תועפות ראם שפא

מדאגת אפסניא ר"ל לכלול מ"ש בגמרא ל"צ להרווחה ויכול לדאוג לאפסניא כמה שירצה שיהי' מצוי בידו ובנדפס איתא אבל מאי דצריכות אפסניא מותר ויותר מכוון גי' הכת"י, ובהגהות וחי' להרא"ם הורוויץ שבשס"ח ד' ווילנא ס"ס זרעים כתב ע"ד הירושלמי פאה פ"ד ה"ב שאמרו שם מ"ט והנה בעניי הכינותי כו' וקימנוה במקדיש ראשון ראשון דהא דהיה צריך דוד להכי להקדיש ראשון ראשון משום דלא היה יכול להקדיש בפעם אחת כיון דאינו יכול לזכות לעצמו הון רב וע"כ היה צריך להקדיש ראשון ראשון עכ"ל ואין דבריו עולין לפמש"כ הר"ן בחי' לסנהדרין דכ"א דמאי דאסר הכתוב על המלך שלא ירבה לו כסף וזהב היינו שלא יבקש מס גדול להתעשר אבל אם הקנו לו משמים הרבה ממון כגון שכבש מדינה ומצא אוצרות ודאי שלו הן כו' ואין שום איסור בזה עכ"ל ועיי"ש בירושלמי בגלה"ש שכ' לתרץ דברי הירושלמי שלא יקשה להרא"ם שהביא הרא"ש בפי' לנדרים ל"ד ב' עיי"ש ובפי' דברי הרא"ם שבהרא"ש שם כ' הגרעק"א דהיינו שמהני ההקדש מקודם שזכה על לאחר שיזכה ואינו כמקדיש דשלב"ל אבל קודם שזכה לא חל ההקדש ובס' נפש חיה בב"מ דמ"ט כתב דלפמש"כ התוס' בנדרים שם ד"ה ואמר. בלשון זה אמר כו' מבואר דבזכה הוו הקדש למפרע עיי"ש שהביא ד' הקצה"ח סי' ר"ד ועיין שו"ת אהל משה להג"מ משה קאצינעלינבויגין סי' נ"ו שרוצה לומר דבככר של הפקר חל ההקדש אף עוד שלא זכה בו עיי"ש.