תועפות ראם שיט

ולא יבדיל. בנדפס כתוב ב' תיבות אלו מקודם אחר ומניחו מחובר מעט כתוב שם "דכתיב ולא יבדיל" והוא נכון. ומשכ"ר בכנפיו בעודו בכנפיו פלומא בלע"ז הוא כפרש"י בפי' התורה ובשבת ק"ח א' ובחולין נ"ו ב' ודלא כפי' הרמב"ן שפי' בכנפיו במקום כנפיו והיינו מגבו וסיום דברי רבינו כדי שיהא כו' הוא מדברי ר' יוחנן במדרש וי"ר פ"ג סי' ה'.

בנדפס כתוב יותר וז"ל שם ותניא בת"כ ושסע אותו כשר ולא פסול. אותו בשיסוע ולא עולת בהמה בשיסוע פי' ביד ולא בניתוח סכין. בכנפיו להכשיר העור כו'.

יכול אם הבדיל פסל. בתוספת העזרה ביאור להת"כ תמה איך הוה ס"ד למפסל אם הבדיל הא בכל דוכתא בעינן שנה עליו הכתוב לעכב בקדשים. ומדברי רבינו נראה דהוה ס"ד לדמות האי לא יבדיל למש"כ בחטאת העוף ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל והתם אם הבדיל פסול והו"א דה"נ אם הבדיל פסל ת"ל והקטיר פי' מ"מ אפי' הבדיל.

דעת רבינו היראים דאם הבדיל בשיסוע לוקה דלא כהרמב"ם פ"ו מהל' מעה"ק הכ"ב שכתב וא"צ להבדיל ואם הבדיל כשר כמו שכתב הרמב"ם בשורש השמיני לסה"מ שלו להשיג על בה"ג ודעת הרא"ם כבה"ג ובהתו"ה לת"כ פ' ויקרא סי' צ' כתב דמדברי הת"כ לא משמע כדברי הרמב"ם דהא אמר אני מכשיר בהבדלה שהיא לאחר הרציה משמע שבכ"ז עבר בלאו כהרא"ם: