תועפות ראם שנט

לאו הוא. כ"ה בספר יראים הנדפס וכ' הגרא"ד שליט"א וז"ל תמהני שלא הביא רבינו ממנחות צ"ט ב' דאמר ר"ל כל המשכח דבר אחד מלימודו עובר בלאו שנאמר השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים וכדר"א אר"א כו' רבינא אמר השמר ופן שני לאוין נינהו רנב"י אמר בשלשה לאוין שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים ואולי חסר המאמר עכ"ל וראיתי להשם חדש שכ' במנחות צ"ט ב' רבינא אמר השמר ופן ב' לאוין נינהו רנב"י אמר עובר בג' לאוין כו' ורבינו לא הביא אלא מימרא דר"ל שם להודיענו דאיתי' בלאו מכ"מ אינו לאו גמור עכ"ל ותמיהני דודאי לאו גמור הוא לדעת רבינו ובה"ג והסמ"ג לאוין י"ג והסמ"ק סי' ט"ו וס"ס ק"ה אלא שהרמב"ם לא מנאו וכ' הרב אדמו"ר מלאדי בשו"ע שלו הל' ת"ת פ"ג בקו"א טעם על הרמב"ם שלא מנאו וגם בחיבורו לא הביא איסור לאו זה כלל דסמך עמ"ש בפ"א מהל' ת"ת הי"א וחייב לשלש את זמן למידתו כו' כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה כו' דממילא משמע דגם בתחילת לימודו צריך לחזור כ"כ שלא ישכח דאל"כ לא יועילו לו אח"כ עתים מזומנים ולאו דהשמר ופן בשוכח מחמת שאינו חוזר למודו כראוי הוא אסמכתא כו' עיי"ש ובזה מיושב קושיית הגרי"פ בס' אומר השכחה על ההיא דמנחות צ"ט ב' כל המשכח ד"א מלימודו עובר בלאו כו' וז"ל לא נזכר ברי"ף ורא"ש וטוש"ע עכ"ל ולפי דברי הרב א"ש שגם הרי"ף והרא"ש בקדושין הביאו מ"ש לעולם ישלש אדם שנותיו כו' לא נצרכה אלא ליומי וכ"כ הטוש"ע ודעתם כדעת הרמב"ם דהלאוין אסמכתא בעלמא נינהו אבל הפרשת דרכים בס' דרך מצותיך ח"ב כ' ואזהרה זו לא כתבה הר"מ ונראה שדעתו הוא מפני שהוא מהצוויים הכוללים שאין ראוי למנותם וכמש"כ בשורש הרביעי עכ"ל וכ"כ המג"א במל"ת ב' שלדעת הרמב"ן עיי"ש. וראיתי לבאר במאי פליגי ר"ל ורבינא ורנב"י מאי טעמייהו דכל חד וחד, עוד הקשה מהרש"א בח"א דמנחות שם דרנב"י דחשיב ג' לאוי תרי השמר וחד פן אמאי לא חשיב נמי תרתי פן דהאי קרא פן תשכח וגו' ופן יסורו וגו', עוד קשה דביומא פ"א א' מתקיף לה רב אושעיא נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה ומשני א"כ נפישי להו לאוי ועיי"ש בס' יד דוד שהביא מס' יד מלאכי סי' קצ"ח קושיא עצומה הא רב אושעיא מקיש שפיר לר"ל דהוא מרה דשמעתא כמשכ"ש התוד"ה השמר דהא ר"ל ס"ל במנחות צ"ט ב' דהשמר ופן לא חשיבי אלא חדא ופליג על רבינא שאמר השמר ופן שני לאוין נינהו וכן הקשה בס' משכיל לאיתן והניח בצ"ע. עוד יש לדקדק עמש"ש במנחות יכול אפי' מחמת אונסו ת"ל ופן יסורו מלבבך במסירם מלבו הכ"מ ר"ד בר ינאי אומר יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת"ל רק דלכאורה אין זה שייכות לפלוגתת האמוראים על כמה לאוין עובר המשכח לימודו ומשנה שלימה היא באבות פ"ג מ"ח כמשכ"ש התוד"ה יכול. ואומר אני ליישב כל אלו בעזה"י עפמש"כ הרמב"ם בסה"מ שורש ה' וז"ל פעמים יבא בטעמי המצות דמיון לאוין ויחשב בם שהם מכלל מה שימנה ביחוד וזה כאמרו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ולא תחטיא את הארץ אמרו ולא תחטיא את הארץ טעם לאסור מה שקדם כאילו יאמר כי אתה אם תעשה זה תרבה הפסד בארץ וכאמרו כו' עיי"ש והנה ר"ל שאמר עובר בלאו הוא פן תשכח וכמשכ"ר ופן תשכח לאו הוא והך דהשמר לך אינו בא ללאו זה אלא שלא יקלל את עצמו וכדאמרינן בשבועות ל"ו א' וכ"כ מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג שם והא דכתיב ושמור נפשך אינו בא כלל ללאו אלא להא דאמרינן באבות שם כל השוכח ד"א ממשנתו מעה"כ כאילו מתחייב בנפשו כו' וז"ש ושמור נפשך וכ"כ מהרש"ל שם ומש"כ ופן יסורו מלבבך אע"ג דפן הוי ל"ת מ"מ בזה אינו לאו בפ"ע אלא נמשך לדברים של מעלה השמר לך וגו' דאם לא תשמור יסורו מלבבך כ"י חייך וכדברי הרמב"ם בשרשיו וז"ש בירושלמי פ"ט דברכות אר"ל במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזבני יומים אעזבך ור"ל לשיטתו. ורבינא שאמר השמר ופן שני לאוין ס"ל דמהשמר לך ילפינן אזהרה לתרווייהו למקלל א"ע ושלא ישכח תלמודו והלאו השני הוא פן תשכח וגו' ומש"כ ופן יסורו וגו' ס"ל בזה כר"ל דאינו לאו בפ"ע אלא טעם להקודם. ורנב"י שאמר עובר בג' לאוין ס"ל בהך דהשמר לך כרבינא ופליג עלי' בהך ופן יסורו מלבבך וס"ל דהוא אזהרה בפ"ע כשאר לאוין שלא יסיר דברי התורה מלבו. והנה במשנה אבות שם אמרו יכול אפי' תקפה עליו משנתו [היינו מחמת אונסו דאמר רנב"י וכמש"כ הח"א מהרש"א] ת"ל ופן יסורו מלבבך הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו ונראה מזה דופן יסורו הוא אזהרה להאדם כשאר לאיין וכרנב"י אבל ר"ל ורבינא ע"כ לא ס"ל כמתניתין דאבות אלא כר"ד ב"ר ינאי דיליף לה מן רק ולכן שפיר מפרשי דופן יסורו הוא טעם למ"ש מקודם, ומיושב שפיר קושיית מהרש"א בח"א דהג' לאוין דרנב"י הוא השמר ותרתי פן ולא תרתי השמר וחד פן, ואזדא לה ג"כ קושיית היד מלאכי ומיושב מה שדקדקנו דמש"ש בגמרא דמנחות יכול אפי' מחמת אונסו כו' ת"ל רק שייך שפיר לפלוגתת האמוראים דרנב"י ס"ל כהמשנה דאבות דאמרה יכול אפי' כו' ת"ל ופן יסורו כו' דמזה נלמד דופן יסורו הוי לאו ושפיר עובר בג' לאוין השמר ותרתי פן ור"ל ורבינא ס"ל כר"ד ב"ר ינאי דפליג על המשנה דאבות ולכן לא חשבי ופן יסורו ללאו ונתבאר היטב טעם מחלקותן ובז"י דברי מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג דז"ל הסמ"ג הפורש מה"ת כו' עובר בל"ת שנאמר ופן יסורו וגו' ותנן באבות כל השוכח כו' ובפ' שתי הלחם אמרינן שעובר בב' לאוין שהרי כ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה עכ"ל וכתב ע"ז מהרש"ל וז"ל ובפ' שתי הלחם אמרינן שעובר בב' לאוין. ומלת השמר אינו בא ללאו זה אלא שלא יקלל א"ע כו' דלשון שמור את נפשך אינו בא כלל ללאי זה רק שהוא מתחייב בנפשו וכל פן הכתוב כאן הן הב' לאוין עכ"ל ודבריו תמוהין דהא להדיא אמרו מנחות שם רבינא אמר השמר ופן ב' לאוין נינהו וא"כ הסמ"ג שהביא מפ' שתי הלחם שעובר בב' לאוין היינו ע"כ דעת רבינא והב' לאוין הם השמר ופן ולא תרתי פן ולפמש"כ לעיל יש ליישב דבריו דע"כ יסבור רבינא כר"ד ב"ר ינאי ולא כמתניתין דאבות והסמ"ג הביא משנה דאבות ולא הביא הך דר"ד ב"י וזהו שקשה לי' לרש"ל על הסמ"ג שסותר את דבריו שהביא דעת רבינא שעובר בב' לאוין והביא מתניתין דאבות דיליף מפן יסורו דא"ח עד שישב ויסירם מלבו ולכן כ' המהרש"ל דהסמ"ג תפס לפסק הלכה כרבינא דעובר בב' לאוין ולא מטעמי' דבהא דחשיב רבינא השמר ללאו נראה להסמ"ג יותר דעת ר"ל דהשמר אתא לאזהרה שלא יקלל א"ע וליכא למישמע תרווייהו מינה ובהא דרבינא לא חשיב ופן יסורו ללאו וס"ל כר"ד ב"י נראה להסמ"ג לתפוס כהמשנה דאבות ולפי"ז תרתי פן הוי ב' לאוין ובס' נחל איתן לרמב"ם פ"ד מהל' חומ"ז כתב דרבינא שאמר השמר לאו דוקא נקט אלא מושמור נפשך נפיק עיי"ש ולא זכר דברי מהרש"ל שסותר לדבריו. ועיין מש"כ לעיל סי' שט"ז לה"ר מדברי הגמרא דמנחות להרמב"ם ספ"ב מהל' כלי המקדש אולם לפמש"כ מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג עמש"כ דברי הגמרא דיומא ל"ח ב' כל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני וז"ל מהרש"ל שם מכאן נלמוד דדבר אחד שקול כנגד כל התורה כולה עכ"ל א"כ יש לסתור הראי' שלי דלא דמיא להמסיר בדי ארון ודו"ק: