תועפות ראם שי

לשון הנדפס באורך וז"ל צוה יוצרנו שלא להניף ברזל על המזבח לפוסלו ולחותכו שלא להרים המקצר על המאריך דכתיב כו' ועיי"ש במפתחות שכ' סימן שכ"ו לא תבנה מזבח גזית אולם באמת רבינו בעצמו בהכת"י חשב שני לאוין בענין זה האחד כאן לא תבנה אתהן גזית והשני בסי' שצ"ז לא תניף ברזל ועיי"ש שכתב צוה יוצרנו שלא להניף ברזל על המזבח לפוסלו ולחותכו דכתיב בפ' והיה כי תבא כו' לא תניף עליהם ברזל והמסדר הרר"ב עירבב ב' הלאוין יחד וכ' שלא להניף ברזל על המזבח לפוסלו ולחותכו והוא הלאו דפ' כי תבא שלא להרים המקצר על המאריך הוא הלאו דלא תבנה אתהן גזית וכאן בהכת"י הדברים ברורים ובמנחת חינוך מ' מ"ם כתב לתמוה על הרמב"ם והחינוך שנראה מדבריהם דוקא אם בנה האבן שנגע בה ברזל לוקין על הלאו דלא תבנה וגו' ותו לא ועל דעתו גם המניף ברזל על האבן של מזבח הבנוי עובר בלאו דלא תניף וגו' ולוקה ע"ז דחוץ הלאו שלא תבנה ואפי' בבנוי מ"מ אסור להניף ועובר בלאו דלא תניף והנה רבינו הרא"ם וה"ג באמת ס"ל כן וחשבו שני לאוין בענין זה כנ"ל וזש"ר סוף סי' שצ"ז ולמה שנה עליו הכתוב לעבור עליו בשני לאוין פי' שהמה שני ענינים נפרדים האחד לא תבנה וגו' דאם בנה לוקה והשני לא תניף עליהם ברזל ואפי' בבנוי והמניף לוקה אפי' לא בנה כלל והנה ממשכ"ר שלא להניף ברזל על המזבח לפוסלו ולחותכו מוכח דס"ל דבנגיעה בעלמא לא עבר הלאו והוא דלא כדברי הרמב"ם בה' בית הבחירה פ"א הט"ו ובהלכה ט"ז ונראה דרבינו מפרש מ"ש במשנה ד' פ"ג דמדות לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל שמא יגע ויפסול אין הפי' ויפסול מענין פסול וכמש"ש מקודם במשנה נפגמה אחת מהן היא פסולה אלא פי' ויפסול מענין פסל לך ור"ל שמא יגע ויפסול דהיינו יגוז ויחתוך מקצת האבן והוא מוכרח לדעת רבינו ומזה הוציא דינו שכ' שלא להניף ברזל על המזבח לפוסלו ולחותכו והוא כלשון המשנה שמא יגע ויפסול ור"ל ועובר על הלאו דלא תניף וא"ש תיבת שמא דקאמר ועיי"ש בפי' תפא"י אות מ"ו שעמד על המלת שמא ולפמש"כ בדעת רבינו שפיר קאמר שמא יפסול ויגוז דבלא"ה לא עבר הלאו אלא דחיישינן שמא יחתוך קצת בהברזל שנגע וא"ש לדברי רבינו מ"ש במשנה שם שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכ"ד דדוקא בנגיעה ובפגימה פוסל הברזל ומ"ש לכ"ד עיי"ש בפי' תפא"י ודלא כגי' הרע"ב והפגימה כו' אולם מפני שיראתי לחדש דבר נראה לפרש דמשכ"ר שלא להניף ברזל על המזבח לפוסלו ולחותכו ר"ל לאפוקי דלא נימא דאיסור זה דלא תניף עליהם ברזל אינו אלא באבנים שכבר הוקדשו למזבח משא"כ בעודם חולין מותר לפוסלן ולחותכן בברזל וכמש"כ התוס' בסוכה מ"ט א' ד"ה שכל והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין לאחר שהוקדשו וכמש"כ המל"מ בפ"א מהל' בהב"ח הט"ו בשם הב"ש עז"א רבינו דאף קודם שהוקדשו בעודם חולין אסור להניף עליהם ברזל לפוסלן ולחותכן לצורך אבני מזבח שיפסלו עי"ז למזבח וכד' המל"מ שם דהאיסור אינו בשעת הנפת הברזל כ"א בשעת הבנין כדכתיב לא תבנה אתהן גזית וא"ש ד' רבינו שם בסוף הסימן לעבור עליו בשני לאוין כפשטא בכ"מ וכמש"כ במנחת חינוך להוכיח מגמרא דע"ז נ"ב ב' דהאיסור של לאו זה אפי' נגע בהם ברזל קודם שהוקדשו ע"ש וראיתי בסמ"ג לאוין ר"צ שכ' שם ההיא משנה דמדות שמא יגע בו ולא העתיק תיבת ויפסול ואם הי' גורס כן היא גירסא נכונה דלמ"ל ויפסול דבשמא יגע בו לחוד סגי ועבר על לא תניף עליה ברזל.

שמאחר כו' הנה בחולין י"ח א' אמרו ל"ק הא בסידא הא באבנא ופרש"י באבנא כל דהו כדכתיב אבנים שלימות וכ"כ התוס' בסוכה מ"ט א' ד"ה שכל עיי"ש וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' בהב"ח דבסידא טפח ובאבן כל שהוא כמשכ"ש בפ"א הי"ד וכ"ה בסמ"ג לאוין ר"צ דבאבן שנפגם פסול כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה ובסיד שנפגם משנבנה טפח ראב"י אומר כזית ואילו רבינו הרא"ם מפרש בהיפך הא בסידא כדי שתחגור בה צפורן הא באבנא פליגי בה רשב"י וראב"י ולד' רבינו ל"ק מה שהקשו התוס' חולין י"ח א' ד"ה וכמה היאך בנו המזבח דאנה ימצאו אבנים בלא פגימה ורבינו כיון לתרץ זה שכ' שמאחר שלא היו רשאין להשוותו בברזל היה טח עליו בסיד כו' ומה שהקשו התוס' חולין י"ז ב' דלימא ר"ל ד' פגימות הן ולחשוב בהדייהו חגירת צפורן של פגימת המזבח דלדברי רבינו אין לומר כתי' התוס' דלא כתיב בהדיא פגימת הסיד ויש לומר דלדברי רבינו לא קשיא מידי דלא חשיב אלא הני דמבואר בתורה משא"כ פגימת הסיד לא כתיב בתורה בהדיא אלא משום זא"ו כדמפרש לה רבינו.

עיין להלן סי' תכ"ב בביאורי אות ב':