"ש הר"ר יהודה מינץ ז"ל בתשובה שאמר דכיון שאינו עושה כן אלא משום שמחת פורים אין בו איסור כו' וכ' ע"ז הב"ח שם דדבריו בזה דחויים המה ממ"ש הררא"ם להדיא דאף במשתאות של חתן וכלה איכא איסורא אלמא דאף מה שעושה משום שמחת מצוה אינו דומה לעושה כדי לינצל מן הצער וכן בדין דלינצל מן הצער א"א בענין אחר אבל לשמחת חתן וכלה ולשמוח בפורים כבר אפשר בהרבה מיני שמחה ולא יעבור על לאו דלא ילבש עכ"ל וכן בברכ"י הביא דברי הב"ח שדחה דברי מהר"י מינץ ממש"כ הרא"ם בספר יראים באמת לפי נוסחת הכת"י שלפנינו אין תפיסה כלל על תשו' הר"י מינץ דבשמחה של מצוה כמו שמחת פורים ושמחת חתן וכלה לא אמר הרא"ם: