תועפות ראם לו

בנדפס סי' רכ"ז.

בלאו. מבואר דעת רבינו כהרמב"ן בספר המצות שמנה לדעתו במל"ת י"ד שנמנע החולץ ליבמתו שלא יבא עליה ולא ישאנה אחרי הפרדה ממנו בחליצה כו' עיי"ש ודלא כהרמב"ם בפ"א מהל' יבום הי"ב שהאיסור הוא מד"ס כשניות עיי"ש במ"מ ולח"מ. ודקדק רבינו בדבריו ואמר שלא יחזור וישאנה כמש"כ התוס' יבמות י' ע"ב ד"ה החולץ דמשום קדושין גרידי ליכא מלקות משום לא יבנה וז"ל התוס' שם דאמרינן בקדושין ע"ח א' מודים במחזיר חלוצתו [ס"א] שאם קידש ולא בעל שאין לוקה דרך בנין בית אסרה תורה עכ"ל ולפנינו קדושין שם גירסא אחרת ונראה שכן הי' גירסת הרא"ם שם ומיושב מה שהנחתי בצ"ע לעיל סי' ל"ג אות ה'. ועיין שו"ע אה"ע סי' קס"ב ס"ב שכ' שם החולץ ליבמתו נאסרת החלוצה וצרותיה עליו ועל שאר האחין בעשה והוא תמוה וכבר כ' הלח"מ ברמב"ם שם שהוא ט"ס ואשגירת לישנא דסעי' א' הוא ושם הוא בעשה כשיטת רש"י יבמות י"א א' ועיי"ש בתוד"ה חד ובס' רביד הזהב כ' לפרש ד' השו"ע וז"ל ופשוט מדכתיב יבמה יבא וגו' ואם לא יחפוץ וחלצה הא כשחלץ לא יבא עליה ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל ועדיין קשה למה לא נקטו בלאו וכמפורש בגמרא ודו"ק.

אשר. מיותר וכן ליתא בנדפס.

בלאו הוא ואחיו וצרותיה כיוצא בה דאיתמר כו' כן הוא בנדפס.

ר"ל אמר הוא כו' כצ"ל והמעתיק.

אחין אין חייבין כו' כצ"ל.

מחקי. פי' הת' הוא חליצת מעוברת. הק' הוא קנין פירות. הי' הוא ירושה. וגירסת הנדפס הוא מהקם ונראה לי דט"ס שם וצ"ל מחקם והך דירושה מצויין לפי הנדפס באות מ' מחלק נכסיו והיא היא. ומש"כ כאן וכן פסק כו' ע"ס חסר בנדפס ועיין ברי"ף ורא"ש פ"ד דיבמות סי' כ"א עוד טעם לפסוק כר' יוחנן: