תועפות ראם שעא

מעשה. פי' ממצות עשה אבל בנדפס הגי' מצות בוראך ונכון שהוא כולל עשה ול"ת ובזה א"ש שלא הביא רבינו מהקודם [דברים ד' ב'] לא תוסיפו על הדבר וגו' ולא תגרעו ממנו דכבר כתב המעה"ח דלכן שנה לאוין אלו בס' ראה וסמך לא תוסף לאותו תשמרו לומר ששייך גם במל"ת דכ"מ שנאמר השמר כו' אינו אלא ל"ת והיינו לומר על דבר שהוא אסור מן התורה ובאמת אינו אסור מה"ת כמש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים ה"ט. ולכן גם רבינו היראים הביא משם שכולל יותר ובשו"ת ראשית בכורים די"ט כתב טעם אחר על השנות הלאוין ופעם בל"י ופעם בל"ר עיי"ש.

וכדרבא כו' לפנינו א"ר זירא ועיין להלן סי' שצ"ט בביאורי אות מ"ד ומשכ"ר ומייתי אחריני וחבריה בהדייהו אף שלפנינו כתוב ואנח גבייהו יפה כתב רבינו כמש"כ בשו"ת עמודי אור סי' א' אות ה' דע"כ מיירי בחיברו אל הבתים ודבקו להם וכ"ה לשון הרמב"ם פ"ד ה"ג מהל' ממרים ויביא חמישית וידבק בחיצון.

המוסגר הוספתי מהנדפס והמעתיק דלג מעליו הראשון לעליו השני כמורגל. והוא בספרי דברים פ' פ"ב ויש לדקדק מ"ש שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אוסיף כו' מ"ט הוא זה שבשביל כך יהא רשאי להוסיף ונראה פי' שהוא עפ"י מש"כ הג"ר באו"ח ריש סי' קי"ט וז"ל וכשהוא מוסיף יתחיל בברכה ואח"כ מוסיף אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה עכ"ל והוא מדברי הב"י בפי' דברי הטור וז"ל הב"י דמילתא דפשיטא היא שצריך שיתחיל בנוסח הברכה ואח"כ יוסיף מה שירצה ולא יתחיל בשאלתו דא"כ הויא הברכה טפלה לשאלתו עכ"ל וז"ש בספרי שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך ואין אני מוסיף בתחילה אלא פתחתי לברך כמש"כ בתורה א"כ עכשיו אוסיף להם ברכה משלי כו' ת"ל כו' דאפילו להוסיף אח"כ אינו רשאי. ובגמרא ר"ה כ"ח ב' אמרו בזה"ל הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף כו' ור"ל עפמש"כ התוס' שם בסה"ע דכיון דעלה לדוכן פ"א ביום שוב אינו עובר בעשה דאמור להם כל היום. וא"כ הו"א דכמו שרשאי לברך את ישראל אח"כ בזימנא אחריתא אע"ג דחיובא ליכא ה"נ יהא רשאי להוסיף על הברכות בשעת הדוכן אפילו בפעם הראשונה ת"ל לא תוסף עליו דד"ז אסור ובזה יתורץ מה שדקדק הישועות יעקב באו"ח סי' קכ"ח סק"ג מאי האי דנקט שנתנה לי תורה רשות הא מחוייב הוא לברך את ישראל עיי"ש שתי' לדעת הרר"פ ולפי מה שבארתי לק"מ ואדרבה בדיוק אמרו הואיל ונתנה לי תורה רשות כו' דקאי על מה שרשאי לברך ברכת כהנים כ"פ ביום אחד לצבור ובס' חליפות שמלות על הת"א דברים י"ג א' פי' דברי הספרי בענין אחר עיי"ש מש"כ הבדל בין הספרי להגמרא דר"ה ודבריו דחוקים.

