תועפות ראם שסא

אני ובני. וכ"כ הסמ"ג לאוין ד' והבאר אברהם בחי' לר"ה ד' א' לא זכר גי' זו וכתב שם שכדי שיחיה הוא לא הוי צ"ג עיי"ש, ואע"ג דמסיק רבינו בסוף הסימן דבמעשר שרי לנסות כההיא דתענית וא"כ מאי מקשו מהא דתניא האומר סלע זו לצדקה כו' אהא דכתיב לא תנסו את ה' תי' מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג שם דמעשר לחוד וצדקה לחוד ועיין בשל"ה מס' מגילה ענין צדקה ומעשר שדעתו דאסור לנסות בצדקה וביאר דברי הטוי"ד סי' רמ"ז דס"ל ג"כ הכי ודלא כמש"כ הב"י שם בדעת הטור ובח"א מהרש"א פסחים ח' א' משמע דס"ל שמותר לנסות להש"י בצדקה כמו במעשר אלא דע"מ לקבל פרס גרע מנסיון ואפי' במעשר אסור ומדברי רבינו נראה דחד טעמא הוא ועיין מש"כ הראנ"ח פ' שופטים ד' פ"ז ע"ג.

בעי. צ"ל תהי. וכוונת רבינו למש"ש כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים עיי"ש ברש"י וכ"כ התוס' פסחים ח' ב' ד"ה שיזכה ועיין בסמוך.

כעבדים כו' שמנסה וחושב כו' כצ"ל ורבינו מפרש דהמשנה מיירי במי שמנסה וחושב אם יקבל פרס עבור מצוה אחת ועז"א המשנה פי' אל תהיו כו' ופי' רבינו דעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס היינו בנים וז"ל הגרא"ד שליט"א ע"ד רבינו כעבדים דסיפא היינו הבנים העובדים כעבדים וכלישנא דעלמא בב"ב קכ"ז ב' דמשמש לי' כעבדא קאמר עכ"ל ובנדפס דלגו מן אלא היו הראשון לאלא היו השני וחסרו מה שביניהם ועיין ביו"ד סי' ר"כ ביאור הגר"א סק"כ שכתב ע"ד התוס' דר"ה ד"ד א' ד"ה בשביל ובחנם דחקו א"ע ופי' בס' ידות נדרים יד יוסף סקי"ז דר"ל שאם מתנה בתנאי כפול אם לא יחיה לא יתן הר"ז עובד ע"מ לקבל פרס והוא דלא כרבינו: