תועפות ראם שנו

פי' כו'. מדברי רבינו כאן נראה דהנה הלוים היו חלוקים במשמרותם ואותו הלוי שמיוחד לעבודתו אם יחזור ויעבוד עבודה אחרת שאינה מיוחדת לו מקודם הרי הוא באזהרה כמו שאמר רבינו בסוף הסימן מדברי הגמ' דערכין י"א ב' ורש"י פי' שם לא ידענא האי אזהרה מהיכא היא ועיי"ש בתוד"ה מיתיבי שפי' דכתיב לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד וכתיב ככה תעשה ללוים במשמרותם וכ"ז הוא עד חמשים שנה כשהוא במשמרתו עובר בלאו אם יעבוד עבודה שלא היתה מיוחדת לו מקודם אבל מבן חמשים שנה ששב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד חוזר הוא אח"כ לעבודה שאינה מעבודתו שלא היתה מיוחדת לו מקודם וזהו מ"ש בספרי לפי' רבינו ודין זה הוא נוהג לדורות שאין הלוים נפסלים בשנים אלא בקול כדברי הגמרא חולין כ"ד א' דהיינו אם נתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו שבמקדש דהיינו לומר שירה אבל יהיה מן השוערים כדברי הרמב"ם פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ח וכ"כ הסמ"ג עשין ק"ע דיכול להיות מן השוערים וזהו פי' המקרא ושרת את אחיו באהל מועד לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד פי' אותה עבודה שהי' מוזהר עליה שלא יעבוד בהיותו קודם שנת החמשים משום שהיה מיוחד לעבודה אחרת אבל מבן חמשים שנה עובד אותה עבודה משום שעתה נתפטר מעבודתו הקודמת וא"כ מ"ש בספרי אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון היינו מ"ש בפסוק ועבודה לא יעבוד לפי' רבינו, ומ"ש בפסוק באהל מועד לשמור משמרת שפיר יכול להתפרש כפרש"י בפ"ה דאבות בן חמשים לעצה שנאמר ומבן חמשים שנה ישוב וגו' ושרת את אחיו באהל מועד שמיעצן ומלמדן לשמור משמרתם עכ"ל ובס' נתינה לגר לת"א במדבר ח' כ"ו כתב ע"ד הרע"ב בפ"ה דאבות שהוא כפרש"י וז"ל וצ"ע דהלא הוא חוזר לנעילת שערים וכו' ול"ק לפי ביאורינו.

הלכך כו'. חסר בנדפס והנה הסמ"ג לאוין רצ"ז כתב ודומה שנדחו שם דברי אביי מאחר שאינו מתרץ כלום והוא כדברי הרא"ם כאן. ורש"י בב"מ י"א סוף ע"א כתב ומשורר ששיער במיתה והיינו דס"ל כאביי דאילו למסקנא דכ"ע אזהרה ומה שנקט כאביי נראה דדעתו כהרמב"ם ספ"ג מהל' כלי המקדש והרמב"ן בפי' התורה נשא ד'. מ"ט כתב בזה"ל א"ל חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב מיתה שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים עכ"ל והנה תיבות אלו שכבר אתה מתחייב מיתה אינם בלשון הברייתא כדמוכח מהגמרא דערכין מאי לאו בהא קמיפלגי כו' אלא שהרמב"ן כתב כאביי והכניס בלשון הברייתא שכבר אתה מתחייב מיתה ועיין סה"מ להרמב"ם ל"ת ע"ב ובחי' מהרד"ם שם. והנה משכ"ר הלכך במנין הלאוין איתי' ר"ל אותו הלאו ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד דלמ"ד משורר ששיער במיתה ה"נ לוי אחר חמשים שנה אם עבד אותה עבודה שעבד מקודם ה"ה במיתה מאחר שעכשיו אינה עבודתו משא"כ למסקנא דנדחו דברי אביי ואם משורר שלח ידו בשל חבירו אינו אלא באזהרה ועובר בלאו ה"נ לוי מבן חמשים שנה שעבד עבודתו הקודמת לא עבר אלא בלאו אולם לפי"ז עכ"פ ב' לאוין הם. א) ולא יעבוד עוד דהיינו מבן חמשים שנה. ב) ועבודה לא יעבוד משורר ומשוער בשל חבירו כדה"ת שזכרתי באות הקדום ואפשר דמשכ"ר וכ"ה בבה"ג "לוי לא יעבוד עוד" ר"ל הלאו השני שכתוב אחריו "ועבודה לא יעבוד" ובמפתח שבראש וי"ו החמישי כתב רבינו בזה"ל "לוי לא יעבוד" ולא כתב תיבת עוד והרמב"ם בסה"מ שורש ג' שפך סוללה על הבה"ג שאין להכניס במנין לוי לא יעבוד עוד שאינו נוהג לדורות אלא באהל מועד שבמדבר והרמב"ן שם חיזק דעת הבה"ג שעולה מן המנין ואם כוונת הבה"ג כדברי רבינו ונפרש דר"ל לאזהרה למשורר ומשוער כל אחד בשל חבירו דבודאי נוהגת לדורות כנ"ל קם סערה לדממה: