תועפות ראם שלד

והא דמדמי כו' עיין מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג לאוין נ"ג שכ' שם לדעת הסמ"ג דהאי פטור אבל אסור אינו דומה לשבת ממש אלא זהו דומה דפטור אינו מותר לגמרי משמע אלא אסור אבל אינו דומה איסור של שבת לאיסור של עונן דאיסור של שבת הוא איסור בעלמא אבל איסור של עונן יש בו לאו דלא תעוננו ואף יש בו מלקות למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו כו' וכן יראה בהדיא מלשון הרמב"ם בפיה"מ פד"מ וז"ל האוחז את העינים פטור אמרו פטור הוא פטור אבל אסור כגון פטורי שבת וחייב מלקות עכ"ל אלמא יראה בהדיא כאשר פירשתי עכ"ל והיינו כדברי רבינו היראים ודלא כדברי התוי"ט סנהדרין ספד"מ שכ' בכוונת פיה"מ להרמב"ם וז"ל ולאו מלקות ממש אלא כעין מלקות כלומר מכת מרדות והרי פטורי שבת כך הם כו' ולא ראה דברי היראים ודלא כהמעה"ח סדר קדושים שכ' ופטורי אבל אסור דשבת אע"ג שהן דאורייתא לית בהו מלקות כו' ובאמת אינם אלא דרבנן.

ור' ישמעאל אומר כו'. כ"ה בספרי שופטים פ' קע"א אבל בסנהדרין ס"ה ב' ר' שמעון וכ"ה בנדפס.

להיות רעות. כ"ה בספרי שם אבל בגמרא דסנהדרין ס"ה ב' איתא מהיות רעות עיי"ש ברש"י, ועיין ערוך ערך עקר שכתב עקורי קטניות מהיות רעות כבר פי' בערך נקר והגרי"פ בהפלאה שבערכין ח"ב כתב ע"ז לפי שעה לא מצאתי עכ"ל ובאמת צ"ל כבר פי' בערך למד עיי"ש שפי' דלא כפרש"י ותיבת חטין הגהתי כמש"ש בהגהות הגר"א להספרי, ובנדפס משובש הדברים.

בו. ובנדפס בה, ופי' אל תתחיל בדבר זה כעת יען שחרית הוא מוצאי שבת הוא וז"ל הספרי שם והאומר אל חתחיל בו שהרי ר"ח הוא שהרי ע"ש ומו"ש היא וכ"כ בסמ"ג לאוין נ"א אל תתחיל כי שחרית כו' אולם לפנינו בגמרא שם אל תתחיל בי ועיי"ש ברש"י ואפשר דגם בסמ"ג נשתבש תיבת בי לתיבת כי ולשון רבינו ירוחם ני"ז ח"ה אל תתחילו למחר הוא ר"ח הוא מו"ש וכל כי"ב עכ"ל ועיין בסמוך.

טוב. נראה תיבה זו מיותר וכן בנדפס ליתא ואפשר שהי' כתוב מו"ש ויום טוב הוא ואינו נקרא מנחש כו' והוא הנכון ואף שרש"י פי' מו"ש הוא ראשון לימי השבוע עכ"ז י"ל דה"ה למוצאי יו"ט.

על הירידה. צ"ל עלייה וירידה וכ"ה בנדפס, ובהגמי"י פי"א מהל' ע"ז ה"ה הביא ד' היראים וכ' עליו ואהא דאליעזר לא כתב שום תירוץ עכ"ל ועיין בש"ג ס"פ ד' מיתות שכ' דטעם רבינו ליהונתן עולה תי' גם לאליעזר וכ"כ השם חדש שהי' נותן טעם לדבר מאחר שהיא גומלת חסדים ראוי' ליכנס בביתו של אברהם וניחוש לא הוי אלא דבר בלא טעם והר"ן בדרשותיו דרוש י"ב ביאר ג"כ דברי אליעזר ויהונתן שאין בהם שום נחש אבל עיון שכלי עמוק מאד ובס' לב ארי' לחולין שם כ' דמאליעזר לק"מ דהא דניחוש אסור היינו כשסומך ע"ע מחמת ניחושו אבל אליעזר לא סמך ע"ע בניחושו רק הלך בדרך ה' והתפלל אליו שיעשה חסד עם אדונו אברהם ויזמין לו ב"ז של יצחק כו' וכ"כ הש"ח בשם מהר"ש אלגזי ועיין בד' הכ"מ להרמב"ם שם ובתוס' חולין צ"ה ב' ד"ה כאליעזר.

פי' לא נתן לך רשות לעשות כן כ"ה בנדפס וכאן ליתא.

לגופו של מת ומדבר ע"י כשוף כו' ונראה דמש"ה פרש"י סנהדרין ס"ה ב' ד"ה שתשרה כו' ומסייעו בכשפיו עכ"ל דאף דורש אל המתים פי' שגוף המת בעודו בקברו מדבר ע"י כשוף כמשכ"ר ולפי"ז אם הרעיב עצמו והלך ולן בבה"ק כדי שתשרה עליו רוח טומאה ולא עשה אח"כ הכישוף שגוף המת ידבר אליו אין זה בלאו דדורש אל המתים כיון שלא הרעיב עצמו ולן בבה"ק כ"א כדי שתשרה עליו רוח טומאה ולא יותר וכן הוא לדברי רבינו כאן וא"ש בזה מ"ש בנדה י"ז א' אמר רשב"י ה"ד הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו כו' והלן בבה"ק כדי שתשרה עליו רוח טומאה זימנין דמסכנין לי' ועיי"ש בהגהות הגאון יעב"ץ שכ' תימא דהא היינו ודורש אל המתים כדאיתא שילהי פד"מ ופשיטא בלא"ה נמי מתחייב בנפשו עכ"ל וכבר קדמו בזה מהרש"א בחדא"ג שם עיי"ש אבל לדעת רבינו הרא"ם לק"מ ובהגמי"י פי"א מהל' ע"ז הי"ג הביא דברי הרא"ם בקיצור ומשם העתיקו הב"י ביו"ד סי' קע"ט וכ' ע"ז שחילוק זה בדין דורש לגוף המת לדורש לרוחו שמחלק הרא"ם הוא מגומגמם דאי דורש לגוף המת ממש בלא רוח גוף לחודיה מידי מששא אית ביה עכ"ל ואילו ראה הב"י בפנים ס' היראים שפי' דורש לגופו של מת ומדבר ע"י כשוף לא היה מקשה על רבינו דדורש לרוחו אינו עושה בזה שום מעשה כשוף שידבר רק שמכין ומזמין א"ע שישמע מה שהרוח מדבר ותו לא מידי וכההיא דברכות י"ח ב' שתי רוחות שמספרות זו עם זו שהיו מספרות בלי שום פעולת החסיד בזה וזהו החילוק בין גופו של מת לרוחו ובריקאנטי סי' תקס"ו הביא דברי רבינו.

שהלך ולן כו' שמע כו' בנדפס הגי' שלן בבה"ק לשמוע רוחות כו' וכן העתיק בהנמי"י וכוונת רבינו מדמצינו בברכות שם שעשה כן ג' פעמים אין לומר שלא הלך ללון שם אלא לברוח מקטטת אשתו ובמקרה נמשך ששמע אותן ב' רוחות שמספרות כו' כמש"כ הב"י עיי"ש אלא שבמתכוין לן בבה"ק לשמוע רוחות שמספרות כו' וממש"כ הב"י שם ומ"מ בענין הדין במשביע את החולה לשוב אליו לאח"מ להגיד לו את אשר ישאל הו"מ לאתויי ראיה מדגרסינן בסוף מע"ק כו' נראה דלא היה בגירסתו בהגמי"י שם בדברי הרא"ם וכן בפ"ב דמע"ק ליתחזי לי מר כו' וכ"ה באמת ביראים וכ"כ המעה"ח ע"ד הב"י עיין בדבריו בס' שופטים שט"ס שם שכ' ומ"ש הב"י שהרמב"ם היה יכול לה"ר כו' וצ"ל שהרא"ם הי' יכול לה"ר כו':