תועפות ראם שכט

ראבר"צ. בתולין כ"ד ב' א"ר אלעזר ובת"כ לפנינו ר"א ברבי יוסי ובילקוט פ' אמור בשם ר"א בן עזריה.

ת"ל אשר בו מום כ"ה בנדפס וכ"כ שם ממעי אמו מניין ת"ל אשר בו מום וגבי מום עובר כתוב שם ת"ל אשר יהיה בו מום ולפנינו בת"כ כתוב כאן ת"ל אשר יהיה בו מום וכן גבי בע"מ ממעי אמו. אך גבי מום עובר כתוב שם ת"ל אשר בו מום וכאן צריך להגיה או כפי נוסחת הנדפס ת"ל אשר בו מום או כמש"כ לפנינו בת"כ ת"ל אשר יהיה בו מום ועיין בביאור התו"ה להת"כ וז"ל רבינו בחיי פ' אמור ואמר אשר בו מום וחזר ואמר מום בו כי בין שנולד המום עמו בין שנפל בו המום אחר שנולד הר"ז פסול לעבודה עכ"ל ועיין מש"כ הלב שמח בסה"מ להרמב"ם מ' ע"א ישוב למה שמנה הרמב"ם בע"מ עובר שלא לעבוד ללאו בפ"ע משום דנלמד מפסוק אחר. והנה רבינו היראים כלל מום קבוע ומום עובר בלאו אחד אבל אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש עשאן שני סימנים סי' ש"ל ושל"א והוא להיפוך מדעת הרמב"ם שם ל"ת ס"ט. ע'. ע"א.

אהרן מניין. ופי' אהרן הכהן גדול תחתיו מבניו כי בעבור שהתיר האנינות לכה"ג אולי יתיר לו המום והוצרך לרבות מפי' הרמב"ן עה"ת. ובנדפס כתוב לפי שנאמר איש איש מזרע אהרן אין לי אלא זרעו של אהרן כו' והוא טעות דהאי קרא כתיב בפ' אחרת ויקרא כ"ב ד' והנכון כמש"כ כאן לפי שנאמר זרע אהרן ועיין בסי' הסמוך מש"ש: