תועפות ראם שפב

מאני דבריה. בנדפס הגי' מאני' באפיה בריה ולפנינו בגמרא ר"ה קרע מאני' באפיה רבה בריה וכ"ה בסמ"ג לאוין רכ"ט. והנה רבינו למד מדברי הספרי שאמרו אין לי אלא גרזן מנין אף למשוך ממנה אמת המים ת"ל לא תשחית את עצה בכל דבר דמזה למדנו שלא להשחית ולהפסיד כל דבר כדאמרינן בקדושין כו' ומשכ"ר בלשון הספרי מניין לרבות כל דבר ר"ל בכל דבר אולם הרמב"ם בפ"ו מהל' מלכים ה"ח כ' אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה כו' ושם ה"י כ' ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים כו' דרך השחתה עובר בלא תשחית ואינו לוקה אלא מ"מ מדבריהם עכ"ל ולפי הנראה מש"כ הרמב"ם בה"ח וכל הקוצץ לוקה לאו דוקא קוצץ בגרזן דה"ה אם משך מהם אמת המים כדי שייבשו ג"כ לוקה מדלא כ' המושך מהם אמת המים בהלכה י' ואפ"ה כ' הרמב"ם בהשחית והפסיד כל דבר חוץ מאילנות לוקה מ"מ מדבריהם. אולם בסה"מ להרמב"ם ל"ת נ"ז נראה שחולק עמש"כ בחיבורו ודוחק לומר דמש"ש בסה"מ ולוקה לא קאי אדסמיך לי' כגון מי שישרוף בגד לריק או ישבור כלי אלא אעיקר לאו דלא תשחית את עצה קאי ורבינו ירוחם במישרים סוף נתיב ל"א כ' דאי אתרו ביה למלקות השופך מי בורו ואחרים צריכין להם מלקין לי' משום בל תשחית והוא כדברי רבינו.

המוסגר הוספתי מהנדפס והוא מוכרח, ולפנינו בגמרא רבה צלחו לי' כו' וא"ל אביי לרבה והא קעבר מר משום בל תשחית וגי' היראים רבא וא"ל אביי והא קעבר על בל תשחית וכ"ה בפרש"י שם.

ר"ה. וכ"כ הסמ"ג שם ובנדפס איתא רב יהודה ולפנינו הגי' ר' אבא ונראה מדברי רבינו והסמ"ג דאע"ג שאמרו בשבת שם ראב"י תבר מאני תבירי לאו דוקא תבירי דה"ה שלימים שרי אם עושה בשביל להטיל אימה וכ"כ הגרי"פ בחי' הש"ס הנספח לספרו קשות מיושב קדושין ל"ב ומהרצה"ח בברכות ל"א א' עיי"ש אבל הסמ"ק סי' קע"ה כ' דדוקא מאני חבירי וכ"כ החינוך מ' תקכ"ט עיי"ש ומהרש"א בח"א שבת שם כ' ג"כ והנהו רבנן דקעבדי בחמתם למירמי אימתא אאינשי ביתייהו היינו נמי בדבר דלא שייך בל תשחית וזהו דעת הרב מלאדי זצ"ל בשו"ע שלו חח"מ בהל' שמירת גו"נ ובל תשחית סעי' י"ד שכ' שם דאפי' כוונתו כדי להראות כעס וחימה להטיל אימה עב"ב שאינן נוהגין כשורה אסור ובקיצור שו"ע סי' ק"צ בסוף הסימן בהג"ה הניח דבריו בצע"ט דהא בשבת ק"ה ב' איתא דאי עביד למירמי אימתא אאינשי ביתי' שרי ולק"מ דדעת הרב כהחינוך והסמ"ק ומהרש"א דדוקא במאני תבירי ותו ל"מ, ומש"כ כאן פי' מישדי אימתא מותר לשון הנדפס הוא כך פי' למישדי אימתא אאינשי ביתי' ויזהר כו' והוא נכון ועיין בכנסת ח"י סי' קי"א קונטרס ו'.

עיין בבה"ג במנין לאוין שלו רי"ח רי"ט ומש"ש בהגהות מהראש"ט אות צ"ה ע"ד הרמב"ן שהביא בתוספותיו עשה ו' מספרי ואותו לא תכרות ל"ת וז"ל ובשלנו לא מצאתי עכ"ל עיי"ש בספרי שהביא המאיר עין מכת"י ופז"ו כד' הרמב"ן ובמכות כ"ב א' הקוצץ אילנות טובות ואזהרתי' מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות ודע דהתשב"ץ קטן סי' שס"ט כ' לקוץ אילן המזיק לבית מותר כו' ועיין שאי' יעבץ סי' ע"ו שלדעתו מותר משום ל"ת קאמר ואפ"ה אית ביה משום סכנה עיי"ש ועיי"ש בס"ס התשב"ץ סי' תקמ"ה שכ' שם ג"כ וששאלת אם מותר להושיב תרנגולת על הביצים, פליאה בעיני למה לא אי משום צעב"ח הא תנן בפ' מקום שנהגו מושיבין שובכין לתרנגולים בי"ד בניסן עכ"ל ועפ"ה עיין בס"ח צוואת רי"ח לא יושיב אדם תרנגולת על הביצים לגדל אפרוחים ואין סתירה מדברי התשב"ץ דמדינא קאמר דמותר ואפ"ה אית בי' משום סכנה וכדברי השאי' יעבץ: