תועפות ראם שיז
Toafot Re'em 317 · תועפות ראם · free full Hebrew text
Open in the reader →ונלקי. לשון הנדפס "ונלקי נמי" אולם לפנינו מכות שם הגירסא וליחשוב נמי אך בפרש"י שם ד"ה נילקי נמי. כגון שהיו כלי מחרישה מעצי אשירה נראה כגי' רבינו הרא"ם ופי' גי' רבינו הרא"ם כמש"כ הריטב"א בחי' למכות שם וז"ל ומזיח את החשן משכחת לה אליבא דאמרו לחשוב נמי כלאים שהוא לבוש וכגון שהיה לובש את החשן וחורש בו וכל שעה עובר משום לא יזח עכ"ל. וידוע דהחשן היה כלאים כמפורש בתורה וז"ש אביי להקשות לחנניה שאמר במתני' אף הלובש כלאים היה לו לומר כגון שהיה לובש את החשן שהיה כלאים וחורש בו ולוקה שתים על כלאים ועל לא יזח. והוא דלא כהרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' צ"ז שכתב שם דהחשן ואפוד שהיו מכ"ח חוטין היו קשין ובקשין אין בו איסור כלאים ועיין בשו"ת בית הלוי חלק ראשון אות ב' סימן ג' שהשיג עליו וזש"ר כשכה"ג לבוש בהן אסור להזיח החשן מעל האפוד לאו דוקא כה"ג דהה"נ כהן הדיוט הלובש חשן עובר משום ולא יזח כדברי הריטב"א שלא זכר כה"ג דוקא אלא רבינו נקט כה"ג דכהן הדיוט אסור בלא"ה ללבוש החשן משום כלאים וכן א"ש משכ"ר כשכה"ג לבוש בהן [לשון רבים] דהיינו חשן ואפוד והלא מדברי הריטב"א נראה דאף אם לובש החשן לבד בלא האופד עובר משום ולא יזח החשן מעל האפוד שכתב שהיה לובש את החשן וחורש בו וכל שעה עובר משום ולא יזח דפי' דכל שעה שחורש בחשן לבד מש"ה עובר בלא יזח. אולם י"ל דבאמת גם רבינו מודה לזה אלא דחשן לבד בלא"ה אסיר אפי' לכה"ג משום איסור כלאים ועיין חולין ק"י ע"ב תוד"ה טלית דברי הרא"ם שם לכן כתב רבינו פי' כשכה"ג לבוש בהן דהיינו בשעת עבודה שאין בו איסור כלאים אסור להזיח החשן מעל האפוד. ונראה לי דגם החינוך מ' ק' שכתב שם וז"ל והמפרק חיבורו בשעת עבודה לוקה מלאו זה עכ"ל דר"ל כמשכ"ר דשלא בשעת עבודה אסור ללבוש חשן ואפוד משום כלאים ואם כשאינו לבוש בהן הא ליכא איסורן בפירוקן כמשכ"ר לכן דקדק החינוך וכתב בשעת עבודה דהיינו כשכה"ג לבוש בהן וכ"כ הסמ"ג לאוין רצ"ט ואה"נ כשעבר ולבש את החשן וחרש בו שעובר משום כלאים עובר נמי משום ולא יזח החשן כדברי הריטב"א אלא דבאיסורא לא קמיירו הסמ"ג וחינוך. והמעה"ח ובמנחת חינוך שם הניחו דברי החינוך בצ"ע מההיא דמכות שם דחורש בבה"ק ואינו בשעת עבודה ופשוט ליה לאביי דחייב בכ"ע ולפי מה שבארתי לק"מ. ודע דבנדפס ס"ס שכ"ח [והוא לפנינו בהכת"י סי' שט"ז] איתא בזה"ל ובפ' אלו הן הלוקין מייתי ליה ללאו דאמר התם ונלקי נמי משום מסיר בדי ארון ואזהרתיה מהכא ולא יסורו ממנו עכ"ל ולפנינו בהכת"י ליתא וז"ל המעתיק את הכת"י שלפני בגליון סי' שט"ז "אמר המעתיק מכאן עד דף %185& [הוא בראש סימן שס"ו] הדפין מקורעים למטה בכ"י ומטולאים בקלף על האותיות והשלמתי את החסרון מספר יראים הנדפס והנוספים מדפוס שמתי בשני חצאי לבנה לסימן כי הדברים חסרים ונוספים ואינם בכתב יד פאריז. יאפ"ז" עכ"ל. והנה לעיל לא הוסיף מאומה על הכת"י ונראה שלא היה שם חסרון בכ"י או אפשר שלא הוסיף כי אם ההכרחיות ובעיניו אינו מוכרח לה"ר מפ' אלו הן הלוקין כי גם ביומא ע"ב א' א"ר אלעזר המזיח חשן מעל האפוד והמסיר בדי ארון לוקה שנאמר לא יזח ולא יסורו כי גם הלאו מעיל לא יקרע שכתב רבינו בסי' שי"ח אין זכר במכות שם ואפ"ה כתבו רבינו ללאו משום דביומא שם אמר רחבא אמר רב יהודה המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע וכן בזבחים צ"ה א' אמר ר"ל מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו משום שנאמר לא יקרע ועיין בסי' הסמוך. ומ"מ תמוה בעיני לומר דכהן הלובש חשן לבד עובר משום לא יזח ובפרט כהן הדיוט ועיין בסמוך.
לבוש בהן כו' אבל כו'. עיין ברמב"ם פ"ט מהל' כלי המקדש ה"י שכתב וכל המזיח חשן מעל האפוד ומפרק חיבורן דרך קלקול לוקה עכ"ל. ונראה דר"ל כמשכ"ר לאפוקי בשאינו לבוש בהן דאז מוזחות ועומדות וא"צ להיות מחוברים ולכן הסמ"ג אף שדרכו להעתיק לשון הרמב"ם לא כתב כ"א שלא יפרק החשן בשעת עבודה עיין מש"כ למעלה. והיינו דגם הרמב"ם שכתב דרך קילקול ר"ל כדברי רבינו דהיינו דרך עבודה כשהוא לבוש בהן וראיתי להמנחת חינוך מ' ק' שכתב ונראה לי מצד הסברא דחשן ואפוד שנתקלקלו ואין ראוים עוד לעבודה דנגנזים א"ח על פירוק חיבורן כיון דא"ר לעבודה ול"מ ראיה לזה כו' ולפי הנראה לא ראה ד' רבינו הרא"ם דמפורש יוצא בשאינו לבוש בהן אינו מדבר וכיון דנגנזים הרי אינו לבוש בהן ופשיטא דא"ח על פירוק חיבורן ואם ר"ל דאע"ג דנגנזים מ"מ אם לבשן הכה"ג א"ח על פירוק חיבורן ג"כ פשיטא דבעמוד והוצא קאי דהא מחויב לפושטן מאיסור כלאים כיון דאין ראוים לעבוד בהם ואיך יתחייב המזיח החשן מעל האפוד. ובאמת אף שכתבתי למעלה דמלשון הריטב"א במכות נראה דאף אם לובש החשן לבד עובר משום לא יזח וגם לא זכר הריטב"א כה"ג לא נהירא ד"ז ובפשיטות נראה דדוקא כה"ג שלבוש חשן ואפוד עובר משום לא יזח וד' יאיר עיני.