עיין סמ"ג לאוין שס"ד שכתב וי"מ שמה שאומר באותו פרק והאיכא לולב וציצית שיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ודוחה שאין דבר זה בהם. לענין זקן ממרא דוקא הוא עכ"ל. והי"מ הוא הרא"ם דכאן וא"י למה לא זכרו בשמו גם התוס' בסוכה ל"א ב' ד"ה הואיל שכ' והא דאמר בסנהדרין למ"ד א"צ אגב האי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף ר"ל ג"כ דלגבי זקן ממרא בעינן דאם הוסיף גורע ולא יצא בגוף המצוה אבל לענין בל תוסיף אף אם יצא ידי חובת מצוה עבר על בל תוסיף וכדברי היראים ועיין בחי' הגרעק"א לאו"ח סי' ל"ד ט"ז סק"ב ד"ה ואיני מרגיש טעם שהביא מדה"ת דסוכה ולא הביא גם דברי היראים והי"מ שבסמ"ג שכתבו כהד"ח גם בס' קהלת יעקב להגאון ר"י מקארלין בחי' לסוכה ל"א ב' כ' דהתם בסנהדרין מיירי לענין זקן ממרא שאינו חייב רק בגוונא שאם הוסיף גורע משום דבעינן תורה ויורוך כו' אבל לענין איסור בל תוסיף גופא ודאי עבר בכל גוונא כל שמוסיף על המצוה ומכוין להוסיף אף דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי כמו ב' זוגי תפילין וסוכה בשמיני והניתנים במתנה אחת שנתנן במתן ד' או הוסיף ברכה בברכת כהנים כו' ותמיהני שכ"כ מדנפשי' ולא זכר דברי הראשונים בזה. והנה לענין פרש"י שפי' בסנהדרין אין לנו אלא תפילין ועובר בל תוסיף שהקשה רבינו ע"ז מהספרי כ' הסמ"ג שם וז"ל אותה ברייתא דספרי כמ"ד בסוכה לולב צריך אגד אבל אנו סוברים כרבנן שאומרים לולב א"צ אגד לפיכך אין לחוש בתוספת כדמפרש במס' סנהדרין דהאי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי עכ"ל וכ"כ הר"ר אליהו מזרחי פ' ראה ורמזו הגר"א באו"ח סי' תרנ"א סק"מ. והשם חדש הקשה על תי' המזרחי וז"ל לא יכולתי ליישבו עם סוגיית הגמרא שהרי בגמרא קאמר אי צריך אגד גרוע ועומד הוא נמצא דלפי הגמרא אפי' אם צריך אגד ליכא משום בל תוסיף והאיך כ' הרר"א מזרחי שמעינן מינה דהיכא דאגיד אית ביה משום בל תוסיף הרי דפליג הספרי עם ש"ס דילן עכ"ל ובמחכ"ת לא הבין מ"ש בגמרא גרוע ועומד הוא דבאמת ודאי דאיכא בל תוסיף אי צריך אגד אבל לענין זקן ממרא לא מחייב עד דאיכא תורה ויורוך ואם מתחילת עשיית המצוה עושה בה יתור ותוספת לא היה כאן תורה מעולם כמבואר בסמ"ג בשם ר"י ב"ר שמואל בתשובה אחת אבל משום בל תוסיף ודאי עבר אפי' לפרש"י דהא פרש"י ד"ה גרוע ועומד דמתחילתו לא עשה כהוגן שאגד שם תוספת מצוה והיינו איסורא דבל תוסיף ולא נחלקו רש"י והיראים אלא במש"ש אי ס"ל לולב א"צ אגד האי לחודי' קאי והאי כו' דרש"י פי' ואין זה גורע ולפמש"כ רש"י שם בד"ה ואין. גורע דקעבר בבל תוסיף ולא עבד מצוה וא"כ הכא דאין זה גורע לא עבר בבל תוסיף ועבד מצוה משא"כ להיראים ודעמי' האי לחודי' קאי והאי כו' פי' דלא גרע המצוה מיהו בבל תוסיף עבר אלא דאנן בעינן ואם הוסיף גורע דלא עבד מצוה ותל"מ. גם הגאון ריש"ן בס' דברי שאול עה"ת סדר ואתחנן עה"פ לא תוסיפו עליו כתב ראיתי בדעת זקנים לרבותינו בעה"ת שכ' שאם תוסיפו תגרעו דכל המוסיף גורע שאם תעשה ה' ציצית גרעת גם ארבעה שהרי אינם כלום כו' וכן פרש"י ה' פרשיות שבתפילין וה' מינים שבלולב אבל אם ישב ביום השמיני בסוכה לא בא השמיני לבטל השיעור ומה שעשה עשוי עכ"ל והמעיין בסנהדרין דפ"ח ב' ימצא דזה מיקרי גרוע ועומד ותפילין מיקרי אם הוסיף גורע ע"ש וצע"ג עכ"ל הדברי שאול ואין אני רואה שום קושיא בזה דלו יהי נמי גרוע ועומד מ"מ עובר בבל תוסיף וכנ"ל ומש"כ בדעת זקנים אבל אם ישב ביום השמיני בסוכה כו' עיין ר"ה כ"ח ב' גם הרמב"ן בפי' התורה כ' על פרש"י סדר ואתחנן והספרי בזה"ל אבל לא באלה בלבד אמרו אלא אף הישן בסוכה בשמיני בכוונה לוקה כו' וכן אם יעשה החג ששה עובר בלאו הזה עכ"ל: