תועפות ראם שכו

אל הכהנים קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו כו' כ"ה בנדפס ועיי"ש במפתחות שכתוב ש"ן קדושים יהיו לאלהיהם ע"כ ולפי הנראה מהכת"י שבכאן עיקר כוונת רבינו בזה הסימן למנות הלאו של ולא יחללו שם אלהיהם אלא שכבר כ' רבינו בסי' רפ"ז זה הלאו לענין אזהרה ועונש לטבו"י ששימש וע"ז רמז רבינו גם כאן שפי' יקדשו עצמן במעשיהם וישמרו כו' דהיינו מה שכתוב קדשים יהיו לאלהיהם ודברי רבינו הם כבה"ג שאף שמנה באלו שבמיתה בי"ש טבו"י ששימש מ"מ חשב במנין הלאוין ע"ח לא יחללו שם אלהיהם ועיי"ש בהערות וחי' ממהראש"ט אות ל"ד וזש"ר ולמדנו גם כן כהן שחיסר קדושת עצמו עובר בלא יחללו ור"ל דשתים זו שמענו ועיין להרמב"ן בפי' התורה דברים י"ד א' שכ' שם שאם היה הכהן מקורח ומגודד אינו ראוי לעבודה כמו שאמר ולא יחללו שם אלהיהם והנה עבודתם מחוללת עכ"ל והוא על דרך שאמר רבינו היראים בלאו הזה ולפי"ז גם כהן הנושא נשים בעבירה פסול לעבודה מן התורה כמש"כ בביאור ענפי יהודה לספר והזהיר סדר במדבר בשם שו"ת יהודה יעלה ועיי"ש בביאור ענפי יהודה שכ' שלפמש"כ לפרש דעת הרמב"ן עפ"י מה שמפרש הקרא בספר יראים מיושב תמיהת המנחת חינוך בקומץ המנחה מצוה תס"ז שהניח ד' הרמב"ן בצע"ג דלא מצינו זה בגמ' וברמב"ם ז"ל דעבודתו מחוללת ומאי אריא דלאוין הללו דגדידה וקריחה שהוא לאו השוה בכל ישראל לשאר לאוי התורה דאינו נפסל לעבודה אם עבר הכהן ובפרט שאינו מחלל עבודה ולדעתי דברי המנחת חינוך עדיין שרירין וקיימין וצדק בתמיהתו אף לפי דברי רבינו היראים ודו"ק. אולם במנין העשין לא זכר רבינו כאן בהכת"י עשה דקדושים יהיו לאלהיהם אלא שבס' חרדים פ"ז במ"ע מה"ת התלויות בראש הגויה סי' י"ד כ' על הכהנים הוסיפה התורה קדושה מעל ישראל דכתיב קדשים יהיו לאלהיהם זו מ"ע שיפרשו מנשותיהם שאסורים עליהם בלאו והם גרושה והזונה והחללה לכהן הדיוט ממנין תרי"ג לר"ש בן גבירול עכ"ל וכ"כ הרשב"ץ בזהר הרקיע מ' קכ"ו שבכהנים איכא מ"ע שיזהרו מטומאת מת ממה שנאמר קדושים יהיו עיי"ש ומיוסד עפמש"כ התוס' ב"מ ל' א' ד"ה הא וז"ל וא"ת דבפ"ב דיבמות ובפ' כ"ג לא חשיב אלמנה לכה"ג אלא ל"ת גרידא ואמאי והאיכא עשה דקדשים יהיו וי"ל דלא קאי עשה דקדשים יהיו אלא אמאי דכתיב בההיא פרשה עכ"ל ויען שראיתי להרב הגאון מהרד"מ בחי' לסה"מ להרמב"ם שורש ד' שכ' עדה"ת דב"מ שהם תמוהים מאד עיי"ש ראיתי לבארם דלענ"ד הנה הנם פשוטים וברורים והוא דמקשים עמש"ש בב"מ ל' א' האי [טומאה] ל"ת ועשה ופרש"י לנפש לא יטמא. קדושים יהיו. ובאמת ביבמות כ' ב' מסקנת הגמרא דאלמנה מן האירוסין אין בה עשה דקדושים יהיו וגו' וכמש"ש אלא אמר רבא גזירה אלמנה מן האירוסין אטו אלמנה מן הנשואין וכן בסנהדרין י"ט א' ועכצ"ל דס"ל למסקנא דמה"ט דלא חשבינן כה"ת כולה לעשה ול"ת כדכתיב והתקדשתם מה"ט לא נחשוב נמי לעשה קדושים יהיו וכמש"כ הרמב"ם שם בשורש הד' בנידון קדושים תהיו שנאמרה לכל ישראל שאמרו בספרא פרושים תהיו שר"ל הבדלו מן הדברים המגונים כולם שהזהרתי אתכם מהם ועי"ז מיוחדים הם ישראל מבין העובדי כוכבים עם המצוות שנתייחדו להם כן הכהנים קדושים ומובדלים גם מישראל עם המצות המיוחדות בהם עיי"ש בלב שמח שכ' ע"ד הרמב"ם וז"ל וכמה טובה הראיה שהביא מספרי והייתם קדושים זו קדושת מצות וברייתא זו בזה הלשון אני לא מצאתיה שם עכ"ל. ואני מצאתיה במקומה ס"פ שלח באותו לשון שכ' הרמב"ם וז"ל הספרי והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת כל המצוות ע"כ וזהו כוונת התוס' בקושייתם וע"ז תירצו דאין כוונת הגמרא ביבמות דאין עשה דקדושים יהיו קרוי עשה אלא ס"פ דלא קאי עשה דקדושים יהיו אלא אמאי דכתיב בההיא פרשה אבל עשה לההיא דכתיב באותה פרשה שפיר הוי וא"כ אלמנה מן האירוסין לכה"ג דלא כתיב שם לא הוי בעשה אלא בל"ת לבד ויתפרש קושיית הגמרא דיבמות שם א"ה כה"ת כולו נמי עשה ול"ת הוא דכתיב והתקדשתם דר"ל א"ה דממזרת ונתינה הוי בעשה נמי דכתיב והתקדשתם אע"ג דלא סמיך והתקדשתם לממזרת ונתינה א"כ תאמר נמי דוהתקדשתם הוי עשה לכה"ת כולה אע"כ צ"ל דוהתקדשתם אינו עשה כ"א למאי דסמיך א"כ ממזרת ונתינה אינו בעשה וממילא דאלמנה לכה"ג נמי אינו בעשה דקדושים יהיו לאלהיהם דלא כתוב באותה פרשה ומש"ה הדר ביה רבא כנ"ל. ומיושב מה שהקשה הגרש"ש ביבמות שם עמ"ש בגמרא אלא א"ר גזירה אלמנה מן האירוסין כו' וז"ל ק"ק מדוע הדר ביה משנויא דקדושים יהיו עכ"ל דלפי מה שבארתי דברי הגמרא לפי תי' התוס' דב"מ לק"מ, ומ"ש ביבמות כ' א' ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם לפי מסקנת הגמרא שם ע"ב יש לומר דמש"ה קרי להו איסור קדושה דסיפא דקרא דואשה גרושה מאשה לא יקחו הוא כי קדוש הוא לאלהיו ובאלמנה לכה"ג נמי כתיב כי אני ה' מקדשו וכמש"כ התוי"ט פ"ב דיבמות מ"ד עיי"ש וא"כ לתי' התוס' דב"מ קדושים יהיו הוי עשה אמאי דכתיב בההיא פרשה וזהו דעת הרשב"ג והרשב"ץ. וראיתי בספר כנפי נשרים במלחמת מצוה שכ' וקצת ראיה דקדושים יהיו לא הוה מ"ע מדדרשינן מקרא וקדשתו דמקדשין אותו בע"כ ואם לא רצה עושין כל הכפיות לפרוש מנשים האסורות ואם נאמר דקדושים יהיו זו מ"ע למ"ל קרא וקדשתו לכפיה הא בכל מ"ע כופין אותו לקיים כמו סוכה ולולב ועיין בר"ן בכתובות פ' הכותב עכ"ל ולאו ראי' היא לענ"ד עיין יבמות פ"ח ב' בגמרא שאמרו ה"ד כו' ופרש"י דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי' באסור ספק לא אצטריך קרא דודאי כפינן לי' ע"כ וא"כ אצטריך קרא וקדשתו לכפי' לכה"ג שאמרו שם ביבמות עיי"ש: