תועפות ראם שס

את ה'. בנדפס איתא את ה' אלהיך וברור שט"ס הוא שהרי כתב שם כתוב בפ' ואתחנן ואילו את ה"א אינו בפ' ואתחנן אלא בפ' עקב ונכון גי' הכת"י פה, אולם הגרא"ד שליט"א בקונטרס יגדיל תורה קונ' י' סי' קנ"ג גפן אדרת אות כ' כתב דלפ"ד היראים בק"ש א"כ גם הך דהשמר דפ' עקב [דברים ח' י"א] דבתר בהמ"ז כתיב יש לדרשו בפשיטות יותר על לאו למניעת בהמ"ז דסליק מיני' והוא מוקבל ממש למש"כ ואכלת ושבעת וברכת את ה"א על הארץ הטובה אשר נתן לך עז"א השמר לך פן תשכח את ה"א פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וע"כ לא יברך את ה' על הטובה שנ"ל עיי"ש שהאריך בזה ובקובץ שמעתתי דרבנן קונטרס א' סי' מ' אות ה' העיר חכם אחד דבבהמ"ז אא"ל כן דהא מסיים קרא ואמרת בלבבך כחי וגו' א"כ י"ל דאינו אלא אם האדם מגיס דעתו ותולה בכח ידו אבל השוכח לברך בהמ"ז ואינו תולה פרנסתו בכח ידו אינו עובר וא"כ אף לבעל ס' יראים שחידש דבק"ש איכא לאו מכ"מ בבהמ"ז ס"ל ג"כ דלא הוי רק מ"ע ודלא כד"ק של הגרא"ד נ"י באות כ' עכ"ל ואני אומר דבאותו פסוק דפ' עקב כתיב השמר לך פן תשכח את ה"א לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום הרי דמפורש בפסוק שהוא כולל כל מצוות ה"א וא"כ אינו ענין לבהמ"ז דווקא אלא ליתן שמירה לכל התורה כולה משא"כ באותו פסוק דבפ' ואתחנן דכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך וגו' ואינו מפרש על איזה ענין קאי עז"א רבינו שהוא דבר הלמד מענינו של מעלה דהיינו קבלת עמ"ש בק"ש אך למ"ד ק"ש דרבנן עכצ"ל שהוא ג"כ ליתן שמירה שלא ישכח כל מצות ה'.

בכל יום. בפתיחה לדברי מרדכי ביאור לס' יאיר נתיב תמה ע"ד רבינו מהירושלמי פ"ק דברכות ושה"ש רבה פ"א שאמרו שם ר"ט אילו לא קרא ק"ש לא היה עובר אלא בעשה משמע דליכא אלא עשה לבד אפי' אם ק"ש דאורייתא ולי נראה דמשכ"ר ל"ת למבטל ק"ש היינו אם לא קרא כלל יום אחד ק"ש דבלאו סתמא כתיב דדוקא בעשה פרט בשכבך ובקומך אבל אם קרא פ"א ביום אף שלא קרא ערבית לא ביטל אלא מ"ע אחת והגרא"ד שליט"א שם אות כ"א נסתפק בזה לדעת ס' היראים דיש לאו בק"ש על מניעתה לשיטת הרמב"ם ז"ל דמ"ע דק"ש היא לקרותה בשחר ובערב אם מניעת הלאו הוא על שמונע מלקרות שניהן או דאף אם מנע לקרות א' מהן ה"ה עובר בלאו זה. עי"ל דכוונת הירושלמי לא היה עובר אלא בעשה ר"ל דליכא כרת בזה ואע"ג דלאו נמי איכא דומה לזה כ' רבינו להלן סי' ת"ג עיי"ש בביאורי אות ו'. עי"ל דמשקרא פסוק ראשון שוב אינו עובר הלאו דהשמר לך פן תשכח את ה' אבל עשה איכא לכל הפרשה ראשונה וכוונת הירושלמי לפרשה ראשונה חוץ מפס"ר דליכא ל"ת אלא עשה לבד ועיין לעיל סי' רנ"ב אות ח' ולדברי רבינו דאיכא ל"ת למבטל ק"ש הא דנשים פטורות נהי דהוי מ"ע שהז"ג מ"מ כיון דאיכא לאו לחייבו הנה לפמש"כ הריטב"א בחי' לקדושין ל"ד א' לתרץ קושיית התוס' שם ד"ה מעקה א"ש דאין הלאו אלא קיום עשה שבו עיי"ש והגרא"ד שליט"א האריך שם בפרט זה כדרכו בקודש עיי"ש: