תועפות ראם שכ

ת"ל וכל דבש לא תקטירו כ"ה בת"כ לפנינו ופי' בתוס' העזרה שם דמלשון לא תקטירו יליף דאף לקטורת אסור. אולם לפי גי' רבינו נראה כפי' התו"ה שם דמן וי"ו וכל דבש יליף הך דרשא עיי"ש.

והקטרת. במנחות ליתא והקטרת ונראה שט"ס הוא וצ"ל והקטירם וכ"ה בת"כ אלא שבת"כ איתא והקטירם מן השאור ומן הדבש ומדברי רבינו נראה כתלמודא דידן מנחות שם דלא זכרו התנאי שיקטירם מן השאור ודבש עיי"ש בהתו"ה.

וכמ"ש בזבחים ע"ז ב' איברין באיברין בע"מ רא"א אם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כו' אבל לא קרב ראש אחד מהן לא יקרבו ולומר רואה אני את הבע"מ כאילו הם עצים כמש"כ הגרעק"א בתוספותיו למשניות שם דדוקא בנתערבו איברי חטאת באיברי עולה כיון דשניהם מין כשר בזה ס"ל לר"א דרואה אני כאילו הם עצים.

לפנינו רבה אמר לא תרד ורבא אמר תרד וכ"ה בנדפס ורבינו בפי' מיישב קושיית התוס' שם ד"ה והדר. ובשס"ח ווילנא ד' ראם בהגהות חשק שלמה העתיק פי' רבינו.

פה נקרע הדף בכ"י וחסר גם בדפוס. המעתיק. ונראה בעיני להשלים החסרון דכצ"ל ד' לאוין שאור לא תקטירו. דבש לא תקטירו. כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח. ועיין לעיל סי' ע' שהארכתי בענין ההיא דמנחות נ"ח ב' נידון לאו שבכללות ועיין מש"כ בראש הוי"ו אות א':