תועפות ראם שלו

וטעמא כו' הטעם אינו בתוספתא אלא רבינו מעצמו נתן טעם למ"ש בתוספתא פ"ג דמכות אינו חייב עד שיקיפנו בתער ע"ז כ' רבינו משום דבחד קרא כתיב כו' מה זה בהשחתה אף זה בהשחתה וטעם זה כ' ג"כ הריטב"א בחי' למכות דכ"א ולטעם זה יהיה מותר במלקט וברהיטני כמו בפאת זקן קדושין ל"ה ב' ועיי"ש בהריטב"א שכ' דאפשר דנפק"ל לתוספתא האי דינא משום כיון דהקפה היא השואת הצדעין לאחורי אזנו ולפדחתו דלא חשיב הא במספרים אלא בגילוח תער ולפי טעם זה כש"כ דאסור במלקט ורהיטני ולא נקט תער אלא לאפוקי מספריים דשרי ועיי"ש בהריטב"א שהסכים יותר לפי פשוטא של תוספתא שנראה טעמה כטעם שכ' רבינו, ומדברי בה"ג הל' נזיר סי' ל"ח נראה שמפרש טעם התוספתא כטעם האחר שכ' הריטב"א דלא כדברי רבינו שכ' שם הא דת"ר מכות כ' ב' שהביא רבינו לעיל בזה"ל זה המשוה צדעיו בתער אילך ואילך כגון שגילח צדעיו בתער והשוה אותן לאחורי אזנו ולפדחתו עכ"ל ובאמת לפנינו ליתא בתער אלא שהבה"ג כ' בתער עפ"י ד' התוספתא פ"ג דמכות ועפ"י הטעם דכיון דהקפה היא השואת הצדעין לאחורי אזנו ולפדחתו דלא חשיב הא במספריים אלא בגילוח תער ולכן כ' הבה"ג זה המשוה צדעיו בתער כו' גם התוס' במס' שבועות ב' ב' ד"ה חייב שכ' שם ליישב התוספתא דאיכא למימר מאי תער כעין תער וכנזיר נ"ח ב' כעין תער ופרש"י שם שגזז במספריים בסמוך לבשר כעין תער עכצ"ל בטעם התוספתא דלא כטעם רבינו דלפמשכ"ר דטעמא דתוספתא דיליף הקפה מהשחתת זקן בהיקש דבחד קרא כתיב ע"כ פי' התוספתא דדוקא בתער חייב ולא כעין תער דומיא דהשחתת זקן ועיין נזיר מ"א ב' תוד"ה השתא והרא"ש בפ"ג דמכות כדה"ת דשבועות שלא כדברי רבינו, והר"ן במכות שם כ' ע"ש הר"ר ישעי' שאינו חייב אלא בתער דומיא דפאת זקן דילפינן פאת פאת מזקן ע"כ ואיני יודע מקום גז"ש זו ובקדושין ל"ה ב' ומכות כ"א א' איתא הגז"ש פאת פאת לענין ישראלים וכהנים דהוי כאילו כתיב בשניהם גילוח והשחתה אבל למילף פאת הראש מפאת הזקן לא ידעתי איפה הוא ובמכות שם פריך לר"א מה נפשך אי גמיר גז"ש ליבעי תער ואי איתא כדברי הר"ר ישעי' הול"ל דגמיר גז"ש פאת פאת זקן מראש דכתיב בראש לא תקיפו סתמא והקפה הוא השואת צדעין לאחורי אזנו ולפדחתו ואינו במספריים אלא בגילוח תער ובמלקט ורהיטני אע"כ דלא נתקבל גז"ש פאת פאת כ"א לא תשחית פאת זקנך עם פאת זקנם לא יגלחו ומש"ה מקשו שפיר לר"א ממ"נ כו' ונ"ל דצ"ל בדברי הר"ר ישעי' דילפינן פאת פאת לזקן ור"ל דגז"ש פאת פאת בא ללמד לזקן דדוקא תער גילוח שיש בה השחתה והקפה דומיא דפאת זקן כמש"כ היראים דבחד קרא כתיב וכמש"כ הריטב"א בחי' ריש שבועות דבשורת הדין דבתער דוקא דיליף מהשחתה דהא איתקוש בקרא ויליף נמי השחתה מהקפה לחייב כל הנשחת כמשחית דומיא דבהקפה דחייב המקיף כמוקף דכתיב בי' לא תקיפו עכ"ל וראיתי בסמ"ג לאוין נ"ז שכ' שם וז"ל עוד דורש בתוספתא לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך הוקשו יחד ללמד מה בהקפה לוקה הניקף אם סייע למקיף אף בהשחתה כן ומה השחתה אינו חייב אלא בתער שהוא גילוח שיש בו השחתה אף בהקפה. כן עכ"ל. ולא ידעתי מקום התוספתא ולשון התוספתא פ"ג דמכות הוא אינו חייב עד שיקיפנו בתער ותו ל"מ ורבינו הרא"ם ביאר הטעם מדעתו וכנ"ל וה' יאיר עיני להבין ד' הראשונים. וראיתי עוד דבדברי הרמב"ם שכ' שם הסמ"ג מקודם לד' התוספתא יש קיצור דאחר מארבע [או מארבעים] שערות כתוב ברמב"ם עוד בזה"ל ומותר ללקט הפאות במספריים לא נאמר אלא השחתה בתער עכ"ל ועל דעתי יש להגיה כן בד' הסמ"ג וכצ"ל שם בסמ"ג וכ' רבינו משה שמענו וקבלנו כו' שערות ומותר ללקט כו' השחתה בתער וע"ז אמר הסמ"ג ואומר אני שיש להתיישב בדבר כו' [ור"ל בדבר מש"כ הרמב"ם דהקפה אינו אלא בתער יש להתיישב בזה] משום דתניא בתוספתא דמכות יש תולש שתי שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף [ור"ל דלפי דעת הרמב"ם אין חיוב בתולש משום מקיף כ"א בגילוח שיש בו השחתה והיינו בתער דוקא ואיך אמרו בתוספתא שם דתולש חייב במקיף] עוד דורש בתוספתא כו' ומה השחתה אינו חייב אלא בתער כו' אף בהקפה כן כו' ומפני כל זה שפיר כ' הסמ"ג שיש להתיישב בדבר ויען שנשמט בדפוס בד' הסמ"ג שם סיום דברי הרמב"ם חשבו הראשונים שמש"כ הסמ"ג ואומר אני שיש להתיישב בדבר היינו בדבר קבלת הרמב"ם שיעור השערות ולכן כ' הכ"מ בפי"ב מהל' ע"ז ה"ו ואיני יודע מה הוקשה לסמ"ג כו' ועיין בב"י סי' קפ"א ובד"מ שם ובביאור מהרש"ל לסמ"ג שם ובס' משנת חכמים ס"ס נ"ג ביבין שמועה ובחי' מהרד"מ לסה"מ ל"ת מ"ג שהאריכו בד' הסמ"ג ולענ"ד פשוט להגיה בד' הסמ"ג וא"ש בעזה"י.

אבל לאו דזקן אינו אלא בגילוח כו' כצ"ל ובנדפס איתא בזה"ל אבל לאו דראש כל אדם דהקפה אינו אלא בגילוח כו' אולם לשון כדנפקא לן במכות שסיים רבינו נראה יותר להגיה כהגהתי והבן.

ואידך. פי' התוספתא שהביא למעלה דשמעינן מינה דהקפה אינו אלא בתער צ"ע ושאלה. וראיתי בספר מעה"ח שכ' וראיית התוס' בריש שבועות ד"ה חייב [והוא ראיית היראים] צריך יישוב לדעת הרמב"ם ולא ראיתי לאחד ממפרשים שכ' מזה עיי"ש אולם הריטב"א בחי' למכות דכ"א כ' ונראה דלא קשיא לפום חדא לישנא דכתיבנא לעיל דהקפה בתער מהשחתה הוא דיליף לה ומש"ה אילו לא כתיב אלא ראשו הו"א ודאי וס"ד דגילוח מצורע בכל דבר אבל בתר דכתב רחמנא זקנו ולמדנו ממנו דגילוח מצורע בתער דוקא ממילא ידעינן דבעלמא נמי בין הקפה ובין זקן לא נאסרו בעלמא אלא בתער עכ"ל: