תועפות ראם שיב

ואמר רב נחמן. נראה דגי' רבינו הרא"ם היה בעא כו' מרב נחמן וכ' הש"ח בש"ס לפנינו גרסינן בעא מיני' ר"א בר אחדבוי מרב ופשיט לי' לאיסור עכ"ל ובאמת לפנינו בהיפך רב אחדבוי בר אמי ועיי"ש בהגהות הגרי"פ שהגיה דצ"ל מרבא וכ"כ הסה"ד ערך רב אחדבוי בר אמי שט"ס וצ"ל בעא מיני' כו' מרבה או רבא ועיי"ש בשם חדש שכ' בשם הרב מטה יוסף ח"ב סי' ו' אות ג' שכתב המבשל בחלב גדי שלא הניקה כלומר ששחטה קודם שתלד אסור עכ"ל ופשוט בעיני דט"ס הוא מ"ש ששחטה דצ"ל שסחטה כמשכ"ש הש"ח דפשוט דיש איזה ט"ס בדברי המטה יוסף אך לא כתב איך להגיה.

עיין חולין קי"ד א' תוד"ה המבשל אבל רבינו לא ניחא לי' בתירוצם כמש"כ ואין לתרץ כו' ועיין עירובין ס"ב ב' תוד"ה אפי' שכ' לדברי ה"ג דבשר עוף בחלב דרבנן הקילו וא"ת א"כ מאי אפילו כו' ולדה"ת לק"מ דכותח מדרבנן ועיין בזה בפלתי.

ואומר אני כו' הרא"ש פ"ח דחולין סי' נ"א כ' ואני אומר כו' וכן האו"ה כלל ל"א דין י"ב הביא זה בשם הרא"ש שם ולפלא שבאמת רבינו הרא"ם חידש דין זה כמבואר כאן ובנדפס ובתשו' מהר"ח או"ז סי' כ"ט כתב שמעתי מר' שמואל ב"ר אהרן בשם ספר יראים שנסיובי כו' ועיין לעיל סי' ס"ג ועיין בשו"ת ח"ס סי' ע' שהביא מכנה"ג שהגיה בהרא"ש רא"ם במקום רמב"ן והוא כ' שם להגיה הראב"ן היינו ר' אליעזר ב"ר נתן חבירו של ר"ת שהי' רבו של הרא"ם ושפיר השיב עליו ר' שמחה ועיי"ש עוד בנידון דברי הש"ך יו"ד סי' פ"א סקי"ב ועיי"ש עוד בח"ס חי"ד סי ע"ג שהאריך שם ליישב דברי רבינו ממש"כ היש"ש פ' כ"ה סי' ק"א להשיג ע"ד רבינו וכן ממש"כ הש"ך יו"ד סי' פ"א סקי"ב גם ממה שהשיב עליו רבינו שמחה ז"ל שהביא הרא"ש שם אלא שהוא בעצמו הקשה ע"ד רבינו ובכל דבריו שם זכר הרמב"ן ואינו אלא הרא"ם הוא בעל דין זה לחדש איסור למי חלב לאכילה, ולענין מש"כ הש"ך שם סקי"ג לדחות סברת הרא"ם מדם האברים שלא פירש יעויי"ש ראיתי בספר שו"ת פי אריה סי' יו"ד סעי' ב' שכתב בדעת הרא"ם הא דהתירה התורה חלב אע"ג דמעורב במימי חלב היינו מטעם ביטול ברוב ואע"ג שמעולם היה בתערובות ג"כ בטיל דלא כהמרדכי סוף חולין סי' תשל"ז בשם רבינו משולם [עיין בפ"ת ליו"ד סי' י"ד סק"ג] אבל אחר שפירש באמת אסור כיון דלא הוה בכלל היתר דחלב וממילא כשפירש הו"ל בכלל איסור דפי' מה"ח ומדמה לה לדם בדוגמא בעלמא דכמו דדם דכל זמן שמובלע בבשר מותר ה"נ כ"ז שנתערבו בחלב מותר מטעם ביטול עכ"ד שם ועיי"ש בד"ה אמנם י"ל כו' שדחה זה דהא אפשר להכיר האיסור ע"י שיעמיד החלב ויוציא המימי חלב וכיון שאפשר להוציא האיסור ממנו לא בטיל כמבואר ביו"ד סי' צ"ח סעי' ד' ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"ב סק"ז והניח בצ"ע, וראיתי בספר ערוך השלחן להגרי"מ עפשטיין בחיו"ד סי' פ"א סעי' ט"ז שכ' שם וז"ל ועל משנה דמכשירין [פ"ו משנה ה' שאמרה מי חלב כחלב] ק"ל טובא דאפילו אינו כחלב אלא כמים הא עיקר הכשר במים כתיב וכי גרוע זה ממי רגלים ורוק הפה והחוטם דתנן התם דמכשירין ע"ש וצע"ג עכ"ל ובאמת לק"מ כמש"כ חכם אחד בקונטרס יגדיל תורה קונטרס ז' סי' פ"ב דאם הי' נחשב המי חלב לענין הכפר זרעים כמים הוה דינו שלא להכשיר כיון שיש לו שם לוי וכמו מי תותים מי רמונים והיה דינו כמי פירות אלא כיון שזהו תולדה דחלב לכן מכשיר את הזרעים וכמש"ש במשנה והמוחל ה"ה כשמן שאה לא הי' נחשב המוחל כשמן היה נחשב למי פירות עיין בר"מ שם כמו כן מי חלב אי לא היה נחשב כחלב היה נחשב למי פירות לכך בחדא מחתא מחתינהו בגמרא דחולין קי"ד א' דקאמר מסייע ליה לר"ל דתנן מי חלב ה"ה כחלב והמוחל ה"ה כשמן דלכאורה מוחל מאן דכר שמי' בכאן ול"ל להביא זאת ולפמש"כ ניחא עכ"ד ודפח"ח ועפי"ז תמיהני ג"כ על השם חדש בכאן שכ' עמש"כ הפר"ח בסי' פ"א ביו"ד סקי"ד להקשות ע"ד רבינו הרא"ם מדתנן גבי הכשר מי חלב ה"ה כחלב ובתוספתא דשבת תניא מנין לחלב שהוא משקה שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו והרי אין מכאן ראיה אלא שהחלב נקרא משקה אבל לומר שמי חלב ה"ה כחלב זה מנין לנו א"ו משמע דבלישנא דקרא מי חלב וקום הכל נכלל תחת חלב וחלב מקרי וא"כ בעלמא מי חלב ה"ה כחלב זולתי לענין בישול בב"ח וכמ"ש ה"ר שמחה כו' וע"ז השיב בשם חדש לתרץ ד' הרא"ם עפ"י מ"ש בחולין פ"ז ב' כל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין כו' מאי קמ"ל אי דם אכשורי מיכשר אי מיא אכשורי מיכשר ע"כ ה"נ איכא למימר גבי מי חלב אי חלב הוא אכשורי מכשר אי מיא הוא אכשורי מכשר וה"ד לענין הכשר זרעים אבל לענין היתר אכילה התינח אי חלב הוא התורה התירתו אבל אי מיא הוא איכא למימר מיא עאל מיא נפוק כיון דעכירי כדאי' בפ"ק דבכורות עכ"ל ותמיהני עליו וכי מה ענין מי חלב למש"ש בגמרא אי דם אכשורי מכשר אי מיא אכשורי מכשר הא התם איירי לענין דם המעורב במים לס"ד דגמרא ושפיר הקשו ע"ז בגמרא מכשירין נמי אי דם כו' משא"כ מי חלב אי מיא הוא בודאי אינו מכשיר כיון שיש לו שם לוי כנ"ל ואדרבה הא בגמרא שם רב אסי מנהרביל אומר בצללתא דדמא עז"א ר"י א"ש אם יש בו מראית דם מכשיר ואי לא לא הרי דצללתא דדמא אם אין בו מראית דם אינו מכשיר ול"א בכה"ג אי מיא אכשורי מכשרי וה"נ מי חלב ורבינו הרא"ם בעצמו הביא ראיה זו דצללתא דדמא כשאין בו מראית דם למי חלב הרי דשניהם שווין ועיין שו"ת הלק"ט ח"א סי' נ' שכ' דעת האוסר אין לה שחר עיי"ש.

לשון הנדפס הוא, ואפילו מי רגלים דסוסים וגמלים דלא עכירי מיבעיא לן בבכורות כו' מיא נפוק ובמי חלב היוצא השרייה ליכא למישרי מטעם מיא עול מיא נפוק וא"ת כו' ונראה שהמעתיק דלג מן נפוק הא' להב' וצ"ל כמו שהוא בנדפס וכ' הש"ח הגירסא דגריס רבינו בסוגיא דבכורות אינו כגי' שלפנינו בש"ס דלל"ק מ"ר דסוסים וגמלים לא קמיבעיא ליה דשרו דמיא עול מיא נפוק וללישנא בתרא בין מ"ר דסוסים וגמלים בין מ"ר דחמור אסור אלא דמבעיא במ"ר דשתו אינשי ופשיט ליה לאיסור והרא"ש הביא ל"ב ותרווייהו לאיסור ולכל הדברות לא נשאר בתיקו כגי' רבינו עכ"ל ובאמת כ' רבנו לעיל ס"ס ס"ט בזה"ל והכי מסקינן בבכורות דאפילו מ"ר של סוסים וגמלים דלא עכירי בעו מרב ששת ואסר עכ"ל וכוונתו להא"ד שם דסוסים וגמלים לא קמבע"ל דלא שתו אינשי כו' ודלא כמש"כ הר"ר ישעי' הראשון בספר המכריע סי' צ"ב דלא שתו אינשי פי' והוו להו פירשא בעלמא וכבר הקשה הפר"ח ביו"ד סי' פ"א סק"ב על המרדכי בפ' שמונה שרצים שפי' כן עיי"ש שסיים לדבר ברור שהעיקר כמו שהבינו התוס' שם ד"ה רוב דגים והטור והב"י דלל"ב הא דלא קמבע"ל דסוסים וגמלים משום דלאו אורחא דעלמא למשתינהו ולהכי בעו דחמור דמעלי לירקונא ושתו ליה אינשי אבל בכולהו קמבע"ל והשתא כי פשיט להו לאיסורא כל מ"ר אסורים ועיי"ש בבאורי בעזה"י.

עיין לעיל סי' ס"ג ומש"ש בביאורי.

לפנינו חולין ק"ד ב' אגרא חמוה דר' אבא ש"ח. ומש"כ כאן והוא מתני לה צ"ל והוא אמר לה וכ"ה בנדפס ומשכ"ר בלא קינוח והדחה הנה לשון הגמרא לפנינו בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה וכן מוכרח ממ"ש בגמרא שם גבי ר' יצחק בריה דר"מ אכל ולא משא ידיה וא"כ נראה משכ"ר והדחה ר"ל הדחת הידים דהיינו נטילת ידים ולשון הדחה שכתב רבינו נראה דהיינו ממ"ש בחולין שם ובה"א מדיח ופי' הר"ן דמדיח היינו נטילת ידים.

מדפרט רבינו חלב שחוטה מכלל דחלב זכר וחלב טמאה אפי' איסור דרבנן אין בהם ועיין ש"ך יו"ד סי' פ"ז סקט"ז וכ"כ הש"ח ובמשכ"ר בסוף דבריו כך גזרו שלא לבשל כ' השם חדש וז"ל וכ"כ הפוסקים דלכתחילה אסור לבשל הכחל בסי' צ' עכ"ל והוא מבואר בהגה"ר שם סי' פ"ז ס"ו אבל חלב מתה כו' ואפי' בבישול יש לאסור לכתחילה: